ההצגה הכי טובה בעיר היתה בעיר אחרת. בהאג. עורכי דין עם פאה, אנגלית מהוקצעת, נימוסים מעודנים, המון מילים חשובות וכמה טיעונים חלולים לתפארת. כל דובריה הרשמיים, המשפטיים, הפוליטיים, התקשורתיים והדיפלומטים של ישראל מהדהדים אותם מסרים:
חמאס ארגון טרור, הם מתחבאים בלב אוכלוסייה אזרחית, התומכים בהם קוראים להשמדתה של ישראל ושרי ישראל המתלהמים לא מייצגים שום דבר. לא חשוב באיזו שפה נאמרים הדברים האלה. הם נשמעים משכנעים מאוד לישראלי המשוכנע, והם חסרי כל הגיון, מוסר או חוכמה לכל מי שמבקש לחשוב מעט מעבר לקלישאות. הנביבות במיטבה.
אכן, חמאס הוא ארגון טרור. עד לא מזמן היתה עוד חלוקה מסוימת בין הזרוע הצבאית לפעולות הקהילתיות שלהם. אבל בעידודו של נתניהו, הנאשם בשוחד שמבין משהו בשוחד, ישראל נעקצה. שילמה המון כדי לקנות אותם, ונפלה לתוך סבך המחילות שלהם כמו סומא במנהרה. מכיוון שאכן מדובר בארגון טרור, אז מה נזכרתם עכשיו? למה טיפחתם אותם, עד התגשמותה של הקינה העתיקה "וְלֹא הָיָה בְּיוֹם אַף יְהוָה פָּלִיט וְשָׂרִיד אֲשֶׁר טִפַּחְתִּי וְרִבִּיתִי אֹיְבִי כִלָּם"? למה לא שיתפתם פעולה עם היחידים שיכולים לתת להם קונטרה מתוך הציבוריות הפלסטינית? נעזוב את זה. אלו שאלות של אידאולוגיה: המתנחלים עדיפים על תושבי העוטף, וההתנחלויות קדושות מכל קיבוץ או עיירה. וכידוע, אצלנו לקדושה וממסדיה יש מחירים. רצוי במזומן.
עזה היא רצועה קטנה ואנשים בה רבים. אין מקום לכלום. הטענה שהם היו צריכים לבנות את הבסיסים שלהם הרחק מלב האזורים המאוכלסים מתאימה למי שלא היה בעזה, לא ראה מעולם את סמטאותיה ומחנותיה, ומדמיין לעצמו מרחבים אינסופיים.
ועדיין, הטיעון הזה חלול. האם ההנחה שמותר להפציץ מתקנים אזרחיים אם בקרבתם נמצאים מתקנים צבאיים מסוכנים היא חד-צדדית, ושמורה רק לישראל? או שזו טענה אוניברסלית? כי אם זו עמדה עקרונית, אז מותר לחמאס להפציץ את לב תל אביב - הקריה, "הבור", המודיעין, המוסד ועוד כמה מרכזי עצבים נמצאים בדיוק שם. 200 מטרים מבית החולים איכילוב, חצי קילומטר מכמה בתי ספר. אותו דבר לגבי נמל חיפה וסביבותיו, שהרי חלק מהמעגנים ומהמזחים הם צבאיים לכל דבר ועניין. כך גם נתב"ג ולשכת הגיוס בירושלים - מתקנים צבאיים המשמשים את צבא הכיבוש ומסתתרים בלב אוכלוסייה אזרחית. אז... מותר, לא?
הקריאה המהדהדת בערי העולם - From the River to the Sea, Palestine Will be Free - צורמת מאוד לאזניים ישראליות. מדובר, כך הם מפרשים, בקריאה מפורשת לביטולה ולחיסולה של מדינת ישראל. נגיד. אני יכול למצוא עוד שניים-שלושה פירושים פחות סופניים, אבל נלך עם ההיגיון הזה. אפשר להסיק, אם כך, שגם הקריאה "ארץ ישראל לעם ישראל", וחוק הלאום הנובע ממנה, משמעם האחד והיחיד הוא חיסולה של תקוות המדינה הפלסטינית ושלילת הזכות להגדרה עצמית פלסטינית. אז למה להם אסור לחשוב על חיסול שלנו, ולנו מותר להטיף ולפעול לאיון מוחלט שלהם?
והדובדבן שבחבורה - שרי ישראל, והפרשן לענייני עמלק שבראשם. בראש כל חוצות, כולל חוצות האג, אנחנו מתרוננים "ישראל היא הדמוקרטיה היחידה במזרח התיכון". ובדמוקרטיה, בדרך כלל, העם בוחר את נבחריו, המייצגים אותו, מביעים את רצונו וערכיו ומושלים בו בהתאם. אבל בישראל יש חידוש. העם בוחר את הכנסת, וזו בוחרת ומביעה אמון בשרי הממשלה. ואלה לא מייצגים כלום. דעתם נשמעת אבל לא נחשבת, ומדיניותם קולנית אבל לא משפיעה.
אז אחת משתיים: או שהשרים הם אכן פניה, קולה ועמדותיה של ישראל, או שהבחירות ב"דמוקרטיה היחידה" הן בחירות דמה. ויש באיזה מקום (בלפור? רחוב עזה? קיסריה? וילה של מיליארדר?) עוד ממשלה אחרת, עוצמתית ורבת השפעה, שהיא ורק היא קובעת את מדיניות ישראל ומעשיה, אף שלא ידוע מי בוחר בה, אם בכלל. או שמא זאת דמוקרטיה דיאט; מתוקה להחליא, אבל זירו. המון צבעי מאכל וחומרים מסרטנים, ואפס ערכים תזונתיים או דמוקרטיים.
הכותב כיהן כיו"ר הכנסת וכיו"ר הסוכנות היהודית