גל תגובות חסר תקדים הציף אותי בסוף השבוע, לאחר פרסום התחקיר על כשלון 8200 ב-7 באוקטובר. למי שלא יודע, 8200 היא היחידה הגדולה ביותר בצה"ל. בישראל מסתובבים עשרות אלפים מבוגריה. הם אלה שהקימו כאן את ההייטק, את הסייבר, הם אלה שמובילים את ישראל לצמרת העולמית בכל מה שקשור לטכנולוגיה עילית ומצויינות.
מאות מהם כתבו לי, בכל הדרכים, הפלטפורמות והאפשרויות. כואבים את כאב הכשלון, אוהבים את היחידה המיוחדת בה גדלו, מציעים הצעות תיקון, מעירים, מאירים ובעיקר מתאבלים.
כדי להשלים את התמונה, אני מביא כאן את מה שכתב י', מפקד 8200, לכל אלפי חיילי וקציני היחידה ב-24 בספטמבר 2023, ערב יום הכיפורים האחרון, 11 ימים בלבד לפני טבח ה-7 באוקטובר.
הנה היא, איגרת המפקד ל-8200, במלואה. קריאתה בדיעבד מעוררת צמרמורת:
"ממתק ליום הכיפורים בעניין חובת ההתרעה האישית וגם בעניין בואו לא נגיד לעצמנו 'לי זה לא היה קורה'.
כישלון ההתרעה של יום הכיפורים ממשיך להדהד בתוכנו כבר חמישים שנה. משימת העל שלנו, אנשי המודיעין, היא התרעה למלחמה. בתקופת מלחמת יום כיפור, במשימה הזו כשלנו. מאז אותו כישלון צורב ידענו הצלחות וכישלונות. פעמים עמדנו במשימה הדורשת מאיתנו להיות המתריע בשער, ופעמים נכשלנו ביכולת לספק את ההתרעה בזמן.
אתגר ההתרעה חובק עולם הוא.
אחד הכישלונות המפורסמים של מערכת המודיעין האמריקנית הוא 'פרל הרבור'. הצי היפני תקף את הצי האמריקאי וההפתעה המוחלטת הביאה את ארצות הברית להצטרף למלחמת העולם השנייה. כישלון צורב זה הביא להקמת ה־CIA. מפורסמת אמירתם של האמריקנים כי "בעקבות פרל הרבור הקמנו את ה־CIA ומאז פעם בשלוש שנים אנו חווים פרל הרבור נוסף". בשפה חופשית, הקמנו סוכנות בִּיּוּן מדהימה ואנחנו ממשיכים להיכשל כישלונות מרים.
אי אפשר להפריז בחשיבותה של ההתרעה. לא ניתן להגזים באתגר העמידה במשימה זו.
בתור קצין מודיעין צעיר, הרגשתי כאילו אני סוג של גלגול נשמות מאותו כישלון של ערב יום הכיפורים ומאותה מלחמה קשה. קראתי באובססיה כל ספר, כל מאמר. הרגשתי שהייתי שם. ואז לפני כעשרים שנה החלטתי ללכת לפגוש את כל שדרת הפיקוד הבכירה של אגף המודיעין שהייתה באותה מלחמה - אלי זעירא שהיה ראש אמ"ן, אריה שליו שהיה רח"ט מחקר, יואל בן פורת שפיקד על היחידה הקסומה שלנו ורבים נוספים. חזרתי מכל מפגש מטולטל. אני זוכר שהרגשתי "וואו, הם מדהימים וחכמים" ולא הרגשתי שמדובר באיזו חבורה שחצנית. מכל מפגש חזרתי בהרגשה "אם הם כשלו, זה יכול לקרות גם לנו. זה עלול לקרות גם לי".
יש לכולנו המון מה ללמוד מאותה מלחמה.
אני מבקש לנצל את הרגעים המיוחדים של ערב יום הכיפורים כדי שתהדהד אצל כולנו החובה הגדולה ביותר - חובת ההתרעה האישית.
חובה זו מוטלת על כל חייל וכל חיילת, על כל משרת או משרתת, בסדיר או במילואים, על מדים או על אזרחי. לפני מספר שבועות פתחתי כמו בכל יום את תיבת המייל שלי וראיתי מייל מאיש מילואים שלנו עם הכותרת "חובת ההתרעה האישית".
התרגשתי.
