מחקר שמתפרסם היום (שני) מגלה תמונת מצב מדאיגה על מצבם של תושבי הגליל המזרחי, שבחלקם מתמודדים כבר למעלה משלושה חודשים עם האתגרים והקשיים, שמולידה הלחימה הממושכת מול חיזבאללה, בגבולה הצפוני של המדינה, ובחלקם עם האתגרים והקשיים של היותם מפונים מבתיהם. על פי תוצאות המחקר, תושבי הגליל המזרחי חווים תחושות פוסט טראומטיות בשיעור גבוה פי שלושה לעומת מצב השגרה לפני 7 באוקטובר.
את המחקר ערך בימים אלה מרכז הידע האזורי של המכללה האקדמית תל-חי ואשכול רשויות גליל מזרחי, בשיתוף עם קרן רונלד ראודברג ושותפות קהילות קנדה אצבע הגליל. המחקר נערך בין כלל תושבי הגליל המזרחי, והשתתפו בו כ-2,000 נשאלים מכלל רשויות האשכול, המהווים מדגם מייצג של אוכלוסיית הגליל המזרחי. 36% מכלל העונים הינם גברים ו- 64% הינן נשים. לסקר ענו תושבים מכלל הגילאים (מעל 18), כאשר הגיל הממוצע הינו 50.
בנוגע לתסמיני פוסט-טראומה ממצאי המחקר הנוכחי מעלים תמונה עגומה של מצבם הנפשי והרגשי של תושבי הגליל המזרחי, כאשר גם בנושא זה קיימים ההבדלים משמעותיים בין תושבים שפונו/התפנו עצמאית ובין התושבים אשר נשארו בבתיהם.
לפי נתוני המרכז לחקר האובדנות והכאב הנפשי ע"ש ליאור צפתי, 16% מתושבי המדינה חוו תסמיני פוסט טראומה לפני תחילת סבב הלחימה, ולאחר תחילת המלחמה המספרים עלו בצורה חדה ל- 30%. ממצאי המחקר הנוכחי מעידים, כי תושבי הגליל המזרחי חווים תחושות פוסט טראומטיות במספרים גבוהים פי שלוש לעומת מצב השגרה לפני 7 באוקטובר.
בעוד שהאינדיקציה לפוסט טראומה בקרב תושבים שנשארו בישובים עומדת על 40%, הנתונים מעידים על שיעור גבוה בקרב המפונים (48%), ואף גבוה יותר בקרב התושבים שהתפנו עצמאית (54%) ולא נמצאים במסגרת קהילתית או מקבלים תמיכה נפשית מסודרת מטעם מוסדות המדינה. עוד מראים ממצאי המחקר כי כ-43% מקרב המפונים והמתפנים העידו, כי מערכות היחסים האישיות וחיי החברה שלהם נפגעו בעקבות המצב, זאת לעומת 33% בקרב התושבים שנשארו.
מבחינת מצבם התעסוקתי, 50% מהתושבים המפונים העידו על פגיעה חמורה רבה ביכולתם לעבוד, כאשר הפגיעה בקרב התושבים שנשארו עומדת על 37%. בנוגע למצב הכלכלי מגמה זו באה שוב לידי ביטוי בקרב תושבי הגליל המזרחי. 48% מכלל הנשאלים דיווחו על הרעה במצבם הכלכלי. 88% מקרב בעלי עסקים ועצמאיים בגליל המזרחי דיווחו על פגיעה בהכנסותיהם בעקבות המלחמה. יתרה מכך, 50% מהעצמאים בגליל המזרחי דיווחו על פגיעה חמורה במצבם הכלכלי, המתארת ירידה של לפחות 50% בהכנסותיהם בתקופה זו.
על אף חשיבותם של נושאים הקשורים לתפעול הביטחוני השוטף בישובים עצמם (כגון נוכחות צבאית קבועה, הקמת מיגוניות במרחבים הציבוריים, או חיזוק כיתות הכוננות היישוביות), ממצאי המחקר מעידים כי ממדים אלה נתפסים כפחות משמעותיים לתחושת הביטחון של תושבי האשכול. בנוסף, לא נצפו הבדלים מהותיים בעמדותיהם של תושבים שנשארו להתגורר ביישובם, לעומת תושבים אחרים שפונו/ התפנו עצמאית .
