רס"ל במיל' ניצן שסלר, לוחם בעוצבת "חוד החנית" שנפל אתמול בקרב בדרום רצועת עזה, הובא לפני זמן קצר (שלישי) למנוחות בבית העלמין הצבאי בחדרה. שסלר הותיר אחריו הורים, אימו פרח - אחות חדר ניתוח בבית החולים הלל יפה בעיר, ואביו ארז - מנהל מחסן בבית עסק, ואת האחיות שי ושיר. משפחתו יושבת שבעה ברחוב חטיבת הנחל בעיר. אבריו של ניצן ייתרמו להשתלה.
"הוא היה ספורטאי בנשמה", סיפרו ההורים על ניצן הילד שגדל ממש מעבר לרחוב מול מגרש הכדורגל הישן ובילה שם את מרבית שעות הפנאי של ילדותו. "הוא היה בלם בנשמה והוא הגן על השער" ובמותו, כמו בחייו, "הוא רצה להיות צנחן כמו אבא", סיפרה אמו על השירות הצבאי שלו ועל מאה וכמה הימים האחרונים בהם לחם בעוטף עזה ואחר כך עד מותו, ברצועת עזה.
ניצן שסלר בן ה-22 גדל והתחנך בעיר חדרה, למד בבית הספר היסודי אילן רמון, חטיבת הביניים "תיכון חדש" בבית אליעזר ואח"כ ב-"תיכון חדרה". הוא היה שחקן כדורגל מצטיין של נערי הפועל חדרה. "אבל איפשהו בתיכון זה נגמר והוא החליט להשקיע בצבא", סיפרה אמו.
שסלר השתחרר כמה חודשים לפני המלחמה, הספיק לטייל קצת עם חברים, עבר להתגורר עם החברה נטע מקיבוץ אפיקים בדירה ששכר בקיבוץ ברקאי ועבד לא הרחק משם כמאבטח בבית החולים שער מנשה.
ב-7 באוקטובר תפסה אותו הידיעה על המלחמה שם, הוא יצא למילואים והיה בשירות פעיל מאז. "זה לא היה צריך לקרות לו. הוא הרי היה הקמע שלי", סיפרה הבוקר אמו בדמעות, "היו חששות לאורך הלחימה אבל אני הנחתי שאם הוא עבר את הסדיר ללא פגע אז שום דבר לא יקרה לו במילואים. הרבה הוא לא סיפר. לא רצה להבהיל ולהעציב אותנו ובעיקר לא את האחיות שלו".
"אנחנו הבנו שמה שראה בכפר עזה היה קשה מאד והשפיע עליו מאד. בביקור האחרון הוא כבר לגמרי לא היה מסוגל לדבר על מה שקורה שם בעזה. הוא היה בחוסר שקט. נסער. הוא בא, רצה לאכול. אחותו ניסתה לדובב אותו אבל הוא לא היה מסוגל לדבר על זה. רצה לראות כדורגל אנגלי".
על הקרב האחרון שלו, בחאן יונס, סיפר האב ארז את ששמע ממפקדיו: "הם היו שלושה, קצין ושני חיילים והם טיהרו בניין. הם היו בחדר המדרגות וחיפו על חיילים שעלו לקומה השלישית. בקיר היה חור כתוצאה מפגיעת פגז או רקטה ומחבל שעשה להם מארב דחף דרכו קנה, ירה ופגע בהם. ניצן חטף את הכדור בצוואר ונהרג. הקצין והחייל שהיו איתו נפצעו".