חודשים לפני הטבח בעוטף עזה, משרד החינוך ערך תרגיל נרחב שכלל סימולציות למצבי חירום. רעידת אדמה, וגם מלחמה רב-זירתית. "אני רואה חשיבות רבה במוכנות הלאומית, ובמוכנות של מערכת החינוך בפרט", הכריז שר החינוך יואב קיש. "אני סמוך ובטוח כי משרד החינוך יעמוד בכל אתגר שיגיע לפתחו". לא עבר זמן רב עד שתרחישי הקצה התממשו והפריכו את הבטחתו.
מה למדנו? 100 ימים למלחמה - לפרויקט המיוחד בוואלה! - לחצו כאן
במצב האמת, המציאות סתרה בפני המשרד בעוצמה, שהתאושש ממנה רק עמוק לתוך המלחמה. שבועות של בלבול שחלחל מלמעלה עד לשטח חלפו עד להתעשתות, מפנים מקום להתעלות של ארגוני חברה אזרחית ותנועות נוער בליווי המפונים, ומשאירים את המושכות בשאר היישובים בידי ראשי ערים בשנת בחירות. המערכת לקתה בהלם קרב.
זה התחיל בלחיצה על הכפתור האדום - השבתה מוחלטת של המערכת, ברוב אזורי הארץ. פיקוד העורף, בתיאום עם משרד החינוך, שב למפות יישובים ירוקים, כתומים ואדומים מדי יום או יומיים, ולהכריע אם יוכלו ללמוד פיזית בהתאם להערכת סיכונים. לכאורה, תרחיש מוכר עבור המשרד, המתורגל במבצעים ובעיקר בתקופת קורונה ארוכה, גם אם סדר הגודל אחר.
"ההפתעה המאוד גדולה תפסה את כולם עם המכנסיים למטה. יש תוכניות חירום, אבל לחירום הזה אף אחד לא התכונן. מערכת החינוך הייתה שם בחולשתה", מנתחת מיכל כהן, מנכ"לית קרן רש"י. כהן, מנכ"לית משרד החינוך בימי צוק איתן, הכירה את ההיערכות מקרוב. "התרחישים שאליהם נערכים הם בעיקר יורים על ילדינו והם במקלטים ונעשה תוכניות זום. לפחות בימיי, אף אחד לא דיבר על רמה של מחבלים כובשים יישובים. תוכניות החירום לא היו מותאמות לכך".
היא נזכרת כיצד אזור הדרום היה מושבת במבצע צוק איתן. "קיבלנו החלטה שהפתיחה והסגירה של מערכת החינוך תהיה באחריות ראשי הערים ובתיאום איתנו. בכך צמצנו פערים בין מה שאמרנו לשטח", היא הסבירה. ההחלטה השנייה שקיבלה אז, היא מספרת, הייתה לקדם את המחשוב של מערכת החינוך. "מצאנו את עצמנו מתמודדים עם זה שלילדים אין מחשבים ושאין חומרי למידה ממוחשבים. הלקח היה למחשב את בתי הספר ולבנות תוכניות לימוד".
בפועל, שני הדברים לא תורגמו היטב במאה הימים האחרונים. חלק ניכר מהכאוס היה קשור באפשרות של ראשי הערים לפעול ללא קשר להנחיות פיקוד העורף. בעוד ההודעה הקבועה על ההגבלות יצאה ב-18:00, לעתים הורים חיכו עד 23:00 כדי לדעת אם לשלוח את ילדיהם לבית הספר בבוקר, או שהעירייה החליטה לנקוט משנה זהירות נוסף.
אזורים שלמים הפכו ירוקים רק על הנייר, כשהלימודים מושבתים גם ימים לאחר מכן. ההורים הבינו את כוחם במשוואה, רגע לפני שהם מצביעים בבחירות המקומיות. התושבים לחצו על ראשי הערים לנטות לכיוונם: ללמוד פיזית עד כמה שניתן, לא לצבור פערים, או בצד השני - להשאיר את הילדים בבתים ולא לקחת סיכונים מיותרים כשרקטות מתעופפות באזור. כך, יישובים מקבילים ניהלו שגרה שונה בתכלית גם אם תשתיות החירום דומות ביניהן.
ובכל זאת, כהן סבורה שזו הדרך הנכונה. יותר מכך - בעיניה הפרטת האחריות צריכה להיות משמעותית יותר. "אין אחידות במצב של חוסר אחידות. זה קשקוש", היא אומרת. "בהיררכיה הרצויה בעיתות חירום, השלטון המקומי מקבל החלטה והמשרדים נותנים מענה. צריך להיפרד מהריכוזיות".
