הם אינם ששים להתראיין והיו מעדיפים להישאר בצללים. ככל שזה תלוי בהם, יציאה למבצע חילוץ נוסף הוא רק עניין של זמן. את הרוע הרצחני וזוועות מחבלי חמאס, כלל לוחמי הימ"מ ראו בעיניהם ב-7 באוקטובר. השבוע יצאה פלגת לוחמים למבצע חילוץ יוצא דופן בלב רפיח. כמה ימים לאחר מכן, ארבעה מלוחמי היחידה שהשתתפו בחילוץ החטופים פרננדו מרמן ולואיס הר התפנו לראיון משותף לוואלה!, גם היום, הם יודעים ומזכירים לעצמם ולנו כי ישנם עוד 134 אזרחים ישראלים חטופים בעזה.
"באנו בגישה שזה הקרב הכי גדול שיהיה לנו", מתאר פקד ע', לוחם ותיק בימ"מ בשיחה עם וואלה!, "גם באמצעים שבאנו איתם וגם ביכולות וגם בתפיסה. למעשה, אנו באים ככה לכל מבצע, אבל פה מתווסף אתגר שמדובר בשטח שלא בוצע בו תמרון של צה''ל ואל מול גדוד מחבלים בכשירות מלאה ובמשימת הגנה". גורם ותיק ביחידה מוסיף כי "לא הייתה כזו פעילות מעולם. היו אמנם כמה מבצעים בעזה לפני כ-20 שנה, אבל לא בזמן מלחמה ולא של חילוץ חטופים".
המבצע היה מורכב עוד יותר משום שהוא היה ברפיח, מקום שצה"ל עדיין לא מתרמן בו קרקעית ובו פרוסים מאות מחבלים הנמנים על גדוד מחנה הפליטים שבורה, שלפי גורמי ביטחון ישראלים, עדיין נותר חזק בשטח, אך גם סופו קרב. "מדובר בגדוד שנמצא בכשירות גבוהה", הסביר אחד הלוחמים, רפ"ק י'. "התרגלנו לעבוד עד 7 באוקטובר בקסבאות ובמחנות הפליטים ביהודה ושומרון. כאן הסיפור אחר. זה המרחק, ההתמודדות מול האויב ורגישות של שטח".
פקד א', לוחם נוסף ביחידה, מוסיף: "מבחינת ההיערכות שלנו, היא שונה לחלוטין ממה שהכרנו. זה לא עוד מבצע מעצרים או יירוט של מבוקשים. זה מבצע חילוץ של חטופים. הירידה לפרטים והתרגולות שביצענו הביאו אותנו למצב שאנחנו לא צריכים לדבר. הדברים היו ברורים, הסימנים ומבטי העיניים סוכמו מראש, שאנחנו מבינים אחד את השני ויודעים לאן אנחנו הולכים".
באותה שעה, כשאתם נעים לעבר המבנה שבו הוחזקו החטופים. מה עובר לכם בראש?
פקד א': "חושבים על הכאן ועכשיו, על זה שבינתיים הכול מתקתק וכל אחד יודע בדיוק מה המשימה שלו, ואני מניח שכל אחד מריץ בראש את כל התסריטים האפשריים ומה עושה במקרה שיקרה משהו ובכל שלב שאנחנו עוברים אז הוא עוד איזשהי הקלה בדרך אל היעד".
תיעוד מקסדות לוחמי הימ"מ
על אף השעה המאוחרת וגורם ההפתעה, כשמחבלי חמאס זיהו שכוחותינו הסתננו להם מתחת לאף והגיעו לשני החטופים, הם ניסו לשבש את החילוץ ולפגוע במחלצים. את הדקות הדרמטיות והמפגש המרגש עם שני החטופים מתאר פקד א', שהיה הלוחם הראשון שפרץ למבנה וזיהה את החטופים ההמומים. "אחרי שפרצנו את הדלת, אני מזהה את שני המחבלים ומבצע ירי לעברם, מזהה את לואיס ופרננדו זוחלים לכיוון הבית", הוא משחזר.
"רפ"ק י' חובר לפרננדו ומוציא אותו לכיוון המרפסת. אני חובר ללואיס שזוחל לפנים הבית, ואני תופס אותו ברגל ומושך אותו לכיוון המרפסת, בשלב הזה אני וי' נשכבים עליהם כי המשימה שלנו כרגע ששום נתז או קליע יפגע בהם. בשלב הזה, אנחנו חוטפים עוד אש ועוד ירי ורימונים מתוך הבית עצמו, מבתים שכנים. הכוח של ע' והכוח של ד' נותנים לנו חיפוי ואגרסיביות כשהמטרה היא בשורה תחתונה שאם יש עוד מחבל שנשאר עם חשק להרים את הראש, אז הוא נעלם. אנחנו שולחים את החטופים לגלוש למטה תוך כדי חיפוי ומשם לרכבים ומתנתקים יחד איתם".
מרגע המגע עם החטופים ועד לחבירה למסוק שחילץ אותם מעזה, היה מדובר בדקות ספורות שנראו כמו נצח. "רק אז אתה נושם לרווחה כי אתה מבין שעמדת במשימה", ממשיך פקד א'. "לא האמנתי בהתחלה שגם נחזיר אותם בריאים ושלמים וגם נחזור כולנו בריאים ושלמים. חששתי מאירוע יותר קשה. נערכתי שאולי נספוג פציעות או אבידות חלילה".
