מפקד סיירת גולני, סגן אלוף דוד, הפעיל ב-7 באוקטובר את פקודת נכס לאומי והקפיץ את מחצית מלוחמיו אל המוצבים בגזרת התעסוקה המבצעית בג'נין כדי להיערך לבאות. בדרך, הוא קיבל הודעה על כך שאזור כרם שלום מנותק קשר ושיש להגיע לשם במהירות. באותן דקות מאות מחבלים פרצו את הגבול בחטיבה הדרומית ופשטו על הישובים והמוצבים. בשעה 08:00, רובם כבר היו עם ציוד אישי, טילים ורימונים בדרך אל מנחת המסוקים ומשם לדרום הארץ. הלוחמים הנוספים עלו על כלי רכב של הסיירת ודהרו דרומה עם היקף גדול של אמצעי לחימה. זו הייתה תחילת הלחימה עבור סא"ל דוד ולוחמיו לפני כמעט שלושה חודשים. בריאיון מיוחד לוואלה!, מספר סא"ל דוד על הקרבות ב-7 באוקטובר, על הלחימה בעזה ועל חברו הטוב, מפקד גדוד 13 תומר גרינברג, שנפל בעזה והיה אחד מעשרות אנשי החטיבה החומה שקיפחו את חייהם בקרב.
המסוק הראשון עם לוחמי הסיירת נחת במושב יתד בנגב המערבי לא הרחק מהגבול והם מתחילים תנועה רגלית כדי להגיע אל סיירת נח"ל שספגה אבדות, תוך כדי החתירה למגע עם חוליות נוח'בה של חמאס בשטח. "בשלב הראשון הגענו לקיבוץ חולית", מספר סא"ל דוד לוואלה!. "אנחנו רואים בש.ג מחבלים ששולטים על הכניסה. אז החלטנו לאגף את המחבלים, לפוצץ את גדר היישוב, לחדור פנימה כדי להגן על האזרחים. תוך כדי ריצה, אנחנו מזהים טנקיסטיות של גדוד קרקל שמלוות אותנו לסרוק את הקיבוץ והורגים יחד מחבלים".
תוך שעות השיגה סיירת גולני שליטה על קיבוץ חולית. שאר כוחות הסיירת מגיעים ליישובים נוספים ביניהם מבטחים, ניר עוז, סופה, שדרות ואחרים וניהלו קרבות ירי עם חוליות מחבלים מטווח אפס. סמ"ר רואי גורי ז"ל, לוחם הסיירת, יצא מביתו באופקים בעת ההתקפה על העיר, והסתער בגבורה על מחבלים עד שנהרג. לוחם סיירת נוסף שקפץ מביתו באזור הנגב המערבי, חבר לצוות של שלדג, נלחם במחבלים ברעים עד שנפגע מקליעים בידו ורגלו.
בשבוע שלאחר מכן הם מבצעים סריקות ומסתערים על חוליות חמאס באזור בארי, כיסופים, ובשטחים המיוערים והצמחייה הסבוכה, כשברקע המוכנות הגוברת של צה"ל לתמרון העמוק בשטחי רצועת עזה. הסיירת הובילה את חטיבת גולני ללב העיר עזה. המשימה הראשונה הייתה כיבוש ציר החוף ולאחר מכן החדירה העמוקה לעיר עזה עם נגמ"שי הנמר. גדוד סברא בשכונת תל אל הווא בעיר עזה פורק. "המחבלים שלא נהרגו ברחו", הוא משחזר. "השמדנו המון אויבים. סך הכול 28 מחבלים, בלי שריטה לחייל אחד", מספר סא"ל דוד. "מצאנו פירים באזור הים. חלקם מתחת לציר החוף במטרה לפוצץ שיירות שלנו וחלקם כדי לעבור מצד לצד. תוך כדי הופעלו עלינו רכבי תופת".
הסיירת הכריעה גדודי חמאס בשכונות זייתון, שכונת העשירים רימאל, מחנה הפליטים שאטי, אל בורייג' ושג'אעיה. לאחר קרבות מורכבים הם כיתרו את בית החולים שיפאא'. בשלבים המאוחרים של התמרון, הם הובילו את הקרב על המעגנה (נמל הפלסטיני) של העיר עזה, השתלטו על מוצב של הזרוע הצבאית של חמאס ואיתרו מסמכים סודיים בעלי ערך מודיעיני עצום. "ראינו במסמכים דרכי פעולה של היחידות שלהם, המודיעין שהם אספו עלינו, מה הם חושבים על גולני", הוא מסביר. "אחרי 7 באוקטובר אני לא מופתע מכלום. דבר אחד אני זוכר: ראיתי את האויב במנוסה. הם הבינו את העוצמות של צה"ל מהר מאוד. המחבלים עברו להסתתר בדירות מבצעיות. יצא לנו להשמיד פיר עם חמישה מחבלים בפנים".
