כל עוד הוא מקריא מהטלפרומפטר או מהנייר את שקריו המנוסחים בקפידה, שולט בנימין נתניהו ביד רמה במסרים שהוא מבקש להעביר. יש לו כשרון טבעי נדיר לשקר במצח נחושה ויש לו כשרון טבעי נדיר ללוש לשומעיו את התודעה, להחדיר למוחם את מסריו הגלויים והסמויים ולחזור הביתה בשלום.
התקלות מתרחשות כשהוא סוטה לרגע מהתוכנית ומאלתר. כשהוא נשאל שאלה שמוציאה אותו משיווי המשקל, מבהילה אותו או פוגעת לו בנקודה רגישה. במקרים כאלה, לעיתים מאוד נדירות, חומקת האמת מבין שפתיו ופורצת לאוויר העולם. היא מסתנוורת מאור השמש, ממצמצת בעיניה ומתפוגגת. כאמור, להיסטוריונים אין עדויות רבות של מקרים כאלה שאירעו לו. הוא והאמת הם קווים מקבילים שכמעט לעולם אינם נפגשים. אתמול, במהלך האירוע השבועי הקבוע ללישת התודעה (שנקרא גם בטעות מסיבת עיתונאים), זה קרה.
הוא נשאל על הקריאות להקדמת הבחירות. כלפי חוץ, הוא נראה רגוע לגמרי והמשיך בשטף הדיבור. הסערה התחוללה בפנים. מישהו בתוך מוחו הוריד בבת אחת את מעצור החירום. הסירנות השתוללות. נורות האזהרה הבהבו בטירוף. לחץ הדם עלה והדופק התפרע (הקוצב הסדיר אותו מיד). "הבחירות", הוא פלט כלאחר יד, "יש להן תאריך, זה בעוד כמה שנים". נקודה, פול סטופ. אחר כך הוסיף במהירות, כי הבין את גודל הטעות, ש"אני מציע לא לעסוק בזה במלחמה, כי זה מיד יפלג אותנו. אנחנו צריכים כרגע אחדות". אבל את הנאמר אין להשיב. ואת הבחירות הס מלהזכיר.
האיש הזה לא איתנו. אין לו מושג מה אנחנו רוצים מחייו. בחירות? מאיפה הבאנו את הרעיון המוזר הזה של בחירות? הלא מדובר בראש ממשלה מכהן! מה לו ולבחירות? מה לו ולאחריות? מה לו ולטבח הרשום על שמו מ-7 באוקטובר? בניגוד לרמטכ"ל, לראש שב"כ, לראש אמ"ן ולכל מי שנשא תפקיד כלשהו בשני העשורים האחרונים, הוא לא אחראי. מה לו ולאחריות? הוא לא נבחר לתפקיד, זה התפקיד שנבחר כדי שהוא ימלא אותו. הוא לא בר החלפה. אם יש בעיה, אפשר להחליף אותנו. הוא כאן כדי להישאר. הוא רהיט שאי אפשר בלעדיו, בסלון של כולנו. אלא שבניגוד לרהיטים, אף אחד לא יושב עליו. זה הוא שיושב עלינו.
המשפט הקצר הזה ("יש לבחירות תאריך בעוד כמה שנים") חשף אותו. את הלך הרוח שלו. את תפיסת העולם שלו. את לפיתת השלטון שלו. האיש הזה שלא נתן לממשלה הקודמת רגע אחד של חסד, שלא הסכים לקרוא לנפתלי בנט "ראש הממשלה", שפגע קשות בעצם הלגיטימציה של מי שנבחרו לנהל את המדינה במקומו, בא עכשיו בטענות. האיש שחסידיו התנפלו על המדינה מהשניה הראשונה, יצאו במחולות פרא אחרי כל פיגוע ורקדו על כל שלולית של דם, שהפכו לוויה צבאית של לוחם שנהרג על הגדר בעזה להפגנה פוליטית, שהפכו ציבור גדול בעם ישראל לבוגדים ("שמאלנים בוגדים"), מזדעק עכשיו מעצם הרעיון שאפשר לדרוש ממנו בנסיבות מסוימות לקבל אחריות על משהו. איך יכול להיות שאחרי כל השנים הללו יש בעם ישראל עוד כאלה שלא הבינו שהוא מקבל אחריות רק על הישגים, ניצחונות והצלחות? לתפיסתו, הוא הקורבן של 7 באוקטובר. לתפיסתו, אין לו שום קשר לבחירות. זה לא שהוא נבחר כדי לשרת אותנו. זה שאנחנו נבחרנו כדי לשרת אותו. במקרי חירום, לא אותו צריך להחליף, אלא אותנו. הוא זה שעושה לנו טובה שמסכים למשול בנו. אנחנו? כפויי טובה שכמותנו על שאין בנו את התבונה להבין שזכינו בו.
