זוכרים שבתחילת המלחמה ראש הממשלה בנימין נתניהו שר הביטחון יואב גלנט והשר בני גנץ היו עושים מסיבות עיתונאים משותפות ביחד? ובכן, מצגת ההרמוניה והאחדות, שקירטעה מלכתחילה, כבר מזמן קרסה, ולמעשה, כבר קרוב לחודשיים, מאז 16 בדצמבר, שלושת חברי קבינט המלחמה לא התיישבו ביחד על אותה במה בקריה. נתניהו מזמן את התקשורת לשם למסיבת עיתונאים אחת לשבוע או עשרה ימים, גלנט עורך הצהרות עצמאיות בערך פעם בשבועיים, וגנץ יותר בכיוון של פעם בחודש.
כך קרתה תקלת הלו"ז המביכה השבוע, כשלמערכות התקשורת הגיעו, בהפרש של דקות, שני זימונים, לגלנט ולגנץ, לאותו מקום ואותה שעה. משגרי הפושים באתרים קפצו על ההזדמנות לדרמה, שתוך זמן קצר הסתיימה בהודעה של לשכת גנץ על דחיית ההצהרה ביממה. זו היתה סערה על לא כלום, כותרת נכונה רק לשעתה, אבל היא שיקפה נכוחה את המצב של קבינט המלחמה: יחד ננצח, רק בנפרד.
וזה לא רק כלפי חוץ. לפי ההסכם הקואליציוני של נתניהו וגנץ, קבינט המלחמה המצומצם - שבו יושבים גם גדי איזנקוט, רון דרמר ואריה דרעי - אמור להתכנס בכל יומיים. זה מזמן לא קרה. במקרה הטוב, יש שני דיונים בשבוע, ובלשכת רה"מ כבר גיששו אצל גנץ אם יסכים לשיטה חדשה: לכנס את קבינט המלחמה אחת לשבוע בלבד. בישיבת הממשלה השבועית, אליה גנץ ושרי המחנה הממלכתי לרוב לא טורחים להגיע, נתניהו גם אמר שהוא מתכוון להפוך את סדר קבלת ההחלטות: להתחיל בקבינט המורחב, עם השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר ושר האוצר בצלאל סמוטריץ', ורק אחר כך להמשיך בדיונים בקבינט המצומצם.
במשך ארבעה חודשים, נתניהו מג'נגל בין שני הפורומים כראות נפשו: עם הלגיטימציה הפנימית והבינלאומית של גנץ ואיזנקוט, הוא קיבל את ההחלטות הגדולות על התקדמות המלחמה והמגעים לשחרור החטופים; בקבינט המורחב, עם בן גביר וסמוטריץ', הוא משמר את הבייס והקואליציה, ולשם הוא מגלגל את ההחלטות הפוליטיות הנפיצות. לשם הוא גם משגר את מירי רגב ודודי אמסלם, שמוזמן כאורח כבוד, למתקפות מתוזמרות על הרמטכ"ל או ראש השב"כ, ומשם גם דולף שטף תמלולים חסר עכבות לשמונה בערב במהדורות. הניסיון לדלל את קבינט המלחמה ולשוב ולחזק את שותפיו לקואליציה מחדד, שוב, מה מעסיק את ראש סדר עדיפויותיו. אבל גם הקבינט המורחב מתכנס רק פעם בשבוע, כך שמה שנתניהו באמת רוצה - זה פשוט לקבל את ההחלטות לבד.
כך, הוא לא זימן את קבינט המלחמה לפגישה עם שר החוץ האמריקני אנתוני בלינקן, בפעם הראשונה מבין ששת ביקוריו מאז פרוץ המלחמה, וגם לא ערך עמם דיון מקדים על העמדות והסוגיות הרות הגורל שעלו בביקורו. הוא לא כינס את קבינט המלחמה גם ביממות הדרמטיות בשלישי ורביעי, כשחמאס העביר למתווכות את תשובתו למתווה לשחרור חטופים. גם את הצהרת הפרה פריים-טיים בה הגיב רשמית להתפתחויות במשא ומתן הוא מסר מבלי שנועץ עם גנץ וגלנט, שותפיו לכאורה לניהול המערכה, גם לא טלפונית. רק אמש, קבינט המלחמה התכנס לראשונה מיום ראשון, אגב - לפני הקבינט המורחב, כמו תמיד. אז אמר, כמו שאומרים.
כל ההתנהלות של נתניהו לגבי המו"מ לשחרור החטופים בשבועות האחרונים היתה בטיסת סולו, מנותקת ולעתים אף מנוגדת להחלטות של קבינט המלחמה: הקוים האדומים הפומביים וההדלפות המגמתיות על המספרים המפחידים, ההקלטות נגד קטאר המתווכת המרכזית, ההתקפות המוזמנות משרי הליכוד, הפאנליסטים הבזויים של שופרות 14 שעכשיו נגד משפחות החטופים. ביד אחת נתניהו שיגר את ראש המוסד וראש השב"כ לפריז להניע מגעים, וביד השניה הוא פתח בקמפיין שסינדל אותו באיומים קואליציוניים וגייס את הבייס להתנגד למחירים הכבדים - עוד לפני שבכלל יש הצעה מוגמרת על השולחן.
גם הפסגה בפריז לא היתה באה לעולם, כנראה, ללא ההתעקשות של איזנקוט להגביר את המאמצים המדיניים לשחרור החטופים בישיבת קבינט מלחמה בחודש שעבר. אבל נתניהו, מאז, רק מערים עליהם קשיים, ודוחף את המחנה הממלכתי של גנץ עוד מילימטר על הקצה. גנץ נושך שפתיים ומבליג, לעת עתה. כמו שהוא מבליג על התקציב הסקטוריאלי והמושחת שהממשלה מקדמת, על הסירוב לקבל החלטות על מי ישלוט בעזה ביום שאחרי, על הפרובוקציות והקונספירציות של בן גביר וחברת הכנסת טלי גוטליב, על הדחת נציבת שב"ס תוך כדי המלחמה, בניגוד מוחלט להסכמים הקואליציוניים, על הקמפיינים שהשופרות הביביסטיים מנהלים נגדו תוך כדי המלחמה.
גנץ מסתפק בעקיצות ונזיפות מתוקשרות וציוצים זועמים, ואוסף הכל ברשימה מתעדכנת שתבנה את הקייס ביום שבו יחליט לעזוב. אבל היום הזה, כך לפי אנשיו, עדיין לא קרוב, כל עוד יש סיכוי להשיב עוד חטופים מעזה וסיכוי למלחמה בצפון. נתניהו, לעומת זאת, כבר במוד של מיצוי ומתנהג לגנץ בהתאם, וכבר היינו בסרט הזה בעבר וראינו איך זה נגמר. הוא פשוט לא ממש סופר אותו. נתניהו יודע שכל עוד יש סיכוי ריאלי להשיב עוד חטופים הביתה, גנץ ואיזנקוט יתקשו לעזוב את הממשלה ולהשאיר את גורלם בידי בן גביר וסמוטריץ'. המשא ומתן מאפשר לו למשוך את הזמן ולהשאיר אותם כל הזמן על הקצה, אבל ככל שהוא ימשיך לדלל ולמדר ולדחות את ההחלטות הקשות לטובת שיקוליו האישיים והקואליציוניים - הוא מקרב את הרגע שבו קבינט המלחמה פשוט יקרוס.