שם: אלי שרעבי
גיל: 51
יישוב: קיבוץ בארי
מאיפה נחטף: מביתו שבקיבוץ. אשתו ליאן ובנותיו נויה ויהל נרצחו
מתגעגעים אליו: המשפחה וכל עם ישראל
הדבר הראשון שאגיד לו: תודה שזכינו לראות אותך חי
מה מחכה לו בבית כשיחזור: להבין את הנס שנשאר בחיים בסיטואציה ההזויה הזו. מחכה לו עם שלם וחיים חדשים עם הרבה מאד אהבה
התוכניות שלו: לאלי תוכניות גדולות בעולם העסקים, הוא רצה להגיע לרווחה כלכלית וחיים נוחים. ובטוח שלהודות לעם ישראל על כל התמיכה והסיוע כדי לשחרר אותו ואת כל החטופים.
שם: יוסי שרעבי
גיל: 53
יישוב: קיבוץ בארי
מאיפה נחטף: מביתו בקיבוץ יחד עם אופיר אנגל
מתגעגעים אליו: אשתו נירה והבנות יובל, אופיר ואורן
הדבר הראשון שאגיד לו: לעולם לא עזבת את הקב"ה, והקב"ה לא עזב אותך
מה מחכה לו בבית כשיחזור: משפחה חמה ומחבקת
ביום האחרון לשבעה על אחיו יוסי, שרון שרעבי החליט לכנס את התקשורת ולצאת בהצהרה. הוא לא חיכה ולו לרווח של יום אחד. הוא יודע שאין לו את הזמן הזה, לא כשאחיו השני, אלי, מוחזק בידיהם של אנשי חמאס ברצועת עזה. כל רגע בחודשים האחרונים שרון נלחם והוא לא מתכוון לסטות מהמסלול בדרך להשבת שניהם לארץ.
"קמתי ישר חזרה כי עדיין יש לי את אלי שאני צריך להילחם עליו. המלחמה לא תפסיק עד שהוא ואחרון החטופים ישוב. גם אם הוא יחזור, גם אם רק יישארו גופות, אמשיך להילחם", מבטיח שרון. "אני קם משבעה ואומר לעצמי שאני שם שכפ"ץ וקסדה והולך להילחם על ערך קדושת החיים ב-200%. ההיסטוריה תשפוט אותנו איך התנהגנו, ובטח את מקבלי ההחלטות, אם הצליחו להציל חטופים או נכשלו. אמנם הצילו הרבה חטופים בחיים אבל גם נכשלו - עם אחי יוסי, עם אחרים שכבר לא בחיים".
האחים אלי ויוסי עזבו לפני כ-30 שנה את תל אביב ועברו לאורח חיים שיתופי בקיבוץ בארי. יוסי, בן 53, עבד בדפוס, נישא לנירה ונולדו להם שלוש בנות - יובל, אופיר ואורן. אלי, בן 51, הפך לאיש עסקים, התחתן עם ליאן, והביא עמה לעולם שתי בנות, נויה ויהל. כמו בחיים שקדמו ל-7 באוקטובר, גם בשבת השחורה גורלם של האחים היה דומה, כשנחטפו שניהם לרצועת עזה. אולם תהום פעורה בין הבתים שהשאירו מאחוריהם.
ההבדל הוא שמדגיש את עומק הטרגדיה. אלי איבד את כל משפחתו במסע הרצח בבארי, ומשפחתו של יוסי, שניצלה באורח נס בעזרת התושייה של נירה, איבדה אותו כשנרצח בשבי חמאס. בצד אחד אב ללא אישה וילדים, בצד השני אישה וילדים ללא אב. כמו משחק זיכרון שחלקיו אבדו ולא ניתן להתאים ביניהם.
הבשורה המרה פקדה את המשפחה בשבוע שעבר. תחילה, קציני צה"ל הגיעו לביתם והודיעו שהם "מוטרדים מאוד" ממצבו הרפואי של יוסי, "בעקבות התרחשויות במקום בו הוחזק". ההודעה באה לצד סרטון שהפיץ חמאס של שרעבי, איתי סבירסקי ונועה ארגמני, בו נאמר כי יצא בהמשך עדכון על מצבם. בסרטון שבא אחריו נודע כי שני הגברים נרצחו.
"ידענו שזה נגמר, לא רק בגלל מה שראינו בסרטון", מספר שרון, ומבהיר: "עצם העובדה שהחטופים נגררו לאזור לחימה זה פשע מלחמה. אם נופלת שם פצצה של צה"ל זה לא משנה, מי שלקח אותם זה חמאס והוא רצח אותם. זה לא משנה של מי הכדור ואיך זה קרה בסוף".