בנוגע לחוסן הקהילתי, שלא במפתיע, תושבי הגליל אשר נשארו בבתיהם מפגינים חוסן קהילתי גבוה יותר לעומת התושבים שפונו/ התפנו. לדוגמא, כ-90% מהם ציינו במידה רבה של הסכמה, כי לאחר סיום הלחימה הם מתכננים להמשיך ולהתגורר ביישובם, זאת לעומת כ- 60% בלבד מקרב המפונים.
לדברי בני בן-מובחר יו"ר אשכול גליל מזרחי וראש המועצה האזורית מבואות החרמון: "תוצאות המחקר ממחישות באופן ברור כי אין בכוונת תושבי הגליל המזרחי לשוב לבתיהם עד להשגת בטחון מוחלט באזור. חוסן קהילתי הינו הבסיס לחיים שלנו בגליל ובגולן ולצד האמון המלא שיש לנו בכוחות הביטחון - אנו דורשים פתרון צבאי - מדיני אחראי לתושבים, יש לנו אפס סובלנות לפתרונות ארעיים עלינו כרשויות ועל גורמי הממשלה מוטלת האחריות לחזק את התושבים, לתמוך בהם ומעל לכל לשמור על חוסנם וביטחונם".
בן מובחר הוסיף: "תושבי אשכול גליל מזרחי מצפים לקבל מענה מידי ומיטבי שיאפשר את התנאים הנדרשים להשבתם לביתם, ואשר יש בו כדי לשקם, להצמיח ולהביא לפיתוח כלכלי- חברתי, פיזי ודמוגרפי של האזור. לשם כך נדרשת התערבות ותמיכה משמעותית מצד משרדי הממשלה ויפה שעה אחת קודם".
לדברי ד"ר איילה כהן, מרצה בכירה בחוג לעבודה סוציאלית המובילה את המחקר ביחד עם ד"ר נועם כהן, "המחקר מציג תמונת מצב מדאיגה מאוד לגבי תושבי הצפון וחמורה עוד יותר לגבי אלו שהתפנו. אנחנו למדים מהממצאים, שגם החוסן האישי וגם החוסן הקהילתי שלהם נפגעו מאוד. הצבא והמדינה ניסו באמצעות הפינוי, להגן על ביטחונם האישי של תושבי קו העימות, אולם חוסן אישי איננו מתבסס רק על ביטחון אישי-פיזי. הוא מורכב גם מחוסן מנטלי, ריגשי ורוחני, שכנראה נפגעו מאד כתוצאה מהניתוק מהבית, מהסביבה המוכרת וגם מהקהילה התומכת".
כהן מוסיפה: "כרגע תושבי הצפון המפונים לא נמצאים בסביבתם הטבעית, מתמודדים עם קשיים רבים של שהות ממושכת בחדרים בבית מלון ובעיקר שרויים בחוסר ודאות גדול מאוד, כשלא ברור להם מה צופן העתיד מבחינה ביטחונית, מדינית, כלכלית-תעסוקתית וחברתית. על המדינה להקים בדחיפות מנהלת שתטפל בתושבי הצפון ותייצר להם אופק ברור ככל הניתן לגבי העתיד".
כ-90% ממשתפי המחקר הזדהו כיהודים, והשאר הינם דרוזים, מוסלמים או נוצרים. כמו כן, כ-48% מהמשתתפים נשארו להתגורר בישוב מגוריהם, ואילו היתר (כ-52%) פונו או התפנו עצמאית מהאזור.
חלקו הראשון של המחקר בחן מהם הנושאים המשפיעים ביותר על תחושת הביטחון של תושבי הגליל המזרחי. לתפיסתם של רוב תושבי האזור, הגורם אשר יתרום בצורה הטובה ביותר לתחושת הביטחון שלהם ויקל עליהם להמשיך להתגורר בישוב מגוריהם הינו הרחקת החמושים בגבול הצפון, תוך וידוא שחיזבאללה לא יפעל באזור המפורז בלבנון, כפי שהוגדר בהחלטת האו"ם 1701, ופגיעה בתשתיות הטרור.