בשבת השחורה ב-7 באוקטובר, ספגה ישראל מהלומה רצחנית וקשה מנשוא. אותה מתקפה הנחיתה מכה אנושה גם על השטחים החקלאיים - גידולי השדה, החממות, המטעים, הפרדסים, הכוורות, הרפתות והלולים. הפגיעה השפיעה משמעותית על כוח האדם בחקלאות - החל בחקלאים הישראלים, תושבי הקיבוצים והמושבים שנותנים את נשמתם לאדמה, וכלה בעובדים הזרים, שהגיעו לכאן כדי להתפרנס ושילמו בחייהם. פגיעה זו יצרה גל הדף ברחבי הארץ, ורוב העובדים הזרים חזרו לתאילנד והותירו את החקלאים ללא ידיים עובדות. מחבלי חמאס ידעו שהעובדים הזרים אינם ישראלים - חלקם נופפו בדרכוניהם הזרים לפני שנרצחו - אבל זה לא עזר. מטרת אויבנו המפלצתיים היתה לפגוע בכל מי שיושב ומחזיק בגבולות, בנשמת אפה של המדינה.
חמאס תקף את מדינת ישראל, אך לא במקרה הקו הראשון היו קיבוצי ומושבי העוטף ושדותיהם, אסם התבואה הדרומי של ישראל - מתקפה שפגעה באופן ישיר בביטחון המזון של המדינה.
השבת השחורה הציבה מראה בוהקת מול אזרחי המדינה, שהבינו מייד עד כמה קריטית תרומתה של החקלאות לביטחונה של המדינה, לחוסנה וללכידותה. אנו מקבלים חיבוק גדול ותומך מעם ישראל, והלוואי שאותה התפכחות והבנה תבוא גם מכיוון מנהיגי המדינה ומקבלי ההחלטות, שיקיימו סוף סוף דיון אחראי על עתידה של החקלאות.
לצערנו, את מה שהשכילו להבין גדולי שונאינו ואויבנו המרים, לא השכילו להבין מנהיגינו לאורך השנים. אנו החקלאים נלחמים שנים ארוכות על הזכות לעבד את אדמות הארץ, אך ממשלות ישראל בעשור האחרון, עושות כל שביכולתן להכביד על החקלאות ולרסק אותה. החל מתהליכי בנייה מואצים שנגסו בשטחים חקלאיים, עבור באינסוף תשלומים מיותרים שהוטלו על כתפי החקלאים ובשוק מסואב להעסקת עובדים זרים, וכלה במחירי מים ופערי התיווך המתגלגלים על גבם של החקלאים.
ממשלות ישראל אימצו את המדיניות הכלכלית של פורום קהלת, שמטרתה המוצהרת היא הסרת חסמים, שוק חופשי ויבוא של הכל מהכל, ללא בלמים ואיזונים. בשם אותה תפיסה, הפכו החקלאים בעיני הממשלה לאשמים ביוקר המחייה, וההתיישבות העובדת הפכה לגוזלת אדמות ועושקת המדינה. הממשלה אף דאגה להפיץ את ההאשמות השקריות לציבור הרחב.
המדיניות ההרסנית קרעה בבשרה של החקלאות הישראלית במשך שנים. ענפים כמו הדיג, הבקר והשום נפלו קורבן לשיטת הייבוא הפרועה - ונמחקו. הממשלה הצהירה שהסיבה לייבוא היא הורדת המחיר לצרכן הישראלי, אבל בפועל, זה לא קרה. תחת אג'נדה זו, הפכה הדבקות במטרת הייבוא לדת של ממש, שאינה מבחינה בקשיים הכרוכים בכך.
האם מהלכים אלו נשאו פרי? האם הביאו להתייעלות או הובילו להפחתת מחירים לצרכן? שום גורם רשמי לא בדק! אף ששיטת קהלת נכשלה פעם אחר פעם - זעקתם של החקלאים לא נשמעה. הזלזול וההתנשאות כלפי אלה הדואגים לביטחון המזון הגיעו לרמות בלתי נתפסות. הממשלות המשיכו לדאוג לבעלי ההון, ליבואנים ולבעלי רשתות השיווק - על גבם של החקלאים.
לצד הכאב הגדול על הנורא מכל שאירע, זו היתה אמורה להיות גם קריאת השכמה למנהיגי המדינה ומקבלי ההחלטות לשינוי סדרי העדיפויות. מובילי המדינה ומי שאמונים על ביטחונם ורווחתם של האזרחים חייבים לפעול ומהר כדי להציל את החקלאות הישראלית. זו לא רק סיסמה ולא קריאה נואשת לעזרה - זהו צו השעה.
מדינה חפצת חיים לא יכולה להפקיר את יכולת הייצור החקלאי המקומי שלה ולצמצם אותו לשוליים בלבד. היא חייבת לשים את החקלאות והחקלאים בראש סדר העדיפויות שלה, כמי ששומרים ומגינים על זכות הקיום שלה. מדינה קטנה כשלנו, הנמצאת תחת איומים מתמידים, חייבת לדאוג לביטחון המזון לאזרחיה, ללא תלות במדינה אחרת.
הכותב הוא חקלאי מכפר ביל"ו ויו"ר ארגון מגדלי הדבורים בישראל