לפני 14 חודשים נחנך "המוביל ההופכי", זה שנועד להזרים מים לתוך הכנרת, במקום לשאוב ממנה מים, כפי שנעשה במשך עשרות שנים. אולי הצעד הזה פגע בגאוותו של האגם הלאומי ובמהלך השבועיים האחרונים המפלס שלו זינק ועלה ב-60 סנטימטרים; ב-21 בינואר המפלס עמד על גובה של 211.06- מטרים מתחת לגובה פני הים התיכון והבוקר, על פי נתוני רשות המים, הוא נמדד על 210.46-. בסך הכול בחודש האחרון עלה המפלס ב-90 סנטימטרים ומאז שהחל במגמת עליה בחורף הנוכחי, לקראת סוף דצמבר, הכנרת עלתה ב-1.10 מטר. "זה לא חריג אבל ראוי לציון, זו עליה גבוהה", כך אמר הבוקר לוואלה איל זיגל, מנהל תחום מים עיליים ברשות המים. לדבריו "על פי התרחישים האפשריים, הסבירות לפתיחת סכר דגניה בחורף הנוכחי עומדת על 45 אחוז, זה סיכוי ריאלי".
מצפון תפתח הטובה // מיוחד
סכר דגניה לא נפתח מאז חורף 1995. הסכר נבנה על ידי פנחס רוטנברג, מייסד חברת החשמל, כחלק ממיזם הענק של מפעל החשמל בנהריים. הוא נחנך בשנת 1932 ותפקידו היום הוא לווסת את זרימת מי הכנרת דרומה לנהר הירדן ובהמשך לים המלח. בשנה גשומה במיוחד, בה מפלס הכנרת עולה ומתקרב לקו האדום העליון, על רשות המים להחליט אם לאשר את פתיחת הסכר בכדי למנוע הצפות ביישובים השוכנים לחופי הכנרת. הצפה כזאת התרחשה בחורף 1969 וגרמה נזקים בטבריה, בעין גב ובישובים נוספים שלשפת האגם.
"יש ועדה קבועה שעוקבת מדי שבוע אחרי המפלס כדי להיערך במידת הצורך לפתיחת הסכר", אמר ויזל והסביר מה הנתונים והשיקולים שמדריכים את חברי הוועדה. "הם בוחנים את העלייה של המפלס, מרחק המפלס מהקו האדום העליון, כמות גשם פוטנציאלית עד סוף העונה והערכה של ערכי מים זמינים - ולפי זה בודקים את האפשרות לפתיחה של הסכר". רכיב נוסף במערכת השיקולים הוא ההחלטה כמה מים לשאוב מהכנרת.
לפני ארבע שנים, למשל, כשהועדה שיקללה את כל הנתונים שהיו בידיה היא הגדירה פרמטרים לפיהם נקבעו נקודות קריטיות לפתיחת הסכר בהתייחס לתאריך מוגדר בעונה. כך לדוגמה, נקבע אז כי סכר דגניה יפתח אם ב- 29 בפברואר תחזית מפלס הכנרת לחמישה ימים הבאים תעבור את מפלס 209.3- מ' (50 ס"מ מתחת לקו האדום העליון). כלומר, לפי אותו פרמטר משנת 2020 אנחנו רחוקים 25 ימים ו-1.16 מטר מאותה נקודה קריטית.
לעיתוי ההחלטה על פתיחת הסכר משמעות גדולה משום שכל סנטימטר מים באגם הוא 1.7 מיליון קוב. מצד שני, החלטה מאוחרת מדי על פתיחת הסכר גורמת לכך שיש צורך בפתיחה מרבית ואז יש ספיקות מים גדולות מאוד ומתחילים להיגרם נזקים לתשתיות ושטחים חקלאיים במורד הירדן. הועדה גם לוקחת בחשבון שיכולים להיות אירועי זרימה קצרים יחסית בנחלים המתנקזים לירדן הדרומי - נחל יבנאל, נחל חרוד, נהר הירמוך ועוד, והצטרפותם לזרם מים חזק של הידרן עלול אף לגרום נזקים כבדים יותר לשטחים שגובלים במורד נהר הירדן.