לד"ר אריאל לוי, לשעבר מנכ"ל ג'וינט אשלים וסמנכ"ל בכיר ומנהל המינהל הפדגוגי במשרד החינוך, דעה דומה. "בין כל רשות יש הבדלים באופי ובמענה שהן יכולות לתת. ברור שבתקופת מלחמה צריך עקרונות משותפים ולעקוב אחריהם, אך גם לאפשר לרשות המקומית להתאים אותם לעצמה באחוז מסוים. בחירום האחוז הזה צריך להיות נמוך יותר, אבל לא אפס", הוא מציע.
לדבריו, היו תחומים שבהם תגובת המשרד הייתה מהירה ומסודרת, כמו המענה הנפשי שנוהל על ידי השירות הפסיכולוגי-ייעוצי. ואולם, השורה התחתונה לא הייתה מספיק טובה. "בתרחיש פינוי, בדומה לרעידת אדמה, מתמודדים עם שלושה גורמים שלכולם התברר שלא היו מוכנים: איך מספקים שירותי חינוך למפונים גם אם לא יודעים מה טווח הזמן שיידרשו, איך מסתייעים ברשויות הקולטות ואיך נותנים מענה לאוכלוסיות שנשארות באזורים הפגיעים. אשקלון למשל, העיר המטווחת ביותר, לא פונתה וגם לא למדה".
"הכשל הוא ביישום", מוסיף ד"ר לוי. "בחלק מהדברים התוכניות היו מוכנות, לא בטוח שעקבו אחריהן. אני יודע שתרגלו גם תרחישים עם עשרות אלפי הרוגים. לא הפעילו את הפרוטוקול שאני הכרתי, לפחות. לוי מספר כי תקיפה בממדים שנראו ב-7 באוקטובר לא עלתה בהתכוננות של המשרד, בתקופתו לפחות, אך תוצאותיה עבור מערכת החינוך היו כשל תרחישים אחרים שנערכו אליהם.
יום אחד הילד הראשון בבית, ביום אחר - השני בבית
הנתונים היבשים של משרד החינוך מראים כי 77% מבתי הספר היו פתוחים בחודש אוקטובר ויותר מ-90% בנובמבר ובדצמבר. מאחוריהם, כפי שמסבירים במשרד, נמצאת תמונה מורכבת יותר. בתוך האחוז הגבוה נמצאים כל בתי הספר שנפתחו ברמה כזו או אחרת. המשמעות היא שגם מוסד שניהל למידה חלקית, בימים ובשעות מצומצמים פר תלמיד, נכלל ללא הבדל. ואכן, השגרה בבית ספר אחד בחודשים האחרונים לא הייתה דומה לאחר. הסיבה העיקרית: פערי מיגון. מוסדות החינוך לא הותאמו לתקופה כה ארוכה של למידה תחת אש. זמני ההגעה וגודל המקלטים לא הספיקו. מבקר המדינה הצביע על הפערים במכתב ששלח לראש הממשלה בנימין נתניהו לפני כחודש וחצי והנושא צפוי לקבל מקום מרכזי בדוחות המלחמה שיוציא.
עבור ניקולאס וקאיון, תלמידי כיתה ו' וא' בבאר שבע, היעדר המיגון ההולם גזר ישירות פחות זמן לימודים פיזי. "בחודש הראשון ממש כמעט לא היו לימודים, ישבו בבית בלי כלום", מספרת אמם, אלינה קולודיאז'ני. ב-15 באוקטובר הם התחילו ללמוד מרחוק, בהתחלה שיעור-שניים ועם הזמן יותר. השיעורים עסקו לרוב בנושאים הקריטיים כמו חשבון ושפה. בסוף נובמבר יכלו לחזור ללמידה בכיתות, אך בבית הספר קומה שלמה לא הייתה מותאמת ללמידה בזמן מלחמה. זמן הכיתה חולק בין הילדים ברוטציה, פעם בזום ופעם בבית ספר. "יום אחד, הראשון בבית ויום אחר, השני בבית", תיארה קולודיאז'ני.
החצים ששלחו ההורים הופנו לא פעם לפיקוד העורף, שניסה לאפשר למידה פיזית עד כמה שניתן. הורים רבים היססו לשלוח את ילדיהם לבתי הספר כשמרחב מוגן התחלף במסדרון או חדר מדרגות באין ברירה. 12% מההורים בחרו להשאיר את הילדים בבית, בהם 8% שהצהירו שהם עושים זאת באופן גורף, והיתר חלקית, כך לפי מחקר שנערך בנובמבר על ידי ד"ר רחל שגיא, ד"ר ליאת ביברמן-שלו וד"ר ענת כורם מהמרכז האקדמי לוינסקי-וינגייט. כשליש מההורים ענו כי הם חושבים שהמוסד החינוכי אינו מסוגל להמשיך את הלמידה במציאות הנוכחית.
