מאות השתתפו היום (שלישי) בהלוויתו של רס"ן איליי לוי, שנפל אתמול בדרום הרצועה, בבית העלמין הצבאי בקריית שאול בתל אביב. מעט לפני כן, בהמשך למסורת שהחלה בחודשים האחרונים, עשרות נעמדו עם דגלי ישראל בדרך להלוויה. "זה לא פייר, אני לא מאמינה שאני פה. אני אוהבת אותך", קראה אמו של לוי בבכי מעל קברו.
רענן, אביו של איליי, ספד לו. "כולם אוהבים אותך פה במקסימום, חיים של אבא. איליי היה איש של חברים. אין לי מושג איך נתמודד עם האובדן הזה. אתה הלב של כולנו, האור של כולנו, כל כך מבריק וחכם. הקב"ה אכן לקח את הטוב ביותר. היית אחד המ"פים הצעירים בצה"ל אי פעם".
האב המשיך, "ב-7 באוקטובר יצאת מהבית, נסעת לשדרות וקיבלת טלפון דחוף לבוא לכפר עזה. פיניתם פצועים ונלחמתם קרבות פנים מול פנים עם מחבלים צמאי דם שלושה ימים. התקשרתי אליי ואמרת לי 'המלחמה הזו עם כל הכאב נועדה להציל את חורבן הבית'. כל כך אהבת את המדינה הזאת. ידעת איפה כל חור ויישוב בה. מלח הארץ. איליי הקריב עצמו למען המדינה שכל כך אהב. בואו נעשה שלא יהיה לשווא. שיהיו הנופלים האחרונים. מתפללים להחזרת השבויים. בואו נראה לאויבים שאנחנו חזקים וגם במצב כל כך קשה לא נשברים. תגידו איתי שלוש פעמים עם ישראל חי", ביקש רענן, והקהל חוזר אחריו בקול אחד, שלוש קריאות.
האחיות אורי ושירה ספדו אחר כך. "אני מומחית לברכות, לא להספדים. איזה ילד מיוחד אתה, הלב שלי, העוגן שלי, המצפן שמכוון אותי. מה נעשה בלעדיך. מי יראה את הדרך. יש לי חור בלב שאף אחד לא יוכל למלא, חצי מהלב שלי אצלך. גיבור שהיה מוכן להקריב עצמו, אח תומך. מחכות שתחזור הביתה בשביל לחבק אותך. חיכיתי שתחזור. אתמול היה הגיוס שלי והיית אמור להיות בו איתי. כשדיברנו השבוע אמרתי לך למה אתה לא בא? רק לגיוס ותחזור. אמרת לי שאתה לא יכול, שיש לך משימות ומחויבות. אמרת שתחזור בסוף השבוע יחד איתי, שנעשה על האש ונחליף חוויות.
"שלשום בשיחתנו האחרונה אמרת לי יואו אורי, אני מת לראות אותך במדים. אז הנה, באתי עם המדים, עם הנעליים האדומות, להראות לך. אני לובשת אותם בגאווה כמוך ומצדיע לך. חשבתי על החתונה שלך, שנבחר חליפה ביחד, בן רגע כל הדברים שתכננתי לא יקרו. אני מחכה לשיחת טלפון שלך, שתפתיע אותי ותחבק אותי. אני מניחה שאצטרך לחכות לנצח. נהיה חזקים, אני מבטיחה".
נרי, בת זוגו של איליי ספדה: "לפני כמה שבועות כתבת לי שאתה לא צריך כלום חוץ מלחזור הביתה, חטיפים מיפן, אתה ואני. אני לא צריכה כלום חוץ ממך. רק אתה מוציא את הקיצ' ממני. אהבת חיי, אין מספיק מילים לתאר את האהבה הזו. לא יכולתי בחלומות הכי יפים שלי לדמיין אותך. הרגשתי את האהבה גדלה וגדלה. אני לא רוצה להאמין. אני לא מוכנה שאתה לא תספר את הסיפור של איך שהכרנו, אתה מספר הכי טוב. זה היה כמו סרט, אגדה. היינו אמורים לכבוש את העולם. לטוס לניו זילנד, לעשות פסיכומטרי ביחד, להשתעמם על הספה. היינו אמורים להתחתן, זה היה ברור לשנינו. היינו אמורים להספיק לאכול בכל המסעדות בתל אביב. להספיק הכול בלי להיפרד לשנייה. ללכת לישון איתך, שתנחר ונתחבק. אהבה עוצמתית כל כך שנקרע לי הלב. אני יודעת שניצלנו כל רגע קצר מדי שלנו ביחד. היית אומרת לי את מושלמת בשבילי, הייתי עונה אין דבר כזה ומהר מאוד שהבנתי שכנראה שכן, כי אתה מושלם בשבילי.
"יחד עם הכאב הבלתי נתפס, אני עדיין מדמיינת אותך עם חיוך כמו שביקשת, אוכל איזה ראמן. אני לא יודעת איך לחיות בלי הציפייה לחיים ביחד. אבל ברור לי מה היית מבקש ממני, ואני אשתדל להיות בטוב. אני ואתה ביחד לתמיד. תודה על הזכות לאהוב אותך".
סגן אלוף רועי מינץ מסר דברים בשם צה"ל. "ישראל איבדה את אחד מטובי בניה", אמר. "איליי, התגייסת במרץ 2018, יצאת לגיבוש והתקבל לסיירת צנחנים. שש שנים אינטנסיביות של הכשרה, קורס מ"כים, קורס קצינים, מפקד צוות בסיירת, תפקיד שקיבלת עליו את אות הצטיינות מפקד פיקוד מרכז. יצאת לקורס מ"פים, היית מפקד הכשרות בסיירת ומפקד פלוגת לוחמים. חתרת למגע במקצועיות, אומץ וגבורה. איליי, איש של אנשים. המקצוע היה נר לרגליך. פעלת בערכיות, חריצות והגדלת ראש. עד לרגע נפילתך לחמת באומץ והפגנת מנהיגות ומשימתיות יוצאת דופן. אני מבטיח שנעשה הכול כדי ללוות אתכם המשפחה".