משרד הבריאות מתכנן להתמודד עם המשבר במערך בריאות הנפש, שהחריף מאז המלחמה, בעזרת תקציבי ענק, אולם במערכת בריאות הנפש מודאגים מאוד מהחלטות המשרד, שעלולות להחליש את המערכת כולה, את הצוותים הרפואיים ולפגוע בטיפול המטופלים.
התוכנית החדשה מתוקצבת בכ-1.4 מיליארד שקלים, שייפרסו על פני שנתיים, ולאחריהם עוד כמיליארד שקלים בבסיס התקציב. זהו הסכום הגבוה ביותר שמושקע בתחום בריאות הנפש, מאז הרפורמה שהעבירה את האחריות לטיפולים הנפשיים לידי קופות החולים ב-2015. עם זאת, התוכנית כוללת הוספת דמי השתתפות עצמית בסך 35 שקלים לטיפולים שכיום הם חינמיים, למעט ילדים עד גיל 18, נכים עד 40 אחוזי נכות ומקבלי הבטחת הכנסה. הגזרה הנוספת היא העלאת מס בריאות ב-0.15% לחודש משנת 2025.
בנוסף, כדי להתמודד עם העומס הרב למערכת ייכנס תפקיד חדש - "תומך בריאות נפש". תפקיד זה מיועד לבעלי תואר ראשון בפסיכולוגיה, בעבודה סוציאלית וברפואה (לאחר שלוש שנות לימוד - מ"כ). התפקיד ייתן מענה ראשוני למטופלים "קלים" או לטיפולים קצרי מועד שיהיו תחת הגדרה של עזרה ראשונית נפשית, ולא יהווה תחליף לפסיכולוג בעל שני תארים והתמחות הנהוג כיום.
במערכת הבריאות הנפשית אמביוולנטיים מול התוכנית החדשה ולא ממהרים לברך עליה. ד"ר יואב בליי מפורום הארגונים למען פסיכולוגיה ציבורית טוען שהמערכת הגיעה לאירוע הטראומתי שאנחנו נמצאים בו אחרי הטבח אחרי שהוזנחה והורעבה שנים רבות. "הגיע הזמן שמשרד הבריאות יתייחס באופן רציני לפסיכולוגיה הציבורית", הוא מאשים. "אני בספק אם התוכנית כמו שנוסחה תהיה המנעה לזה, גם אם הכוונות טובות. יש כאן קונספציה ישנה ושגויה שבה מנסים לפתור בעיות באופן הכי זמין וכלכלי, אבל לאו דווקא מטיב".
"היה מתבקש לעדכן את התקינה של הפסיכולוגים בשירות הציבורי, כאשר כרגע אין רשימת תקינה מסודרת לכל יחידה או תחנה, אין תקינה מסודרת אפילו למחלקות בבית חולים ציבורים", ממשיך ד"ר בליי להסביר. "במשרד החינוך יש מפתח תקינה מיושן, אבל לפחות יש תקינה - במשרד הבריאות אפילו אין את זה", הוא אומר בזעם.
התוכנית אמורה לתת מענה גם למחסור בכוח אדם, אך ד"ר בליי טוען שישנם מספיק פסיכולוגים. "ישנם יותר מ-17 אלף פסיכולוגים רשומים בפנקס משרד הבריאות, אבל רק כ-5,000 - פחות משליש, בשירות הציבורי. הבעיה שלא מעדכנים את השכר אז אף אחד לא רוצה לעבוד בשירות הציבורי, כאשר המשכורת הממוצעת של פסיכולוג בשירות הציבורי עם ותק של עשור היא קצת יותר מ-5,000 שקלים. צריך לעלות את השכר וכך למשוך פסיכולוגים מהפרטי לציבורי".