"היה הרבה לחץ מצד ההורים. בהתחלה לא רצו לשלוח את הילדים, ובהמשך לא האמינו לפיקוד העורף", מספר יו"ר הנהגת ההורים בהרצליה, זיו עומר. "גם כשעברנו לירוק, הורים אמרו שהם לא רוצים, כי אחרי 7 באוקטובר לא מאמינים לאף אחד". תגובת העירייה הייתה לדבריו המתנה של שבועיים עד לפתיחה. במהלכם, הוא אומר, "הכשרנו מקומות נוספים שיוכלו ללמוד בהם ברמת מוגנות גבוהה יותר והוצאנו להורים דוחות מפורטים על המצב בכל בית ספר. ועדיין יש כאלה שלא שולחים".
"מה שמציק להם הוא הפערים בין בתי ספר עם מיגון לכאלה בלי. שנים אני מדבר על זה שתפיסת משרד החינוך היא מיגון לשני שליש מהתלמידים, כי בונים על זה שבמצב מלחמה ממילא חלקם לא יגיעו לבית ספר. רק לא לקחו בחשבון מלחמה שתיקח חודשים", מאשים עומר. "כל התרגילים והתוכניות שעשו היו עבודה בעיניים".
הפקת הלקחים בתרחיש מלחמה בצפון
במשרד מייחסים את הפתיחה החלשה לשתי "הפתעות". תוכניות המגירה, גם אם מרחיקות לכת, לא תיארו תרחיש של חדירת אלפי מחבלים וטבח ברצועת יישובים שלמה. התרחישים שהונחו להתכונן אליהם כללו אמנם מלחמה כוללת, אך מסוג אחר. כזו שמתמקדת יותר בירי טילים. כפי שנראה בתוצאה הסופית, האמונים על התכנים של שבוע החירום השנתי ותרגיליו פשוט לא דמיינו שפלישה מסיבית של חמאס עלולה לקרות.
לצד זאת, הם אומרים, הפינוי התנהל אחרת מהתוכנית שסוכמה בהחלטת הממשלה "מלון אורחים" מ-2012, שתיארה שינוע אוכלוסייה במצבי חירום. לא קליטה ברשויות מקומיות ולינה בבתי ספר ומוסדות ציבוריים - אלא שליחת עשרות אלפי המפונים לבתי מלון. ההחלטה מציינת את בתי המלון כאפשרות עדיפה פחות אבל קיימת לפינוי, אך גם במקרה הזה, ההיערכות הייתה לתרחיש הבסיסי והקל יותר.
אחרי ההתאוששות, במשרד החלו בבנייה מאומצת של עשרות בתי ספר למפונים ומיון הנותרים בין מוסדות קיימים. ברשויות המקומיות שלא פונו התייצב רמזור הצבעים, ובמשרד עומדים כעת מאחורי הבחירה לאפשר להן לפעול כראות עיניהן. בשבועות האחרונים אפשר היה כבר להעיז להזכיר את המילה שגרה. טוב, אולי רק כחלק מהצמד "שגרת מלחמה".
כעת, הפוקוס עובר לזירה הצפונית. גורמי המקצוע מנסים להפיק לקחים במהירות כדי לא לחזור על אותן טעויות. שם, מדובר בהערכות המצב על כמאה אלף תושבים שיתפנו עצמאית בעת הסלמה, מתוך היעדר תחושת ביטחון. אותם מתכוונים לקלוט לפי התוכנית המקורית שלא יצאה לפועל לאחר השבת השחורה, בבתי ספר ברשויות המקומיות. הפעם הם מקווים שזה גם יעבוד.
"לאור התובנות והלקחים שהופקו, מיד לאחר פרוץ המלחמה המשרד הנחה את בתי הספר וגני הילדים לגבש תכנית לימודים המותאמת למספר אפשרויות - למידה מלאה במתכונת פיזית, למידה מלאה מרחוק, ולמידה משולבת במתכונת פיזית ומרחוק. זאת כדי לאפשר קיום שגרת למידה בחירום, המותאמת למציאות המשתנה", נמסר ממשרד החינוך. "המשרד מקיים כמה פעמים בשבוע הערכות מצב, בראשות שר החינוך ומנכ"ל משרד החינוך, כדי להיערך לכל אפשרות ולכל התפתחות בזירה הביטחונית. במקביל, המשרד מגבש תכנית עבודה המותאמת לאיומים בזירה הביטחונית. תוכנית זו כוללת הערכות לפינוי של ישובים נוספים, ומתן מענה לתלמידים נוספים שייאלצו להתפנות מבתיהם".