בחודשים האחרונים מובילי כוח קפלן, שקמה ברסלר, רועי נוימן ונדב גלאון, מכנסים שיחת התייעצות יומית. הקולות הקוראים לפעול להדחת ראש הממשלה בנימין נתניהו לאחר מחדל השבת השחורה לחצו עליהם לצאת לרחובות עוד מתחילת הלחימה. להם זו נראתה טעות. התרסה. השלושה חיכו בסבלנות לרגע הנכון, ועכשיו, כך הם חושבים, הוא הגיע. ההפגנות של הארגון המרכזי במחאה נגד המהפכה המשפטית ישובו ביום חמישי הקרוב.
לא היה טריגר בודד שהביא להחלטה. הייתה זו הצטברות אירועים ופעולות מצד הממשלה שעוררו זעם בקהלי היעד של המחאה, כמו מריחת ההסכמה על עסקה להחזרת חטופים נוספים, כנס הטרנספר שקרא לחזרת ההתנחלויות לעזה וחלוקת התקציב, שהחזירה לכותרות את סערת הקרב הדתי-חילוני, שהסעירה את המדינה בתקופה שקדמה ל-7 באוקטובר, והספיקה להישכח.
גורם נוסף הוא ההערכה שההתנגדות הציבורית לחזרה למחאה התמתנה. לפי מובילי המחאה, סקרים שנערכו לפני חודש וחצי-חודשיים, כשהמלחמה הייתה עדיין בשלביה העצימים יותר, הראו כי הציבור עוד לא מוכן לחזרה למחאה. לאחרונה חל שינוי מסוים, ריכוך עמדות.
"הגענו למסקנה שרק מאבק יביא בחירות", מסביר גלאון. "אחרי 7 באוקטובר חייבים להחזיר את המנדט לעם, אך נתניהו ושותפיו מנותקים. רק אם נחזור לרחוב ונפעיל לחץ דברים יתחילו לזוז".
ההבדל קשור במרכיב נוסף: החרפת המאבק של משפחות החטופים. אם בתחילת המלחמה חסימת איילון נשמעה כצירוף מילים מעולם אחר, שחלף ונמחק, בשבועות האחרונים זו כותרת שבועית במוצאי שבת. שורה של קרובי משפחה, ובהן מצגר, מונדר, קלדרון אור, הימן, פלטי ומוזס, מאסו בזהירות של העצרות בכיכר החטופים והסלימו בהדרגה את מחאתם. מדורות על איילון דרום, עצורים וחסימה ממושכת היו התוצאה בסיבוב האחרון.
אמנם לא מדובר במטה המאגד את המשפחות, עדיין, אך גם הם שינו מסרים בהתאם. בחסימה הראשונה הזדעקו להבהיר שאין קשר לעצרת, כולל דרך דוברות המשטרה. הפחד מיציאה מהקונצנזוס בדעת הקהל ממשי. אך עם הימשכות החסימות כנראה הבינו שההתנערות מהמשפחות הרדיקליות יותר מעוררת מתחים פנימיים ומציפה אותם החוצה, ואולי גם שפעולות מתוקשרות מהסוג הזה אינן רעיון כל כך רע בשביל המאבק, כל עוד ניתן לשמור על מרחק מהן. ההבהרות נפסקו.
המשפחות, שחלקן פקדו את קפלן עוד לפני המלחמה, החלו להלבין מחדש את איילון והחסימות עבור כולם, גם אם לא התכוונו לכך. העצרות השבועיות, על אף שנשמרים בהן גבולות פוליטיים-ממורכזים ברורים, תרמו גם הן בשמירה על רציפות היציאה מהבתים. ועם זאת, המקרה של המחאה הקוראת לבחירות הוא אחר. עליהם מותר למתוח ביקורת. ואין ספק שהיא תגיע. כל דיוני השפעת המחאה והפילוג על מתקפת הפתע יתעוררו ויתעצמו עם גדילת ההפגנות, הצייצנים יצייצו במרץ והפוליטיקאים יצאו בגינויים. המחאה תימדד בעמידות שתפגין מול הסערה שתתחזק ככל שתגדל. את הבאקלאש הם מכירים, הם התמודדו איתו בעבר. השאלה אם יצליחו לעמוד על המסר גם כשעוצמות הרגש הנגדי יהיו גדולות בהרבה.
בינתיים, חלק לא מבוטל מהאנרגיה מושקע באיסוף השברים של מה שהיה המחאה נגד המהפכה המשפטית. במשך חודשים ארוכים הצליחו להחזיק בחיים את המאבק הנרחב ביותר שהיה במדינה. בשבת השחורה היו אמורים לציין את השבוע ה-40 למחאה. ב-39 שלפניו הספיקו הפעילים לשתק כבישים, להדליק אינספור אבוקות וזיקוקים, להיעצר מאות פעמים, להשבית את המשק ולבלום החלטות וחוקים משני משחק. דבר אחד אפשר את כל אלה: היכולת להתאחד תחת מטרייה אחת, למרות חילוקי הדעות בין שלל הארגונים והעמדות. האינטרס גבר על הכול.