"האובדן של יוסי מאוד קשה", הוא משתף. "הוא כבר לא ישוב לבנותיו, אשתו ואימא שלנו שציפו בטירוף שיחזור. זו מהלומה קשה בשבילנו. אחרי שאופיר אנגל ועמית שני חזרו וסיפרו שהיו איתו, שהיה עבורם כמו אבא וחלק איתם את מעט האוכל שהיה להם, נתן מחצי הפיתה שקיבל. אמרנו הוא חי, עומד על הרגליים, שורד את זה. זה רק מוכיח כמה הזמן קריטי וההתרעות שלנו לממשלה ולעולם נכונות. הזמן של יוסי אזל. צריך שהמקרה לא יישנה עבור חטופים נוספים, ויש כאלה שכבר לא בין החיים, ועוברים התעללות, אונס ורעב, מול שובים שאין להם בעיה ברגע ליטול חיים של בן אדם".
"היו צריכים למצות את העסקה ולקחת אותה ברגע הראשון. עכשיו המחירים הרבה יותר גבוהים. היינו יכולים להציל הרבה יותר. ככל שהזמן חולף יש פחות חטופים חיים", מדגיש שרון. ובכל זאת, למרות הכעס הרב, הוא שוקל מילים באצילות נפש, לא רוצה לשרוף את המועדון. "לצאת נגד מישהו לא יחזיר את יוסי ולא יטיב עם הלוחמים שעדיין שם ועודים הכול כדי להציל חטופים. הדבר האחרון שצריך זה לפגוע ברוח. משפחות החטופים צריכות לגלות אחריות ולשקול היטב את המילים שהן מוציאות מהפה באמצע מערכה, כי יש אנשים שמקשיבים לדברים האלה. בסוף האסון הוא לא רק של משפחת שרעבי, הוא של עם ישראל כולו".
להעביר מסר הוא כבר יודע. בימים רגילים הוא עובד במחלקת הרכש בבנק הפועלים, בחודשים שחלפו הפך למכונת ריאיונות. כל סדר יומו סובב סביב אחיו. "אני עוסק במשא ומתן, אבל פה זה משא ומתן על דיני נפשות. מבחינתי זה ביטוי לערבות הדדית. אם הייתי נדרש לעשות את זה עבור אחרים הייתי עושה את זה מבוקר עד לילה".
הטרגדיה אילצה אותו לעצור לרגע ולהתאבל, אך הוא נתן לעצמו רק את הזמן המינימלי הנחוץ, לא הרשה יותר. "הפכתי את העולם עוד לפני הידיעה על יוסי ואהפוך את העולם גם אחרי", הוא מבטיח. "למאבק הזה יש עוצמות. אנחנו רואים את המשפחות חוסמות את איילון, משאיות עם אספקה הומניטרית, מול בית הממשלה. נעלה הילוך כשצריך ולא סתם כדי לשבש את השגרה".
"אני רוצה להאמין שהנהגת ישראל רוצה לא פחות מאיתנו להשיב אותם. ושהיא מוכנה לשלם גם מחירים כבדים, המחיר של החטופים גבוה יותר מכל מה שהמדינה תשלם. אם מדובר על הפסקת לחימה לתקופה ארוכה בהחלט צריך לקחת את זה בחשבון. מלחמה מול חמאס אפשר גם עוד שנה. זה לא שעד עכשיו השגנו את מיטוט חמאס, זו הכול תודעה שקרית, מכרו לנו שנהיה חודש בתוך עזה אבל אנחנו הולכים למערכה מאוד ארוכה. וצודקת".
מנגד, הוא מבהיר, "אנחנו רואים שלחץ צבאי הוא לא הפתרון. בתמרון החזרנו רק חטופה אחת. בתמרון מדיני 86. החלום בלבו של כל חייל הוא להציל חטוף אבל זו משימה קשה ומורכבת שלא מביאה תוצאות. ניסינו את הדרך הצבאית, לא הולך, בואו נשנה אסטרטגיה".
ויש לו בקשה אחת גם לעם. "גם לי בתור אח הכי קרוב אין את המילים המנחמות להגיד לאלי שרצחו את כל המשפחה שלו, אשתו ושתי בנותיו, ושללא ידיעתו אחיו שהה לידו ונרצח בשבי. הם לא ידעו אחד על השני ולא על גורל המשפחות שלהם. יוסי לא ידע שנירה והבנות בחיים, אלי לא יודע שהמשפחה שלו נרצחה. הייתי רוצה שעם ישראל ימשיך לחבק את אלי ולייצר לו תקווה לחיים חדשים", הוא אומר. "להכיל אסון כזה זה לא משהו שאפשר להסביר. הוא יצטרך כוחות נפש מעבר לעוצמות הטבע וזקוק לכל התמיכה שאפשר".