ראש עיריית קריית שמונה לשעבר, פרוספר אזרן, קרא היום (חמישי) בשיחה עם וואלה! לכבוש את דרום לבנון וצפה שרבע מתושבי קריית שמונה לא יחזרו לבתיהם. לדבריו, רק "כיבוש של דרום לבנון וגירוש של מחבלי חיזבאללה מצפון לנהר הליטאני" יבטיח חיים בצפון המדינה ואת המשך קיומה של מדינת ישראל במזרח התיכון.
אזרן, בן ה-74, עמד בראשות עיריית קריית שמונה בשנים 1997-1983, תקופת הכהונה הממושכת ביותר בראשות העירייה, בשנים שבהן סבלה העיר ממקרים רבים של ירי רקטות מלבנון. בניגוד למרבית תושבי העיר שפונו מבתיהם, אזרן מתעקש להישאר בביתו ויש לו ביקורת קשה על ההחלטה לפנות את התושבים: "כל השנים ירדנו למקלטים כשהיה צורך בכך, מה השתנה? למה בנו מקלטים, כדי שנברח מפה? נכון שבהתחלה היה שוק בעקבות מה שקרה בדרום, אבל את קריית שמונה פינו רק שבועיים אחר כך, כשהיה ברור שלכאן כבר לא יחדרו מחבלים. יש איום גם על חיפה, עכו, צפת ונהריה, אז יפנו גם את הערים האלה?".
אזרן צופה שבבוא היום רבים מהתושבים שפונו לא יחזרו לגור בקרית שמונה. "אני מעריך שרבע מהמפונים לא יחזרו כבר, אנשים עברו למרכז ולמדו שיש חיים מחוץ לקריית שמונה", אמר. "אנשים שבחיים לא חשבו לעזוב ועכשיו רואים שאפשר לגור במקום אחר ובתנאים טובים יותר - מערכת בריאות, חינוך, חיי תרבות ברמה גבוהה יותר. למה שהם יחזרו לקרית שמונה?".
"בינתיים הודיעו שהפינוי מתארך עד לסוף פברואר, ואני צופה שזה ימשיך לפחות עד יולי. מי שיחיה קרוב לשנה מחוץ לביתו, יתחיל כבר להתאקלם ביישוב חדש, הילדים שלו יכירו חברים חדשים ויסתגלו לבתי ספר אחרים", המשיך ראש העיר לשעבר. אזרן סיפר כי הוא משוחח עם תושבים שחוששים לחזור הן מפחד שייפגעו והן משום שלדבריהם, אחרי מה שקרה ביישובי הדרום, כבר לא סומכים שהמדינה תגן עליהם.
"חבר שלי שהיה במשמר הגבול חושש להגיע לקריית שמונה כדי לקחת בגדים, אני לא יוצא מפה. אפילו את הנכדים שלי שנמצאים בטבריה אני לא נוסע לבקר", הסביר. בקריית שמונה נשארו כלתו וארבעת ילדיה, נכדיו, בנו במילואים מאז החלה המלחמה. "הם לומדים בבית לבד, אמא שלהם קפדנית ולא מוותרת. זה אפשרי, גם באוסטרליה לומדים ככה ובכל מקרה מי שפונה באמת לומד במערכת לימודים מסודרת? ברור שלא".
אזרן בעיקר כועס על המדיניות הצבאית בחזית הצפון, את המלחמה הוא מגדיר "מוזרה". לטענתו, רצועת הביטחון נמצאת בתוך השטח הריבוני של ישראל: "זה לא דבר שמקובל בטקטיקה הצבאית שאני מכיר, אם לא נכנס למערכה בתוך לבנון, אנחנו למעשה מודיעים שאנחנו מוותרים על רצועה של עשרה קילומטרים בתוך שטח ישראל".
"באמת מאמינים שאפשר להגיע להסדר שבמסגרתו אנשי כוח רדואן יעזבו את בתיהם ויעברו מצפון לליטאני? כל אחד מהם הוא חייל שנולד שם ובבית שלו יש נשק וטילים. הוא יוצא בבוקר לעבוד וחוזר בערב לבית, הוא לא יסכים לעזוב את ביתו", קבע אזרן. "הכנעה היא לא מושג שמקובל עלי, במלחמה הורגים או מגרשים ולוקחים את האדמה - זו מלחמה. אחרי שנכבוש, הליטני יהיה הגבול הצפוני ומדרום לו יהיו צבא והתיישבות יהודית של נאמני ישראל, לא להשאיר מוצבים באיים מבודדים כמו שהיה ברצועת הביטחון בדרום לבנון לפני הנסיגה. אם זה לא יקרה, אין לנו זכות קיום. כמה עוד נמשיך להתגונן, כמה כיפות ברזל וחצים עוד נמציא?".