עתה הפיצולים מודגשים הרבה יותר. המלחמה יצרה אבחנה בין הניצים ליונים במחאה, בין מי שממהר לחזור להילחם על החלפת הממשלה, למי שבוחר להתגייס לקרב הכולל, ולהניח בצד את הקודם לזמן מה. מעטים הצטרפו למחאה הרציפה שנמשכה בקפלן 22. לא רבים, אלפים בודדים, גרעין קשה, הצטרפו למחאה של החודשיים האחרונים בכיכר הבימה. חלק מהארגונים והדמויות הבולטות שהיו בשטח לא ישובו גם עכשיו.
הפגנות הבימה החדשות הראו את הפער בין מנהיגי המחאה. משה רדמן, מהפנים המוכרות של שנת המחאה האחרונה, בחר עצמאית להחזיר את ההפגנות בשבת. לאחרונה פורסם בישראל היום כי בכוונתו להקים מפלגה, אך הוא טוען שלא יתמודד בבחירות להן הוא קורא. בהמשך הצטרפו ליוזמה דמויות בולטות נוספות כמו עמי דרור ורן הר נבו, שאיתם הוביל רדמן את הצעדה הגדולה לירושלים. "מבחינתי כבר אחרי כמה שבועות הבנתי שהממשלה עברה להתעסק בפוליטיקה. שהם לא מתכוונים לעצור עם ההפיכה המשטרית. שנתניהו זורק את האשמה", אמר לוואלה!. "אמרתי, אם זה המצב כל מעטפת ה'שקט יורים' לא יכולה להיות. בזמן הזה הם מרוויחים כוח וקוברים עוד את המדינה. הממשלה גורמת לאנשים למות בקרב משיקולים פוליטיים".
"בפעם הראשונה היו מאות בודדות, בשבת האחרונה יותר מ-50 אלף ברחבי הארץ. עדיין לא 200 אלף אבל זה מתחיל לצבור תאוצה", הוא מתגאה. אולם ההחלטה עוררה ביקורת מצד פלגים אחרים במחאה שסברו שעוד מוקדם לעשות זאת. "יש מחלוקות, אני לא מסתיר אותן. גם לגבי הדרך וגם העיתוי", הוא מודה, "אבל רואים שהדבר מתחיל להתכנס. לפני שבוע וחצי כוח קפלן אמר שהוא לא רואה סיבה להפגין בתקופה הקרובה והנה הם ברחובות. מבינים שזה עכשיו או לעולם לא. ההצטרפות שלהם מבורכת. כל אדם שהמדינה חשובה לו צריכה להיות ברחוב".
כעת ינסו להתאחד שוב למען השגת המטרה. עד כה נאספו מחדש, לצד כוח קפלן, מחאות האקדמיה, הרופאים, ההייטק, החזית הוורודה ובונות אלטרנטיבה. "אני מאמין שתוך שבועות בודדים נתכנס למחאה אחת שכוללת גופים ישנים וחדשים ללחץ אינטנסיבי לפיזור הכנסת", מעריך רדמן. "אני מעדיף שזה לא יהיה שבתות אלא ממש להשבית את המדינה. להגיד ב-15 במרץ אם הממשלה לא מפזרת את עצמה המדינה עוצרת. להגיע לכנסת מאות אלפים ולשבת שם עד שתתפזר".
טבילת האש תקרה מחר מחוץ לבתי חברי כנסת ושרים תחת הכותרת "חורבן כבר כאן, רק מאבק יביא בחירות". רשימת המוקדים ארוכה ושאפתנית: יואב גלנט, יולי אדלשטיין, ניר ברקת, גילה גמליאל, דני דנון, אופיר אקוניס, יואב קיש, אמיר אוחנה, יריב לוין, עמיחי שיקלי, אריאל קלנר, צביקה פוגל, אלי דלל ויצחק וסרלאוף. במחאה מתכוונים לנעוץ את ימי חמישי כערב השבועי של ההפגנות נגד הממשלה, בניסיון למנוע התנגשות עם מחאות החטופים. שתי המטרות התערבבו בהפגנות הקודמות ויהיה קשה להפריד ביניהן בפועל, אך המטרה תהיה לכל הפחות לנסות.
ההיענות להפגנות הקרובות תקבע את ההמשך, כשהאפשרות לחזור לקפלן בשבועות הקרובים נמצאת על השולחן. לא מן הנמנע שכבר מחר ייחסמו צירים מרכזיים בסמוך למוקדי המחאה והאווירה תשפיע על הצעדים הבאים. במקביל, מחאת הבימה תשנה כבר בשבת את הכתובת לקפלן - אך לא בצומת עצמו אלא ברחוב, סמוך למתחם שרונה.
"המסר: עלינו למגרש, חזרנו. אם לא תצאו לבחירות לא נרפה מכם", מבהיר גלאון. "הניסיון יהיה ליצור מאסה קריטית של קולות שקוראים לאותו דבר - בחירות. הסקרים מראים שזה מה שהעם רוצה".
