השגיאה של ביידן ביחס לאיראן

הצהרת ממשל ביידן שלפיה לאיראן אין שליטה מלאה על שלוחיה, בדגש על גדודי חיזבאללה שביצעו את מתקפת הכטב"ם הקטלנית בירדן שבה נהרגו שלושה חיילים אמריקנים, היא חלק ממסכת תירוצים שמספק הממשל כדי לפטור את איראן מאחריותה למתקפה.

הממשל האמריקני אף העביר מסר באמצעות התקשורת לטהרן שאין בכוונתו לתקוף את איראן בתגובה למתקפה הקטלנית. ארה"ב אמנם חיסלה את הפעיל הבכיר של כתאא'ב חיזבאללה, שהיה אחראי על התקיפה, אך בכל מתקפות הגומלין שביצעה בסוריה ובעיראק לא נפגעו שום אישיות איראנית בכירה או נכס איראני. נראה שהממשל דבק באסטרטגיה שלו, השואפת לשקם את האמון עם חמינאי, בניסיון לאפשר חזרה להסכם גרעין.

למעשה, טענת הממשל שלפיה לאיראן אין שליטה מלאה על שלוחיה, ובמשתמע מכך, אין צורך לתקוף אותה בתגובה למתקפות שלהם נגד ארה"ב באזור, היא קריאה שגויה של תורת הפעלת השלוחים בידי חמינאי. ציר ההתנגדות, שמובל בידי איראן, מורכב ממיליציות וארגונים שונים, שיעים וסונים כאחד, שפועלים ברחבי המזה"ת במסגרת חזון משותף ואינטרסים חופפים, ובראשם מאבק נגד ארה"ב, ישראל וממשלות המחנה הסוני.

עם זאת, ניתן להבחין כי אין זהות אינטרסים מלאה בין איראן למערך השלוחים. מקרי הבוחן המובהקים ביותר אירעו כשחמאס תמך במורדים הסורים בראשית מלחמת האזרחים בסוריה, וכשהג'יהאד האסלאמי סירב לגנות את סעודיה לאחר שפתחה במלחמה נגד החות'ים בתימן, ב-2015. נוסף על כך, ב-2021 הצהיר ע'לאם-רזא רשיד, אחת מדמויות המפתח בממסד הביטחוני באיראן, שהחות'ים, חמאס, הג'יהאד האסלאמי, חיזבאללה והמליציות השיעיות בעיראק ובסוריה פועלים בשירות איראן, ומשפרים משמעותית את כושר ההתרעה שלה.

ההצהרה גררה ביקורת נרחבת פומבית מצד חמאס וג'יהאד אסלאמי, שהדגישו שהם פועלים עבור האינטרס הלאומי הפלסטיני, ולא "נמצאים בכיס של איראן".

ביקורת נוקבת נמתחה גם מצד חוגי תקשורת בעולם הערבי נגד מערך השלוחים של איראן באזור, שהובכו כתוצאה מההצהרה האיראנית. במוקד הביקורת עמדה הטענה שהם משמשים כלי לחתרנות איראנית בארצותיהם ולא למאבק בארה"ב ובישראל. הפרשה שיקפה היטב, לפיכך, את גבולות מרחב התמרון של איראן מול מערך השלוחים שלה. עם זאת, לטהרן יכולת השפעה על שלוחיה, במיוחד המיליציות העיראקיות שאותן הקימה, ולפיכך, להערכת סוכנות הביון של משרד ההגנה האמריקנית (DIA), התקיפות מצד המליציות נגד ארה"ב בעיראק יימשכו כל עוד איראן לא תורה להפסיקן.

איראן הקימה חלק מהארגונים הללו, וטיפחה מליציות קיימות, כחלק מתפיסת הביטחון שלה, ומשאיפתה לכונן סדר אזורי חדש, ולהשיג הגמוניה אזורית. היא מייחלת להקים גוש אסלאמי בהנהגתה, שידחק מהאזור את ארה"ב ויפעל להשמדת ישראל.

כל זאת באמצעות סיוע פיננסי מקיף, הדרכות שונות שכוח קודס מעביר לפעילי הטרור הללו, ומערך הברחות מתקדם שנועד להעביר לשלוחיה ולשותפיה האסטרטגיים של איראן מערך מתקדם של טילים, כטב"מים ואמל"ח מגוון מתוצרת איראן. מרקם היחסים הזה בין איראן לשלוחיה אינו משקף יחסי מפקד ופקוד. לפיכך, אפילו הג'יהאד האסלאמי בעזה, ובמידה רבה גם חיזבאללה, אינם מקבלים פקודות "פעל" מאיראן, אלא פועלים במסגרת האסטרטגיה המשותפת שנבנתה עם איראן ובסיועה.