אבל זה לא נגמר עם הבחירות. כי בהמשך, אחרי שאף אחד, נעבעך, לא שאל אותו את השאלה הזו, הוא פרץ לפתע בצווחות שבר על כי התקשורת לא מבצעת את תפקידה ולא עושה "תחקיר" כדי לברר מי מממן את קמפיין החוצות נגדו. מאיפה הכסף. באמת, לאן נעלמה התקשורת החוקרת בארץ הזאת?
זו הייתה הסיבה האמיתית לכינוסה של "מסיבת העיתונאים" אתמול. להשיק את קמפיין ההתקרבנות התורן. כוחות עלומים נאספים ממחילות הבולשביקים והאנטישמים ומזרימים כספים מפוקפקים כדי להפיל ראש ממשלה מכהן! מיד כשסיים את דבריו, פרץ מחול השופרות עם הפולו-אפ. אני מניח שעד היום בצהריים הם יגיעו לזה שהכסף מגיע מאהוד ברק, הקרן החדשה, קרן וקסנר, קרן מרציאנו וקרן פלס. ולא, זה כבר לא מצחיק.
זה הזכיר לי, לרגע קט, את הסרטון הבלתי נשכח בו הוא יושב ליד אליעד שרגא מהתנועה לאיכות השלטון, דופק על השולחן ואומר שהשחיתות במדינה נמשכת כי התקשורת לא עושה את עבודתה ולא מקיימת תחקירים ולא חושפת את המושחתים, וכמוה גם המשטרה. עוד הוא מדבר, והתקשורת טחנה את אהוד אולמרט במטחנת בשר, המשטרה סרקה כל יום בעברו, מבקר המדינה פרסם עליו אין ספור דו"חות והפרקליטות פתחה נגדו בכמות מסחרית של חקירות.
כעבור שנים, כשהתקשורת והמשטרה עשו את עבודתם בתחום הזה נגד השחיתות שלו, הוא פשוט יצא למלחמה כדי להשמיד את שתיהן, ואיתן יחד גם את המדינה.
בואו נחזור לכסף: אני מרים את הכפפה. עשיתי תחקיר. ובכן, אדוני ראש הממשלה, להלן הממצאים. בוא נעבוד בשיטת האלימינציה. דבר ראשון, הכסף לא בא מקטאר. אין שליח קטארי שמגיע כל חודש להתוועדות של "לוחמי כיפור" הקשישים, שמובילים את קמפיין "אתה הראש, אתה אשם", עם מזוודה של מזומנים.
מה שעוד תשמח לשמוע, זה שהכסף הולך להפגנות, לא למנהרות. לבאנרים וסלוגנים, לא לרחפני נפץ וטילים. לשלטי חוצות, לא לרקטות. שנית, על הקמפיין הזה חתומים אנשים אמיתיים. בשר ודם. אלה שלחמו במלחמה האיומה ההיא. הם אנשים מוזרים. למרות שהם כבר בעשור השמיני לחייהם (כמוך), הם מזהים שוב סכנה קיומית למפעל הציוני. הפעם, הסכנה הקיומית הזו, היא אתה.
וזה נכון שלא חסר למחאה נגדך כסף. בוא אני אגלה לך עוד משהו. מאז שהסתערת על הדמוקרטיה הישראלית להשמידה, בהפיכה המשפטית המטורללת שסותרת את תפיסת עולמך המקורית (כל חייך הגנת על מערכת המשפט עד שהפכת לנאשם), קמה כאן תנועת מחאה אדירה, שלא הייתה כמותה בדברי ימי ישראל.
