הביטוי "לחזור מהקבר" מתאר בדרך כלל מישהו שיצא ממצב קשה מאוד. אלא שהאישה הזו באמת חזרה מהקבר שלה - היא נחשבה מתה אבל הוצאה מארון הקבורה שלה ברגע האחרון ותועדה כשהיא מחייכת לעבר אחותה במהלך ההלוויה שלה.
אסי דונבאר היתה בת 30 בלבד כשהיא הוכרזה כמתה לאחר שסבלה התקף אפילפטי. גופתה הונחה בארון עץ וההלוויה הייתה אמורה להתקיים למחרת בבוקר, כך שאחותה שגרה רחוק תוכל להשתתף בטקס.
עם זאת, אחותה של אסי איחרה לטקס והגיעה למחרת לאחר שנקברה כבר, בזמן שקרוביה המתאבלים מספידים אותה, אחותה ביקשה לראות אותה בפעם האחרונה. הקברנים הסכימו לחפור שוב כדי להוציא את הארון, אך כשהברגים הוסרו והמכסה של הארון נפתח, היא נדהמה לגלות את אסי יושבת ומחייכת. על פי מה שמתואר בספר Buried Alive: The Terrifying History of Our Most Primal Fear ("נקברו בחיים: ההיסטוריה המצמררת של הפחד הקדום ביותר שלנו", מאת ג'ן בונדסון), המחזה הזה גרם להלם כה גדול עד כדי כך ששלושה אנשים שעסקו בחפירת הקבר נפלו לאחור אל תוך הבור ואחד מהם סבל מצלעות שבורות אחרי שהשניים האחרים נחתו עליו.
אחותה של אסי האמינה שהיא רואה בעצם את רוחה של אסי והיא נמלטה בבהלה עם המתאבלים הנוספים, כאשר אסי מזדחלת לה החוצה מתוך הקבר. שנים רבות לאחר התקרית הזו שהתרחשה בעיירה אלקו שבדרום קרוליינה ב-1915, חבריה של אסי החשיבו אותה ל"זומבי שחזרה מהמתים".
עוד מקרים דומים
אחרי שהגבר מת ומשפחתו קיבלה את כד האפר שלו - הוא הופיע בחיים
קשה לעיכול: 6 סיפורים אמיתיים לגמרי על אנשים שנקברו בחיים והתעוררו בקבר
לא ידוע מדוע היא אובחנה כמתה בטעות, ובשום מקום לא מדווח מה עלה בגורל הרופאים שהכריזו על מותה. מה שכן מדווח זה שלאחר ש"חזרה לחיים", אסי הפכה לאישה פופולארית ומוכרת, כאשר סיפור תחייתה פורסם בכלי תקשורת רבים באותה התקופה.
היא חיה 47 שנים נוספות לפני מותה הסופי, הפעם ב-1955. העיתונים המקומיים שדיווחו על מותה וכתבו: "הלוויה אחרונה בהחלט נערכה לאישה מדרום קרוליינה". הפעם היא גם לא קמה לתחייה.