עם תום השבעה, בני הזוג ולדיסלב ויקטרינה קירושין יעלו מחר לקבר של בנם עילאי בבית העלמין בראשון לציון. היום, בדירתם בשכונת גני אביב בלוד בה הם מתגוררים פחות משנה לאחר שעלו לארץ מרוסיה, הם שיתפו לראשונה בתחושות הקשות ומה שעבר עליהם באותו אסון נורא.
"איזה ילד הוא היה. הוא היה ילד מדהים אבל כל אמא תגיד את זה", סיפרה בכאב רב יקטרינה. עילאי בן השנתיים נרצח בשבוע שעבר בלוד, כאשר אדם זר הגיח לעבר העגלה ודקר אותו באכזריות בלתי נתפסת. "מגיל מאוד קטן אנשים ראו אותו ולא האמינו, איך ילד בגיל שנה כבר היה עם עיניים של אדם מבוגר מלאות חוכמה. כבר בגיל שנתיים אמרו עליו שיש לו התנהגות ומחשבות מאוד בוגרות. בשנתיים האלו הוא הספיק הרבה. בילינו יחד כל הזמן ולקחנו אותו לטבע ולשאר מקומות. הוא הספיק לבקר ברוסיה ובישראל ולהכיר את כל המשפחה המורחבת. הוא היה ילד מאוד סקרן. הוא היה ילד נעים ונוח אך גם בעל אופי מאוד חזק".
בקול חנוק, יקטרינה, שנמצאת בימים אלו בהריון מתקדם, שיחזרה את השתלשלות האירועים באותו יום ארור. כמו כל בוקר, עילאי ואמו יצאו לסיבוב בוקר יחד עם חברתה של יקטרינה ובנה הפעוט. בדרך, כפי שנהגו מידי יום, הם עצרו לקנות מיץ במכולת שכונתית. כשיקטרינה נכנסה למכולת, היא שמעה לפתע צעקות והמולה גדולה ברחוב. "ברגע שיצאתי מהחנות, ראיתי גבר עם סכין שדוקר את העגלה, לא הבנתי עדיין באיזו עגלה מדובר. חשבתי שאולי הוא ניסה לגנוב ארנק מהעגלה אבל אז ראיתי את הסכין בידו. גברים עוברי אורח תפסו אותו והתחילו להכות אותו על הרצפה. ואז ראיתי את הילד שלי דקור".
בשלב זה, יקטרינה רצה לכיוון קופת חולים קרובה להזעיק עזרה, בעוד עוברי אורח הזעיקו אמבולנס. "חברה שלי שנשארה מחוץ למכולת, צרחה שהיא מתנצלת שלא הצליחה לשמור על הבן שלי. כשחזרתי למקום ראיתי סביבו רופאים ואחיות שמנסים להחיות אותו, אבל ראיתי שכבר אין בו רוח חיים. רציתי שמישהו יגיד לי שיקרה נס ושאפשר להציל אותו, אבל הבנתי שזה כבר אבוד".
את הרוצח, הוריו של עילאי לא הכירו, רק ידעו שמדובר בתושב מהשכונה. בהמשך שכניהם הסבירו להם שמדובר באדם שככל הנראה לוקה בנפשו. בני הזוג עלו לארץ עם בנם עילאי על מנת להתחיל חיים חדשים ומלאי תקווה. גם לאחר הסיוט שהם נאלצו לעבור, עדיין בכוונתם לבנות את העתיד שלהם בישראל. "אין לנו מחשבה לעזוב את הארץ", הסבירה יקטירנה. "אם עילאי היה נרצח בגלל אירוע לאומני או פיגוע, אולי היינו לוקחים את זה אפילו יותר קשה, כי כשהגענו היינו מודעים לסיכונים ובכל זאת בחרנו בזה. אבל ללא ספק לא חשבנו שמה שקרה יכול להתרחש. האסון הזה לא קשור לישראל ויכל לקרות לנו בכל מקום בעולם. הדבר היחידי שאני לא מבינה זה איך יכול להיות שמעורער בנפשו מסתובב חופשי ברחובות. אנשים הלוקים במחלות נפשיות לא מקבלים טיפול ראוי, ובמקרה הזה הבן שלי שילם את המחיר הכבד".
לצד הארמון המאולתר שעילאי אהב לשחק ולהשתובב בו, אביו ולדיסלב שיתף, "ברור שאני מתגעגע ליצור הקטן שהתרוצץ פה בבית ולפעמים היה מעיף לנו את הסכך, הוא יחסר לנו לעולם. אני רוצה להגיד משהו לטובת הקהילה ולטובת עם ישראל. המנטליות פה שונה ממה שהכרנו עד כה. לראות את המוני האנשים שמכירים אותנו וגם כאלו שלא, עושים עלייה לרגל כל יום, תומכים, מביאים, ושואלים איך נוכל לעזור ואיך נוכל לסייע, זה דבר מדהים שיצא מכל הסיפור העצוב הזה. לא ציפינו לחום, לחיבוק ולאהבה כזאת מאנשים שמעולם לא הכרנו".
הוריו של עילאי חשים תסכול רב מהבירוקרטיה הישראלית עמה נאלצו להתמודד מאז שעילאי נרצח. הליך הקבורה, ההתמודדות עם ביטוח לאומי והקרב על זכויותיהם - כל אלו היו מאוד מורכבים וסבוכים עבורם, בטח כעולים חדשים. כעת עם מוצאים את עצמם מתקשים לגייס כסף עבור מצבה מכבדת לעילאי. "ערכתי בירור מול ביטוח לאומי והם לא זכאים לכלום, אפילו לא לקצבת קבורה ושום דבר עבור הילד", מסבירה בכעס אלוירה קוליחמן, חברת מועצה בעיר לוד וחברה טובה של המשפחה. "משפחה שנמצאת במצב כל כך קשה, צריכה לחשוב עכשיו מאיפה ישיגו כסף בשביל מצבה לבנם. החוק הזה מוכרח להשתנות במיידית. נשאלת השאלה מה היה קורה למשפחה בלי כסף, האם הקבר של בנם יישאר גלוי"