פקד ע' מצטרף לדבריו של א': "היית צריך לפגוש את החבר'ה מהשב"כ שליוו אותנו. כל אחד נתן את החלק שלו להצלחת המבצע. המחבלים ירו לעברנו, השליכו מטענים, יידו רימונים, כל מה שהיה להם בעצם. אבל כאמור, תוכנית האש שלנו הייתה מאוד ספציפית ואגרסיבית ונתנו מענה לכל מקורות הירי".
"אשתי הבינה שאני לא בחפ"ק"
חזרה למבצע החילוץ עצמו. פקד א' מספר בהתרגשות כיצד נפגש עם מרמן והר. "צעקתי להם: 'זה צה"ל. תבואו איתנו. באנו להחזיר אתכם הביתה'", הוא אמר. פקד ע' הוסיף: "אחד הלוחמים דיבר איתם ספרדית. בזמן שבחוץ 'חרבו דרבו', זה היה שיח של שניות, אבל נועד לייצר להם מוטיבציה לחבר אותם לאירוע. צריך להבין: הם היו שניות לפני כן כשהם ישנים וחטפו פיצוץ מדלת שנפרצה. הם התעשתו והגיבו מדהים".
לוחמי יחידת הימ"מ לקחו חלק ביום הטבח ב-7 באוקטובר וספגה גם אבידות. "אחרי השבת ההיא, הייתה תחושה של כעס מאוד גדול ורצון לתקן את מה שקרה. חיכינו לקריאה הזו, למבצע הזה. בסוף זה הייעוד של היחידה. בשביל זה היא הוקמה", אמר פקד ע'.
פקד י': "אני לא רואה תרחיש שבו חוטפים אנשים והימ"מ לא משולב באירוע כזה. זה משהו שאנחנו כיחידה הוכחנו את זה בשנים האחרונות. ולא סתם היחידה הפכה ליחידה לאומית. ברגע שאזרחים נחטפו לעזה, היה לנו ברור שזה עניין של זמן עד שאנחנו נכנסים לחלץ. ומכאן והלאה, זה עניין של זמן עד שניכנס עוד פעם בשביל לחלץ".
למרות הכעס והכאב והמחיר הכבד שספגה היחידה מבהיר פקד ע' כי "אחד הדברים שמלמדים אותך כלוחם כבר בהתחלה זה לווסת את הרגשות לעוצמות ולמקומות הנכונים, ולכן עם כל הכעס אתה לוקח את זה למקום של חדות, של מוכנות ורצינות וגם צניעות בהקשר הזה. איבדתי ב-7 באוקטובר לא מעט חברים, איבדתי את המפק"צ שלי, את סגן המפק"צ, ועוד 3 חברים קרובים מהצוות נפצעו, ובמשימה הזאת הרגשתי שהנופלים מלווים אותנו והם מחפים עלינו כחלק מהמשימה לחלוטין".
הפעולה המוצלחת ברפיח הייתה לפי הלוחמים תוצאה גם של הפעילות הענפה שמבצעים לוחמי הימ"מ היהודה ושומרון. "זה יצר הרבה מאוד ניסיון אצל כל הלוחמים ואצל המפקדים בשלוש השנים האחרונות ואין לזה תחליף. הניסיון מהפעילות שם ברמת הלחץ, התפקוד תחת אש והתקשורת בין אנשים, הוא ניסיון שבא לידי ביטוי באופן ישיר ב-7 באוקטובר וגם כעת. יש לזה משמעות אדירה", הסביר פקד ע'.
לחלק מהלוחמים יש משפחות. בכל פעולה כזו, יש מימד של חשאיות. "שיתפתי את אשתי במה שאפשר", תיאר ע'. "היא ידעה בגדול לאן אני הולך. לא אמרתי לה למי ולמה כי צריך לשמור על זה בסוד אז כך פעלנו. מבחינתי זה עוד יום בעבודה. בסוף אתה רוצה לייצר שגרה נורמלית בבית". על כך הוסיף פקד א': "אני איש מילואים ולכן לא אמרתי למשפחה שאני יוצא לעוד יום בעבודה. בהכנות למבצע היינו עם פרפרים בבטן. במבצע עצמו הדופק היה על 60. הדופק יורד ומבצעים בקור רוח. אמרתי לאשתי שאני הולך לחפ"ק וכשחזרתי אמרתי לה שלא הייתי בחפ"ק. נראה לי שהיא הבינה כבר לבד".
היום שאחרי עבור לוחמי היחידה הוא עם הפנים קדימה למבצע חילוץ נוסף ולכל משימה אחרת שתוטל על כתפי הלוחמים. "יש עוד 134 חטופים וביום שהיחידה הזו תידרש למבצע נוסף, אין פה לוחם שלא יעשה הכול כדי להביא עוד חטוף וחטופה בחזרה להורים, לילדים ולמשפחות שלהם. זו המשימה וזה הייעוד שלנו", קבע א'.
לקראת סיום הריאיון, מתייחס פקד ע' ליום שאחרי ולא רק מנקודת מבט של לוחם ימ"מ. "יש הרבה כעס ומבוכה. המחשבה של איך זה קרה לנו, אבל זו גם הייתה קריאת התעוררות וצניעות. אני גם בן אדם אמוני. הטכנולוגיה זה נחמד, מצלמות זה נחמד, בסוף זה אנשים, מהקודקוד למעלה ועד למטה".