ההחלטה להוריד את רף הקבלה לעבודה כפסיכולוג מעוררת גם היא זעם רב. "ישנן מדינות שיש להן את התוכניות האלו, אך חשוב להכיר את המחקרים בנושא", מוסיף ד"ר בליי. "אחוז ההחלמה של מטופלים בחו"ל בשיטה הזו עומד על 10% בלבד. בנוסף, כמות המטופלים שנשרו באמצע הם שני שליש. כך שלמעשה אין כאן למידה משירות מיטיב בחו"ל, אלא הפוך. דווקא אנשים שמקבלים צריכים טיפול קצר מועד צריכים להיות מטופלים על ידי המטפלים הכי טובים כי זה מאוד ממוקד. משרד הבריאות נותנים לאדם ממש לטפל כשההכשרה שלו מזערית. הם רוצים להציף את המערכת במטפלים לא מוכשרים והם בטח לא מצדיקים להשית את הטיפול עליהם".
"משרד הבריאות מצא פתרון של השתתפות עצמית, שבדרך כלל מי שהולך לשירות הציבורי לא יכול להרשות לעצמו טיפול פרטי. אז לא מספיק שאלו האנשים הכי חלשים, שמים להם עוד חסם - זו שערורייה. אני לא רואה כאן בשורה גדולה, אלא ניסיונות להשתקת המאבק. הפתרונות האלו הם חרפה וכל זה כדי שלא יעלו לנו את השכר. לא חושב שהם היו שולחים את הילדים שלהם לפסיכולוג כזה, אבל לציבור הכללי זה כנראה לא נורא", קובע ד"ר בליי.
לעומתו, ד"ר שלמה מנדלוביץ, מנהל המרכז לבריאות הנפש שלוותה של קופת חולים כללית, טוען כי יש פה איזון מיטיבי בין הצורך הגדול שהמדינה עומדת בפניו לבין שמירה על איכות הטיפול הנפשי: "מאמיני חוסן הם אינם מטפלים ולא יכולים להיות כאלו, אך הם יתנו מענה ראשוני למטופלים. יש דף עבודה מסודר שהמאמן חוסן עוזר למטופל למלא אותו ומתווך לו את המהלך", מסביר ד"ר מנדלוביץ.
"זה מהלך אמיץ של משרד הבריאות, לא פחות מכך. אנחנו צריכים להסתכל על המציאות בעיניים ולהבין את האירוע שאנחנו עומדים לקראתו. אנחנו צריכים הרבה מענים שהם לאו דווקא טיפול לטווח ארוך. יש לנו מאגר אנשים שיכול לתת את המענה הזה. הם לא במקום מטפלים או פסיכולוגים, לא יעלו בפגישות איתם סוגיות טיפוליות, זו פעילות מוגדרת מאוד. הפגישות האלו הוא לא טיפול, אלא שירות חדש, יעיל ונוח", מדגיש ד"ר מנדלוביץ.
מנדלוביץ, המתמחה ב-PTSD (תסמונת פוסט טראומה), מכשיר את מאמני החוסן ומסיים את המחזור הראשון בשבוע הבא: "זו הדרך שלנו להבטיח את ההמשכיות של השירות הציבורי הפסיכיאטרי והפסיכולוגי, אלו אנשים שירצו להמשיך בציבורי ולא יילכו ישר לפרטי - כך שיש לנו פה ניצחון נוסף. אנחנו צריכים להשגיח שזה לא יביא למדרון חלקלק, אך המערכות של קופות החולים יכולות להבטיח שתהיה שמירה על המטופלים ועל איכות הטיפול".
מנגד, פרופסור פנחס דנון, מנהל האגף הפסיכיאטרי של המרכז הרפואי הרצוג, כועס מאוד על החלטות המשרד: "התוכנית כמו שאנחנו מכירים אותה לא נוגעת לבתי החולים הפסיכיאטרים כלל, אלא אפילו פוגעת בהם. בתי החולים הפסיכיאטריים נמצאים במצוקה שרק תלך ותגבר בעקבות המלחמה והתפרצות תחלואת נפש. למעשה שכחו אותנו בתוכנית הזו כי כולה מדברת על הקהילה. הם רוצים להוריד לנו את כל האבטחה כך שנצא עם חוסרים אפילו גדולים יותר. אני מרגיש שמרוב דיבורים על בריאות הנפש ותוכניות גדולות בסוף נזנחנו".