שופטת בית המשפט המחוזי בת"א, טלי חיימוביץ, שדנה בתיקי הצוללות, קבעה אתמול (שלישי) כי לעיתונאי מותר למסור למשטרה מידע אם הוא חושב שנעשתה עבירה פלילית. החלטתה זו התקבלה בשל בקשתו של מיקי גנור, אחד הנאשמים בתיק, לחשיפת ראיות הנוגעות לשימוש המשטרה בעיתונאים כמקורות מודיעיניים וכסוכנים משטרתיים, ובייחוד כלפי העיתונאים בן כספית, רביב דרוקר ורונן ברגמן.
בהחלטה כתבה: "אשר לחשיפתם של עיתונאים אשר מסרו מידע למשטרה, כמקורות משטרתיים - אחזור ואזכיר כי הטענה נטענה באופן כללי, לגבי ידיעות שההגנה מאמינה שנמסרו למשטרה על ידי עיתונאים, ללא תימוכין. לגוף העניין, לא ראיתי כל אסמכתא בדין לטענות ההגנה, כי לעיתונאי אסור למסור למשטרה מידע, אלא לכל היותר עליו לפרסמו ולהפנות את תשומת לב המשטרה לפרסום, או כי אינו זכאי לחיסיון שניתן למקורות משטרתיים אחרים. לטעמי, אין בה גם היגיון".
בכך הפריכה השופטת חיימוביץ את הטענה השקרית שהופצה ברשתות החברתיות על ידי אלי ציפורי ומספר צייצנים שמזוהים עם רה"מ נתניהו.
חיימוביץ כתבה באופן מפורש כי העיתונאים לא שימשו כסוכנים משטרתיים וכי לא עלה בידי גנור "כדי לבסס ראשית ראיה ואפילו לא חשד לכך שכספית הופעל כסוכן משטרתי לצורך שכנוע הנאשם (גנור, ב"א) להיות עד מדינה".
גם ביחס לדרוקר וברגמן כתבה חיימוביץ: "לאחר שקבעתי כי לא הוכח צל צילו של חשד להפעלת עיתונאי כסוכן על ידי המשטרה, אזי אין מקום לפתוח מחדש את שאלת זהותם של מקורות משטרתיים שכבר הוכרעה. הדברים יפים גם ביחס לעיתונאי ד"ר רונן ברגמן, אשר לגביו קיבלה ההגנה תשובה עניינית, וגם ביחס לעיתונאי רביב דרוקר, ככל שהעתירה לגביו מבוססת על אותם טעמים".
ההחלטה של חיימוביץ חשובה, ולכן צריך להתעכב על הנימוק שלה, לפיו הערכה לעיתונאי לא הופכת אותו למקור משטרתי: "הערכה של עיתונאי כי המשטרה תלחץ על פלוני בחקירתו לשמש עד מדינה, או אפילו כי כדאי לו להיות עד מדינה, אינה יותר מהערכה. אפילו שמע העיתונאי מחוקרי משטרה שכך כטענת הסנגורים מחוקרי משטרה שכך הם מתכוונים לעשות, אין בכך כדי ללמד על גיוסו של העיתונאי כסוכן למטרה זו".
במידה וחיימוביץ הייתה מקבלת החלטה אחרת, עיתונאי לא יכול להעריך הן בעל פה והן בכתב באיזה צעד המשטרה תנקוט. המשמעות היא שעיתונאים לא יוכלו לעסוק בכיסוי פרשיות שחיתות.
בסיום ההחלטה, השופטת חיימוביץ התייחסה גם לבעיה שעלולה לעלות במקום בו עיתונאי עלול להיות בניגוד עניינים בסיקור של המשטרה, אמנם ההחלטה שלה מראה על יושרה ועל טיעון קוהרנטי אך חבל שהיא לא הלכה צעד קדימה והזכירה שבית המשפט הוא זה שקבע שיש גם חיסיון עיתונאי: "אשר לחשש שמעלה ההגנה לניגוד עניינים בו עלול להציב עצמו עיתונאי שהוא מקור משטרתי, אשר מצד אחד מבקש הגנה על חשיפת זהותו, ומצד שני אמור לבקר את הגוף שממנו הוא מבקש את ההגנה, אשיב כי זו שאלה החורגת מהדיון שבפנינו. בבקשה לחשוף את זהות המקור, בית המשפט אינו עוסק בחובות האתיקה של מקור והפרתן הנטענת, אלא רק בזכויות הנאשם ובחיוניות הראיה להגנתו".