"חמאס משתמש בילדים כתצפיתנים"
עבור סא"ל דוד, שיא הלחימה היה מול גדוד חמאס בשג'אעיה. "גדוד של כאלף מחבלים. 900 מהם חוסלו והשאר נשבו או ברחו. רק תחשבו שלפני רגע הם ישבו בחלון הבית וראו את נחל עוז. פעלנו בתוך הלב שלהם. עבדנו בצורה שיטתית מבית לבית כמו במבצע חומת מגן. השליטה מתבצעת באמצעות פיקוד מלפנים. מפקדי צוותים ומפקדי פלוגות הובילו את הלחימה", הוא משחזר ומספר על הקשר עם חיל האוויר. "הגענו לרמה אינטימית מאוד גבוהה עם טייסי מסוקי קרב. באחד המקרים ביקשנו ירי מטייס על מחבלים בטווח של 35 מטר מהכוח שלנו. זה פשוט חיבור מעולה".
מה היה האתגר הגדול בשג'אעיה?
"אתה מגיע בנגמ"שים וצריך לעבור להליכה רגלית כי הכול צפוף ואז מתמודדים עם מטעני חבלה. פעלנו בחוכמה. המצאנו את עצמנו כל יום מחדש. 18 יום היינו בשג'עאיה. זה היה קרב מוחות. נלחמנו מול כוחות שספגו הרבה אבדות גם אחרי שנהרג להם מג"ד, מ"פ, מ"מ וחצי מהמחלקה הושמדה. הם יושבים שבועיים. מרחק של עשרות מטרים מהכוח. מחכים לנו עם תמרים ושותים מים. חיכו שנכנס לשטח השמדה שלהם. הם יוצאים מפירים ויורים טילי נ"ט עלינו או מנסים להניח מטעני חבלה מתחת לכלים שלנו. מפקד צוות אחד נהרג בקרבות, ושלושים נפצעו. הרוב חזרו ללחימה ויש לנו פצוע אחד מהשריון שהוא מונשם ומורדם".
מפקד סיירת גולני מתאר את מקרי הקיצון בלחימה, בין היתר התמודדות עם העובדה שחמאס משתמש בילדים. "היו תצפיתנים מתחת לגיל 15 כמעט בכל השכונות. הם שולחים ילדים לעבור בין מבנים ורחובות. זה לא מקום שבו ילדים מסתובבים. אתה רואה ילד שעולה לקומה שנייה בשכונה שכולה הרוסה תוך כדי ירי של חיל האוויר. מדובר בתצפיתן. אתה מתלבט מה לעשות ברמה הערכית והמוסרית. הוא יספר לכולם והמחבלים יגיעו אלייך. מצד שני זה ילד. מה תגיד לצלף שלך? זה אתגר אחד משמעותי. ראינו זקן שהתפוצץ על גבעתי. ראינו נשים שמסייעות באיסוף מידע על המיקום שלנו. חלקן במסווה של פליטים", מתאר מפקד הסיירת.
סמטת המוות
סיירת גולני התמודדה גם עם תחום המנהרות והשמידה חלק מהפירים וממשיכה לעבור עליהם. אבל חטיבת גולני נאלצה להתמודד עם אבידות קשות ולקבל את התואר המפוקפק של החטיבה שאיבדה הכי הרבה לוחמים בלחימה. אחד מאותם לוחמים הוא מפקד גדוד 13, סא"ל תומר גרינברג. "אני ותומר היינו חברים בלי קשר להיותנו מג"דים", סיפר סא"ל דוד. "עשינו קורס פו"ם ביחד. עברנו הרבה חוויות והייתה בינינו הערכה אישית. תומר היה מפקד נערץ, אדם ואבא מדהים. התחושה מאוד קשה, אבל אנחנו נבכה אחרי המלחמה".
סא"ל דוד משחזר את האירוע שבו נפל גרינברג עם חלק מאנשיו: "תומר כמו תומר שמע את הדיווח שיש מחלקה שנפגעה ולא יודעים מה קורה איתה. אני גם שומע את הדיווח ואנחנו נפגשים מחוץ למתחם הלחימה של חמאס. כל אחד מאיתנו הקפיץ שתי פלוגות בגזרתו. לוקח להן כמה דקות, בזמן הזה אנחנו רצים פנימה ומבינים שיש שם אי בהירות בתמונת המצב. פגשנו שם את בנבה (אל"מ יצחק בן בעשט ז"ל שנפל גם הוא באותו קרב - א"ב), מפקד החפ"ק של מח"ט גולני, ומנסים רגע להעריך את המצב. אנחנו מחליטים יחד שתומר יבודד אגף, ייקח את החלק המערבי עם הכוח שלו ואני עם הפלגה שלי שתגיע וניכנס למרחב הבתים. אנחנו מבינים שנפגע שם כוח. לא היה ברור מי יורה עלינו. תומר יצא לאיגוף ואני מבין אחרי זה שגם בנבה וגם תומר נפגעו. זו הייתה סמטת מוות. אנחנו מפנים כמות גדולה של נפגעים, אני מונע מאחרים לא להיכנס פנימה כדי לפנות הרוגים כי מדובר בשטח השמדה. לאחר מכן נכנסנו להתקפה וגילינו במבנה שיש שישה הרוגים כולל מפקד הפלגה מ-669 רס"ן בן שלי. הוא היה פקוד שלי באגוז, מ"פ בגולני וחבר ואח. הכול היה שם: אמל"ח, שטחי השמדה, פירים ובתים שמחוברים אחד לשני".
