צבי זמיר, ראש המוסד במלחמת יום הכיפורים, הלך לעולמו היום (שלישי) בגיל 98. זמיר כיהן בשורת תפקידים בכירים בצה"ל, ובהם מפקד פיקוד הדרום ונספח צה"ל. ב-1 בספטמבר 1968 מונה לראש המוסד והחליף בתפקיד זה את מאיר עמית. במהלך כהונתו היה המוסד מעורב, בין השאר, בראשית מבצע "זעם האל" לחיסול ראשי ארגון ספטמבר השחור לאחר לטבח הספורטאים באולימפיאדת מינכן, וכן במבצע אביב נעורים ב-1973, שבו כוחות מסיירת מטכ"ל, מחטיבת הצנחנים, משייטת 13 ומהמוסד פעלו נגד מטרות אש"ף ופת"ח בביירות ובצידון.
רבות נכתב על חלקו של זמיר בהתרעות המודיעיניות שקדמו למלחמת יום הכיפורים. בשנה שקדמה למלחמה היתה עמדתו של זמיר שיש אפשרות לפתיחת מלחמה של מצרים נגד ישראל, לעומת עמדת אמ"ן, ששללה אפשרות כזו. כ-40 שעות לפני פרוץ המלחמה מסר מקור מודיעיני בכיר של "המוסד", אשרף מרואן, למפעילו מידע מפורש על כוונת מצרים לצאת למלחמה. בלילה שבין 4 ל-5 באוקטובר, הגיעה למטה "המוסד" בקשתו של מרואן להיפגש עם זמיר. מתוקף תפקידו כראש ה"מוסד", האחרון מסר מידע על פגישתו הצפויה ומטרתה לראש אמ"ן, אלי זעירא, ויצא ללונדון בבוקר 5 באוקטובר, ושם נפגש עם מרואן. הפעם ציין מרואן במפורש את מועד פרוץ המלחמה - יום שבת למחרת, יום הכיפורים, דהיינו פחות מיממה ממועד הפגישה. בשל מפגש זה השתכנע זמיר כי פניהן של מצרים וסוריה למלחמה. בשעה 4 לפנות בוקר, ביום הכיפורים, נמסרה התרעה חד-משמעית של זמיר - "היום תפרוץ מלחמה" לראש הממשלה, לשר הביטחון, לרמטכ"ל ולגורמים נוספים.
במהלך המלחמה היה זמיר חבר בדרג הצבאי של קבינט המלחמה שבנתה גולדה מאיר עם פרוץ הקרבות, והשתתף באופן פעיל בישיבותיו היומיומיות, עד לסיום המלחמה. זמיר האשים את זעירא בכשל המודיעיני לפני המלחמה. הדם הרע בין השניים זרם שנים רבות, והגיעה לשיא בשנת 2004, אז זמיר האשים את זעירא כי חשף את זהותו של המקור הבכיר ביותר של ישראל במצרים, ובכך גרם נזק חמור ליכולתה של ישראל לגייס סוכנים.
בתגובה, הגיש ב-2005 זעירא תביעת דיבה נגד זמיר. השופט בדימוס תיאודור אור, שמונה לבורר בסוגיה זו, קיבל בשנת 2007 את גרסתו של זמיר, אך ביולי 2012 החליט היועץ המשפטי לממשלה לסגור את התיק נגד זעירא. באוקטובר 2013, 40 שנה למלחמת יום הכיפורים, שככה מעט האיבה בין שני בכירי קהילת המודיעין לשעבר, שנפגשו בכנס של המכון למחקרי ביטחון לאומי ואף לחצו ידיים.