בתנועת המחאה הזו יש עשרות, לדעתי גם מאות אנשים עשירים. לא, אני לא מדבר על המיליארדרים הזרים שמממנים אותך בשגרה, מר נתניהו. אני מדבר על בעלי ההון שלנו, הישראלים. על בוני הארץ הזאת. על ענקי ההייטק והתעשיה, המסחר והשירותים. פעם קראנו להם הטייקונים. אתה מכיר את החבורה הזו מצוין. כקפיטליסט מושבע, רוב חייך שמרת עליהם.
עוד בוואלה!
ובכן, יש שם עשרות, לדעתי גם מאות אנשים, שנשבעו לעשות הכול במסגרת החוק כדי לשחרר את מדינת ישראל מלפיתתך. כן, הם גם פותחים את הארנק. הם עבדו קשה כדי להפוך לאנשים עשירים וחלק לא מבוטל מהם מוכן לוותר על הכול כדי להציל את המדינה מהאסון אליה אתה מוביל אותה. אסון שחלק ממנו, לצערנו, כבר קרה.
אבל זה לא רק הם. גם ישראלים רגילים, כמונו, שאינם עשירים מופלגים, התגייסו למחאה נגדך. גם הם תורמים. ככל יכולתם, ומעבר לזה. אתה יכול לפנות לעמותות ולארגונים שמוחים נגדך ולבקש לראות את הרשימות. הכול שקוף. עם ישראל מתגייס בהמוניו, פותח את כיסיו ומוכן להקדיש את חייו להצלת המדינה.
הפרדוקס הוא, מר נתניהו, שלמרות היותך המפלג הגדול והנורא בתולדותינו, הצלחת לאחד ציבורים עצומים ממגזרים שונים וכיוונים מנוגדים למאבק נגדך. מיליוני ישראלים שהבינו שצריך לעשות הכול, במסגרת החוק, כדי להחזיר את המדינה למסלול. כדי להשתיק את מנוע ההסתה והשנאה. כדי לפרק את מכונת הרעל.
עכשיו תעצום עיניים רגע, אדוני ראש הממשלה, ותדמיין שני תרחישים: בראשון, אתה עכשיו ראש האופוזיציה. לא ראש הממשלה. מי שחתומים על טבח ה-7 באוקטובר אלה נפתלי בנט ויאיר לפיד. אתה רואה רחובות בוערים? יאיר לפיד אמר אתמול שאם זה היה קורה במשמרת שלו, היית שולח מישהו לשרוף לו את הבית. אני אומר שלא היית מסתפק בבית. היית שורף את המדינה. מאיפה אני יודע? כי זה מה שאתה עושה מאז שהציבור העלה על דעתו לבחור מישהו אחר תחתיך.
בוא, תעצום רגע עיניים לתרחיש השני: תאר לעצמך שלמחרת 7 באוקטובר היית עושה מה שכל מנהיג שפוי צריך לעשות. מה שכל פטריוט ישראלי צריך לעשות: מודה באחריותך העליונה, הכוללת, על האסון. מודיע שמיד אחרי המלחמה תוקם ועדת חקירה ממלכתית וייקבע תאריך מוסכם לבחירות במהלך שנת 2024. אתה מבין שבמצב כזה לא היו היום הפגנות. לא היה בהן צורך. וכאן אנחנו חוזרים לתחילת הטור הזה. מי שמצפה ממך לקבלת אחריות, לא מכיר אותך. האחריות שלך היא רק על הצלחות. האחריות של זולתך, היא על האסונות.
ובכן, לא עוד. לא רק לוחמי כיפור יוצאים עכשיו נגדך. כל פטריוט ישראלי שיודע להבדיל בין טוב לרע ובין אמת לשקר, חושב כמותם. כי הפעם, האחריות היא עלינו. המשימה לשחרר את המדינה האהובה שלנו מלפיתת החנק שלך, היא שלנו. ונסיים במלחמה האיומה ההיא: בסוף היום, למרות שוועדת החקירה הממלכתית לא קיבלה מנדט לחקור את כשלון ממשלתה, גולדה מאיר קיבלה אחריות והתפטרה. הדרג המדיני, שניסה להפיל את אשמת המחדל רק על הדרג הצבאי, הבין את המצב והלך הביתה. היו זמנים.