איך מתמודדים עם העובדה שגולני ספגה את היקף ההרוגים הגדול ביותר?
"הרוח של גולני היא רוח כזו זו שגם אחרי כל כך הרבה הרוגים, החטיבה יכולה לצאת ולהוביל התקפה על העיר עזה בצורה כזו מעוררת השראה. זו הרוח של האנשים. אבא של אחד הפצועים שלנו התקשר אליי ואמר לי: 'אל תעצרו. לא משנה מה אומרים לך. תמשיכו עד הרגע האחרון ותשמידו כמה שיותר".
סא"ל דוד הוביל את התקיפה על הבית שבו היו שלושת החטופים יותם חיים, אלון שמריז וסאמר אל טלאלקה, אבל לא היה במקום באירוע עצמו שבו נהרגו שלושת החטופים בשוגג מירי של גדוד 17. באותה תקיפה נהרגו השובים של שלושת החטופים. "במסגרת טיהור המרחב, זה היה בית שרציתי להתמקם בו כדי לכבוש בית אחר", הוא נזכר. "לא הייתה דרך להיכנסו אליו בשקט אז נכנסנו עם חבלה. כשפורצים פנימה והכלב נכנס, יורה עליו מחבל והורג אותו. תוך כדי אנחנו זורקים המון רימונים ויש שני אנשים ששומעים קריאה מונוטונית של משהו עם מבטא ערבי. חשבנו שהמחבלים מדברים ביניהם".
לא חשבתם שזו עברית?
"זה היה חשש לעברית עם מבטא ערבי. אנחנו מכירים אירוע פיגוע משיכה בחטיבת אחרות. לא העלנו על דעתנו. מיד ניתקנו מגע. הפעלנו את כל האש שצריך. הבנו שהמחבלים נהרגו. מצאנו את כל הגופות שלהם. לא מצאנו שם משהו שמעיד על חטופים. גופות המחבלים היו מחוץ למבנה. סרקנו את המבנה ולא היה שום דבר. הדבר הכי טוב שיכולנו לאחל לעצמנו זה לצאת עם חטופים חיים ולהביא אותם למשפחה. זו השאיפה הגדולה שלנו במלחמה. מעל לכל המשימות שאנחנו מקבלים. לאתר חטופים ולהביא אותם זה לאתר את עולמנו. זה ברור לכולם. שדה הקרב מטורף. לך תנסה להבין מי גידל זקן, את מי הלבישו כמו פלסטיני. לא הכרתי את השלט SOS. הבנתי שהיה אירוע משיכה בחטיבה אחרת. יש תחושת החמצה. זה אירוע כואב, אבל אנחנו ממשיכים לנסות להביא כמה שיותר חטופים".
לאור האבידות הרבות לחטיבה, סא"ל דוד יודע שיהיה זמן לבכות. בשבוע האחרון עלו טענות של הורים שכולים, שלוחמים לא באו לבקר את בתיהם בפקודה של קצינים מעליהם. "אנחנו אוהבים את המשפחות, אבל אנחנו עדיין במלחמה. בסוף המלחמה נבקר, נבכה, נזכור וננציח. חלק מהמשפחות זכו לביקור על ידי מפקדים בדרגות כאלה ואחרות. המשפחות איתנו לכל החיים", הוא מבהיר. "הלוחמים ממוקדים במשימה. בסוף המלחמה, זו לא בושה להזיל דמעה באזכרה של חבר לצוות. כל עוד אנחנו כאן במשימות, אנחנו משתדלים להיות מפוקסים במאה אחוז ולהיות חדים. חשוב שהציבור יידע שאנחנו המפקדים נמצאים מלפנים ומובילים את הלחימה. חשוב שכולם יידעו ויראו את התמונות. המוראל גבוה בפנים למרות שמבחוץ זה נראה שלא".
הציבור רוצה לראות את יחיא סינוואר ומוחמד דף מחוסלים
"אחרון המחבלים של חמאס יחוסל, אבל זה יכול להתארך לשנים. קשה לבטל רעיון, אבל נשלול להם את היכולות הצבאיות, לפרק להם את כל שדרת הפיקוד. זה מה שקורה ומתהווה".
יש רוחות מלחמה מהצפון. אתה מוכנים ללחימה מול חיזבאללה?
"זה מתאר שונה לחלוטין. אבל אנחנו מוכנים. צברנו ניסיון קרבי כמעט בכל תחום. גם בלבנון נוביל את הלחימה".