ראש המוסד דוד ברנע ספד היום (רביעי) לראש הארגון לשעבר צבי זמיר בהלוויתו. בדבריו סיפר על המבצעים אותם הוביל זמיר בשנות כהונתו, והשווה את מלחמתו בטרור ללחימה שנעשית בחודשים האחרונים בעקבות הטבח ב-7 באוקטובר. "תדע כל אם ערבייה, שאם בנה השתתף, במישרין או בעקיפין, בטבח של ה- 7 באוקטובר, דמו בראשו", אמר.
"הרצח במינכן היה אירוע מכונן עבורו, עבור עם ישראל. המוסד החליט להוריד את הכפפות ולעבור להתקפה. בגיבוי ראש הממשלה גולדה מאיר החל המוסד לפעול באגרסיביות נגד המחבלים", סיפר ברנע. "למלחמה הזו בטרור היו גם מחירים כבדים. אבל אלה הם מחיריה של מלחמה חשאית, והמוסד, בהנהגתו של זמיר, ניהל אותה בעוצמה ובנחישות, בסמטאות ארצות ערב וברחובות אירופה.
"היום אנו נמצאים בעיצומה של מלחמה. והמוסד, היום כמו לפני חמישים שנה, מחויב לבוא חשבון עם הרוצחים שפשטו על עוטף עזה בשבעה באוקטובר, עם המתכננים ועם שולחיהם. זה ייקח זמן, כפי שלקח אחרי הטבח במינכן, אבל ידינו תשיג אותם בכל מקום בו יהיו. תדע כל אם ערבייה, שאם בנה השתתף, במישרין או בעקיפין, בטבח של ה- 7 באוקטובר, דמו בראשו".
פרדי עיני, מי שהיה עוזרו של זמיר במהלך מלחמת יום הכיפורים, ספד גם הוא למנהלו לשעבר. "הוא נכנס לתחום עשייה מורכב והשתלב במהירות מפתיעה וחינך דורות של צעירים. צביקה היה ראש מוסד אנרגטי", אמר. לדבריו, פצע חמור יותר מטבח הספורטאים מבחינת זמיר היה מלחמת יום כיפור. "מלחמה אומללה זו הותירה לצביקה פצע דרמטי שליווה אותו עד יומו האחרון. הוא הגיש הצעה לדרגים הבכירים להפקת לקחים לעתיד אך למגינת לבו למרות ההבטחות היא לא נדונה".
עיני סיפר על "לוחם מוסד שהיה כלוא במצרים והמצרים סירבו בתוקף להשיבו במסגרת חילופי שבויים בתום מלחמת יום הכיפורים. צביקה התעמת עם ראש הממשלה ואיים להתפטר אם הלוחם לא יוחזר. הלוחם שוחרר. צביקה היה אופטימיסט מושבע שהאמין בטוב של האדם. צביקה ביטא חרדה לעתיד המדינה נוכח האירועים מבפנים ומצב העניינים הקשה מול הפלסטינים. הוא האמין שהיפרדות מהפלסטינים היא הכרח קיומי".
אלוף (במיל') עמוס חורב, שהכיר את זמיר בפלמ"ח, ספד לו אף הוא. "הכרתי את צביקה עם תחילת דרכי בפלמ"ח, וכשחזרתי הפכתי לסגנו. הכרתי אדם, מנהיג, איש שמוכן לדון איתך על כל דבר, שעמד על שלו, ושידע גם לוותר ולסגת", העיד עליו. "צביקה הביט לך ישר בעיניים. הוא לא ידע לשקר, לנפח. עברתי איתו את כל חייו. אהבתי אותו. אבל זהו, אלה החיים. כולנו מבוגרים. כבר לא ילדים. גם אני מבוגר, אני אחריו, כמה שאפשר. להיות הגון כמוהו, ישר כמוהו. עוד נזכור אותו, את צביקה'לה שלנו".