אלפים ליוו היום (שני) את לוחם מגלן רס"ל עדי אלדור מחיפה בדרכו האחרונה. מאות עמדו דומם נושאים דגלי ישראל לצדי שדרות אבא חושי, רחוב חורב ודרך פרויד בדרך מבית המשפחה בשכונת דניה לבית העלמין הצבאי בעיר. "בדרך לפה ראיתי את העם", ציין בהספדו האב ד"ר לירון אלדר, "עם ישראל על כל גווניו ומכל מוצא, חילוני או דתי ואני מתפלל שהמורשת של הבן שלי תהיה אחדות של העם הזה והמשך הקיום שלו כעם ולא כשבטים ועדות. אפשר וצריך לסנן את רעשי הרקע ולהיאבק בהם. יש בנו יותר מהמאחד מאשר מהמפלג".
"הילדים שלנו נלחמים ונהרגים כי הם חושבים שהמלחמה צודקת. הם נהרגים בשביל החטופים, לא בשביל עוד מחבל או עוד אמל"ח", ביקשו היום להדגיש רקפת ולירון, הוריו של רס"ל עדי אלדור. "אנחנו מקווים שהמסר הזה יהדהד. אם לא נחזיר את החטופים אין לנו עתיד. המשפחות האלה (מהעוטף, י.א.) גרות שם כי המדינה שלחה אותם. החיילים שירתו שם כי אנחנו שלחנו אותם. הם לא הלכו לבלות שם וגם לשמוח במסיבה מותר במדינת ישראל. אנחנו צריכים להחזיר אותם. שאף חייל חיילת חטוף קרבן של הזוועה הזאת לא יהיה לשווא. קיבלנו בשורות נהדרות היום על שניים שהצליחו לחלץ. זה הישג מדהים. ה'ביחד ננצח'. זה מבחינתנו רק החטופים".
האב לירון אמר כי "זה גם מה שעדי חשב ואני מרשה לעצמי לדבר בשמו ובשם חבריו. הם מבינים את החשיבות. צריך להמשיך בכל הכוח, בכול משא ומתן, לא לפלג, לא להשמיץ מנהיגים בעולם, זה בעוכרינו. צריך לחזק את כל מי שיכול".
לבית העלמין הגדוש באו חברים מהיחידה, בכירי רמב"ם, שם עובד אביו ד"ר לירון אלדר ושסבו, פרופ' יוסי איצקוביץ', נמנה על הסגל שלו. עדי אלדור בן ה-21 הותיר הורים, אח אורי בן 19, חייל הנדסה קרבית, והאחיות הילי, 16 וספיר, 14. כל ארבעת הילדים וכן האבא והסבא הם בוגרי בית הספר הריאלי העברי בחיפה. מנכ"ל הריאלי, ד"ר יוסי בן דב והמחנך, ד"ר סבי קלור אף הם השתתפו לצד בוגרים רבים של בית הספר.
"רצה לטרוף את החיים", עדי אלדור ז"ל
"הייתה לי זכות גדולה להיות המחנך שלך", אמר קלור בדברים שנשא. הוא הגדיר את עצמו היום מורה שכול. בכיתה אותה חינך זה הנופל השני במלחמה הזו, אחרי רס"ל עמית פלד, לוחם ביחידת אגוז, בן 21 שנפל ב-7 באוקטובר. "אני מודה על כך ומוקיר כל רגע שחווינו ביחד". קלור שיתף שבין הקרבות בהם השתתף עדי, הם התכתבו. "כתבתי לו אני גאה בו ושאני אוהב אותו ואפילו ביקשתי ממנו שימור על עצמו", שיתף המחנך, קלור, "דאגתי לו כי אני מכיר את הילד, ואת 'תסמונת האליפלט' שלו, פחדתי כי ידעתי שהוא עלול לרוץ ישר אל האש, שהוא יהיה הראשון להגיב ולהקריב. הלב נשבר ואין נחמה".
"סליחה דידי", ספדה לו רקפת אלדור, אימו. "אני מצטערת שזה נפל במשמרת שלך ושל אורי", אמרה. "ככה זו המדינה שלנו - אנחנו חיים על חרבנו אני כבר ארבעה חודשים. כותבת לך הספדים בראש ועכשיו אין לי מילים". היא הבטיחה, "אנחנו נקום, אנחנו נחייה, אנחנו נהייה ראויים להקרבה שלך. הגעגועים ילוו אותנו כל חיינו".
בשיאה של ההלוויה, לבקשת ההורים, במקום מטח כבוד מרובי כיתת יורים, הושמע "שיר בעפרון", של להקת "בית הבובות" שבין מילותיו: "תנצל עד תום כל עוד אתה תמים, תלמד לוותר ואל תוותר על החיים". אז ניגש האב לירון אל חלקת הקבר הטרי. האם רקפת הצטרפה אליו והקהל האזין לשיר שהושמע ברמקולים, כשההורים ישבים לצד קבור של עדי, ממוללים בידיהם את אדמת הקבר התחוחה, מכונסים בתוך עצמם, כשהם מוקפים בקהל הגדול.
"היינו שישה, נשארנו שישה", אמר האב, ד"ר לירון אלדור, "הייה חזק שם למעלה בן אהוב שלי, המשך לחייך, אנחנו עוד ניפגש".