מדוע אפוא שאיראן תשקיע ותטפח את מערך השלוחים שלה, אם היא אינה שולטת בו באופן מלא? חשוב להבין פן נוסף של התפקיד שמערך השלוחים נועד למלא בדוקטרינת הביטחון האיראנית. מאז ראשית שנות הש-80 איראן מקדמת קמפיין טרור נגד ארה"ב באזור, ובתקופות שונות גם נגד המשטרים הסונים הפרו-אמריקניים.

התפיסה של מייסד המשטר האייתוללה רוחאללה ח'מיני ואנשיו, שגיבשו את דוקטרינת הביטחון של איראן שברובה רלוונטית גם היום, היתה שאיראן המהפכנית נמצאת במאבק זהותי בלתי מתפשר נגד ארה"ב. לפי חמינאי, זהו מאבק בין האמת לשקר, בין המאמינים לכופרים ובין האור לחושך, ולפיכך, הממשלים האמריקניים השונים עשויים להחליף טקטיקה, אך שאיפתם האסטרטגית היא להדיח את המשטר האסלאמי באיראן, שהוא לתפיסת חמינאי התגשמות רצון האל. לפי התפיסה האיראנית, האמריקנים זוממים בעקביות לחזור ולהשתלט על איראן, כפי שהיה בתקופת השאה הפהלוי. זאת, מתוך שאיפתם לבזוז את משאבי הנפט והגז של איראן, ולנצל לטובתם את מנופיה הגאו-פוליטיים.

כנגזרת מכך, לפי תפיסת חמינאי, איראן חייבת לשקוד על עצמאותה, שבה יכולת גרעינית צבאית תשמש מרכיב חשוב. נוסף על כך, אסור לה להמתין שארה"ב תפעל נגדה או תנסה להקים מערך קדמי באזור נגדה, אלא עליה לצאת למלחמת מגן ברחבי האזור. בהיעדר שותפות אסטרטגית עמוקה עם מדינה כלשהי באזור, השחקנים שעומדים לרשותה הם ארגוני ההתנגדות השונים, שאיראן עושה ככל יכולתה כדי לחזקם כדי שישמשו עומק אסטרטגי עבורה, ורק אחר כך למען האינטרסים השונים שלהם.

לפיכך, לאיראן אין שליטה מלאה על קבלת ההחלטות המבצעיות של הנהגות ארגוני הטרור השונים שבהם היא תומכת, אבל היא נהנית מפעולותיהם שמשרתות את האסטרטגיה הכוללת שהתוותה. בצמרת האסטרטגיה מצויים היעדים הראשיים של איראן: אבטחת ביטחונה וגבולותיה, דחיקת ארה"ב מהאזור, השמדת ישראל והקמת סדר אזורי חדש בהנהגתה.

נוסף על כך, תחת קאסם סולימאני (2020-1998), כוח קודס היה יותר מקורב למערך השלוחים של איראן, בזכות קשריו הקרובים והוותיקים עם ראשי המיליציות ומפקדים בכירים בארגוני הטרור. לעומת זאת, יורשו, אסמאעיל קאא'ני, מאמין בניהול מאחור של מערך השלוחים ונראה שיחסיו עם ראשי המליציות אינם אינטימיים עדיין, כפי שהיה בתקופת סולימאני. לכן, הוא משאיר לשלוחים מרחב גדול יותר לקבלת ההחלטות, ובעקבות כך מערך השלוחים של איראן מתאפיין בתקופת קא'אני בניהול מבוזר.

טהרן משחקת באש מאז ראשית שנות ה-80. מאז פרוץ המלחמה בעזה, לנוכח השפעתה המרובה על המליציות השיעיות בעיראק, היא עודדה אותן להסלים את מתקפותיהם נגד הכוחות האמריקניים בעיראק ובסוריה, כדי לדחוף את ישראל להפסיק את המלחמה. זאת, לאחר שזיהתה את האמריקנים כשחקן החלש ואת ישראל כגורם החזק. ההוראה הזו השתקפה בעלייה החדה בכמות המתקפות נגד האמריקנים בעיראק ובסוריה מאז פרוץ המלחמה, ובהצהרות הן מצד ראשי המליציות והן מצד טהרן.

לכן, בסיכומו של דבר, איראן חייבת לשאת באחריותה לפעולות הטרור של שלוחיה, אף שהיא אינה שולטת באופן מלא על מתקפותיהם, בהתאם לאופי תורת הפעלת השלוחים. טהרן מתעודדת מהימנעות ארה"ב לתקוף אותה את נכסיה, ומפרשת זאת כחולשה אמריקנית. בשל כך, היא מרהיבה עוז להמשיך ולהעניק לשלוחיה סיוע מודיעיני ומזוין למרות התקיפות האמריקניות.

הכותב הוא חוקר איראן ומיליציות שיעיות במכון משגב לביטחון לאומי ולאסטרטגיה ציונית