"ציר קפלן לא יכול להיות סגור"
מהצד השני, במחוז תל אביב של המשטרה נערכים להתמודד שוב עם הפגנות הומות אדם וניסיונות של חסימת כבישים. תת ניצב איתן מנשה, מפקד מרחב ירקון במשטרה, טען בשיחה עם וואלה שאין שינוי במדיניות כלפי הפגנות מאז הדחתו של ניצב המחוז עמי אשד וכניסתו של ניצב פרץ עמר, אך ציין שישנן משמעויות ביטחוניות הנגזרות מהמלחמה שמתנהלת בימים אלו.
"ציר קפלן לא יכול להיות סגור, נקודה", הדגיש. "הציר לא בא בחשבון, בטח לא בעת הזאת. אנחנו לא יכולים לאפשר לעצמנו את הלוקסוס הזה של סגירת צירי תנועה בהפגנות. אנחנו במלחמה. כן יכולות להתקיים מחאות ליד הציר, למשל בגינת מתחם שרונה או כיכר הבימה זה בסדר גמור. זו זכות הציבור להפגין. אבל ברגע שאתה סוגר את הציר עצמו יש לזה משמעויות אדירות בהרבה היבטים, ביטחוניים בעיקר".
תנ"צ מנשה פירט לגבי צירי התנועה ושערי הכניסה שמובילים לבסיס הקרייה שמשמש כלב ליבה של ניהול הלחימה ועל מיקומי ההפגנות והעצרות שמקיפות אותו. "זה לא סוד שפנו אלינו מהצבא, העלו את הסוגיה הזאת ואמרו 'אתם מבינים מה המשמעות של זה?'. זה נושא רגיש. מצד אחד יש את משפחות החטופים, שהלב שלך נקרע מולן. אנחנו בוכים איתם. מבחינתי, איתן, אעשה הכל בשביל שהילד של האבא שמפגין יחזור, אבל אתה מבין שצריך לתמרן בין הרצון שלו למחות לבין הצורך של הכניסה או הנסיעה לכיוון בסיס הקריה".
על אף שתנ"צ מנשה מדגיש את הצורך בשמירה על עורקי התנועה פתוחים, הוא סבור שהמלחמה לא תשפיע על האופן שבו שוטרים יפזרו הפגנות ביחס להפגנות קודמות. שפיזור המפגינים נשען רק על שיקול הדעת של המפקד, ולא על קווים אדומים שנקבעים. "בסוף המשטרה היא לא האויב של המפגינים. החיים הם לא שחור ולבן וגם כשהזזנו אנשים, האירועים הקיצוניים היו מעטים וטוב שכך. בכל הפגנה יש מדרג שאנחנו קובעים את הרמה שלו בהתאם לאופי שלה. אם תהיה לנו הפגנה אלימה שתוקפת שוטרים ויש אלימות קשה אז נעלה את המדרג בהתאם".
במהלך השיחה עמו, תנ"צ מנשה הסביר שלא צפוי שינוי במדיניות המשטרתית ביחס למחאה מחוץ לביתם של חברי כנסת. "אנחנו פועלים לפי פסיקת בג"ץ. יש חוק במדינה, המפגינים צריכים לדעת את החוק כמוני. בג"ץ קבע בעבר בדיוק את המקום ואת המרחק שמתאפשר להפגנות כאלה, ואנחנו עובדים לפיו. לא יהיה שום שינוי ביחס להפגנות שהיו לפני המלחמה ועכשיו".
מפקד מרחב ירקון סיפר שכחלק מההיערכות התקיימה בשבוע שעבר פגישה בינו ובין מפקד המחוז לבין מובילי מחאת קפלן. לדבריו, חלק ממובילי מחאת הבימה בחרו שלא להגיע. "שמענו את מובילי המחאה, הסברנו את המגבלות והמציאות של ישראל. הם הציגו לנו את הסוגיות שלהם ואמרנו להם שאנחנו שמחים מאוד. כל עוד זה מתואם איתנו, הכל ייעשה בצורה תקינה".
תנ"צ מנשה התרעם על קיומם של אירועי מחאה ללא אישור והסדרה מול המשטרה. "אנשים לא מבינים שאנחנו במלחמה? מה זו, שגרה רגילה?", אמר. "יש נתון שחשוב לדעת - אנחנו במרחב ירקון פחות מ-120 שוטרים במצבת כוח אדם, זה מטורף. זה מרתיח אותי, משטרת ישראל זה הגוף בין החשובים ביותר לביטחון הלאומי במדינת ישראל וראו את זה ב-7 באוקטובר, הקו האחרון שבלם והקריב את חייו. מעל 61 שוטרים נלחמו עם אקדחים ובלמו את כוחות הרשע תוך שקיפחו את חייהם - אתה מבין מה היה קורה אם 150 נוחבות היו מגיעים לאזור תל אביב? יש לנו פושעים לתפוס, יש לנו אנסים לתפוס, יש התרעות ביטחוניות של הצבת שוטרים במקומות הומי אדם".