קצין מילואים של היחידה הגיע למספר ימים לאחד הבסיסים שלנו והרגיש אפשרות וחובה להתריע בפני מפקד היחידה על סוגיה מודיעינית־מבצעית מורכבת, שעלולה בעיניו להביא לכישלון בהתרעה ולפגיעה בחיי אדם אם לא תטופל.
זו התרבות שאנו מצפים מעצמנו. זו זכות של כל משרת ומשרתת, והזכות הזו הפכה לחובה.
חובת ההתרעה האישית.
שעות ספורות לפני כניסת החג, אני מבקש להזכיר לכולנו כי גם לנו זה עלול לקרות. מפקדים מוכשרים ומפקדות כישרוניות כשלו בהתרעה. יש לנו חובה כלפי מדינת ישראל לספק התרעה טובה ולעשות זאת בזמן. לפיכך, אנו מחויבים לעודד תרבות של שיח ודעה שונה. לחנך ולתת דוגמא אישית בדמות האומץ להביע דעה.
בכל דור ודור אנו חייבים, כל איש מודיעין וכל אשת מודיעין, להרגיש כאילו שירתנו בזמן הכישלון של יום הכיפורים, כאילו היינו שם ולא הצלחנו למנוע את ההפתעה.
רק שני דורות עברו מאז כישלון יום הכיפורים ואני, שנולדתי לאבא שלחם בחזית המצרית באותה מלחמה והתגייסתי למודיעין הישראלי כעשרים וחמש שנים לאחריה, נע ונד במרחבי הזמן ומרגיש שהייתי חלק באירועי ההתרעה שכשלו. כשלתי ולמדתי ואני ממשיך ללמוד.
הייתי במודיעין האמריקני כשנכשלנו במתן ההתרעה לפרל הרבור.
שירתתי באמ"ן בזמן אירוע רותם בפברואר 1960 וכשלנו במתן התרעה על כניסת דיביזיות מצריות לתוך סיני.
פספסתי במתן התרעה על משבר הטילים בקובה ב־1962 וכמעט הבאנו על העולם מלחמה גרעינית, פספסתי בהתרעה על הפיכה באיראן ב־1979 ולא סיפקתי התרעה לפני התמוטטות ברית המועצות ב־1989.
נכשלתי במתן התרעה על פלישת סדאם חוסיין לכווית, ולא סיפקתי התרעה על הפלת מגדלי התאומים באמצעות פיגוע טרור שלא נראה כמוהו ב־2001.
הייתי שם כאשר פספסנו במתן התרעה לפני חטיפת החיילים בהר דב בשנת 2000, ולא סיפקתי התרעה שחמאס הולכת לנצח בבחירות לרשות הפלסטינית ב־2006.
הייתי כאשר לא נתנו התרעה לחטיפה ב־2006 ולקחתי חלק בכישלון במתן ההתרעה על ההפיכה במצרים ב־2011.
בנימה אישית - בשנותי הרבות במודיעין הישראלי, כשלתי בהתרעה לא פעם ולא פעמיים. אחת מאותן פעמים הייתה באחר הצהריים של יום הכיפורים לפני עשרים שנה בדיוק, כאשר חיזבאללה מימש פיגוע צליפה מול מטולה בזמן תפילת נעילה בבתי הכנסת ברחבי הארץ ודייוויד נהרג.
חובת ההתרעה האישית היא המחויבות שלנו כלפי דור המפקדים של יום הכיפורים, שהתמודדו עם אתגרים כבירים ובחרו להמשיך ולצמוח.
חובת ההתרעה האישית היא המחויבות שלנו לצבא ההגנה לישראל.
חובת ההתרעה האישית היא המחויבות שלנו כלפי כל האזרחים והאזרחיות במדינת ישראל היקרה והאהובה.
חובת ההתרעה האישית היא המחויבות שלנו כלפי עצמנו.
אני מאחל לנו ומצפה מאיתנו שבשנה הקרובה נדע כל אחד ואחת כי "לי זה עלול לקרות" ולפיכך נעודד דעה שונה ונקפיד על רוח ותרבות של חובת התרעה אישית.
חברות וחברים,
עוד שעות ספורות ההמולה תיעצר
והשקט יתקדש.
אלו הן שעות לחשבון נפש אישי ולאומי.
אני מבקש לאחל חתימה טובה לחיים טובים ארוכים ולשלום,
לכל אחת ואחד ממשרתי היחידה בסדיר ובמילואים
לבני המשפחות היקרים
לכל בית ישראל
ולכל אדם ואישה על פני האדמה.
תא"ל י'"
עד כאן האיגרת.