בהתחלה, היא נודעה בפשטות כ"האישה בשמלה השחורה". באחד מהסרטונים אפשר לראות אותה שוכבת על הגב, השמלה קרועה, הרגליים פשוקות. פניה שרופות כך שלא ניתן לזהות אותה, וידה הימנית מכסה את עיניה. הסרטון צולם בשעות המוקדמות של ה-8 באוקטובר על ידי אישה שחיפשה אחר חברה, שנעדר במתחם פסטיבל הנובה, יום לאחר הטבח של מחבלי חמאס שרצחו שם 364 ישראלים, רובם צעירים.
הסרטון הפך ויראלי, ואלפי אנשים הגיבו, נואשים לדעת אם האישה בשמלה השחורה היא חברתם, אחותם או בתם שנעלמו. משפחה אחת ידעה בדיוק מי היא - גל עבדוש, אם לשניים מקריית עקרון, שהוגדרה נעדרת יחד עם בעלה.
כשהמחבלים הגיעו אליה, בזמן שהייתה לכודה על הכביש, יחד עם שורה של מכוניות של אנשים שניסו לברוח מהמסיבה, היא שלחה הודעת וואטסאפ אחרונה למשפחתה: "אתם לא מבינים".
בהתבסס בעיקר על עדויות הווידאו - שאומתו על ידי הניו יורק טיימס - אמרו גורמים במשטרת ישראל שהם מאמינים שגב' עבדוש נאנסה, והיא הפכה לסמל של הזוועות שפקדו נשים וילדות ישראליות במהלך הטבח ב-7 באוקטובר. גורמים ישראלים אומרים שבכל מקום שבו תקפו מחבלים של חמאס - המסיבה, הבסיסים הצבאיים לאורך גבול עזה והקיבוצים - הם התעללו בנשים.
החקירה של ה"טיימס", שנמשכה חודשיים, חושפת פרטים חדשים וכואבים, וקובעת כי ההתקפות נגד נשים לא היו אירועים בודדים, אלא חלק מדפוס רחב יותר של אלימות מגדרית באותה שבת שחורה.
בהסתמך על קטעי וידאו, תצלומים, נתוני GPS מטלפונים ניידים וראיונות עם יותר מ-150 אנשים, כולל עדים, צוות רפואי, חיילים ויועצי אונס, ה"טיימס" זיהה לפחות שבעה מקומות שבהם נראה כי נשים ונערות ישראליות הותקפו מינית.
ארבעה עדים תיארו בפירוט גרפי, כיצד ראו נשים נאנסות ונרצחות בשני מקומות שונים לאורך כביש 232, אותו כביש שבו נמצאה גופתה העירומה למחצה של עבדוש.
בטיימס ראיינו כמה חיילים וחובשים מתנדבים שתיארו יחד מציאת יותר מ-30 גופות של נשים ונערות באתר המסיבה ובסביבתו ובשני קיבוצים, במצב דומה לזה של עבדוש - רגליים פשוקות, בגדים קרועים, וסימני התעללות באזור איברי המין שלהן.
לפי ה"טיימס", התגלו תצלומים של גופת אישה שגילו כוחות החירום בהריסות אחד הקיבוצים, עם עשרות מסמרים שננעצו בירכיה ובמפשעתה.
חוקרי להב 433 אספו עדויות בהתמדה, אך הם לא ציינו כמה נשים נאנסו, ואמרו כי רובן מתו ונקברו. אף ניצולה לא דיבר על כך בפומבי. המשטרה הודתה כי במהלך ההלם והבלבול של אירועי ה-7 באוקטובר, היא לא התמקדה באיסוף דגימות זרע מגופות של נשים, בקשת נתיחות או בחינה מדוקדקת של זירות פשע, אלא התמקדו בלהדוף את המחבלים ובזיהוי גופות.
שילוב של כאוס, צער גדול ומצוות הדת היהודית גרם לכך שגופות רבות נקברו במהירות האפשרית. רובן מעולם לא נבדקו. זה הותיר את הרשויות אובדי עצות, ולא ניתן היה להסביר למשפחות באופן מלא מה קרה ליקיריהם ברגעיהם האחרונים. משפחתה של עבדוש, למשל, מעולם לא קיבלה תעודת פטירה. הם עדיין מחפשים תשובות.
במקרים של אלימות מינית נרחבת במהלך מלחמה, זה לא יוצא דופן שיש ראיות משפטיות מוגבלות, לפי מומחים. "סכסוך מזוין הוא כל כך כאוטי", אמר אדיל האקה, פרופסור למשפטים בראטגרס ומומחה לפשעי מלחמה. "אנשים מתמקדים יותר בבטיחותם מאשר בבניית תיק פלילי בהמשך הדרך." לעתים קרובות מאוד, אמר, תיקי עבירות מין ייבדקו שנים לאחר מכן על סמך עדויות של קורבנות ועדים.
"ייתכן שעד הראייה אפילו לא יודע את שמו של הקורבן", הוסיף. "אבל אם הם יכולים להעיד משהו כמו 'ראיתי אישה נאנסת על ידי הקבוצה החמושה הזו', זה יכול להספיק".
ספיר, רואת חשבון בת 24, הפכה לאחת העדות המרכזיות של המשטרה. היא השתתפה במסיבה עם כמה חברים, וסיפקה לחוקרים עדות גרפית. לטיימס היא סיפרה שראתה קבוצות של חמושים, אונסים והורגים לפחות חמש נשים.
היא אמרה שב-8 בבוקר ב-7 באוקטובר, היא הסתתרה מתחת לענפים של עץ, כארבעה קילומטר דרומית-מערבית למסיבה. היא נורתה בגב, כיסתה את עצמה בדשא ושכבה בשקט.
כ-15 מטרים ממקום המחבוא שלה, לדבריה, ראתה אופנועים, מכוניות ומשאיות עוצרים. היא סיפרה כי ראתה "כ-100 גברים", רובם לבושים בבגדים צבאיים, נכנסים ויוצאים מכלי הרכב. לדבריה, הגברים התגודדו לאורך הכביש והעבירו ביניהם רובי סער, רימונים, טילים קטנים - ונשים פצועות קשה. "זה היה כמו נקודת כינוס," היא אמרה.
הקורבן הראשון שהיא אמרה שראתה היתה אישה צעירה, שדם זורם במורד גבה, ומכנסיים מגיעות לברכיים. שני מחבלים אנסו אותה, לדברי ספיר, ובכל פעם שניסתה להתנגד, ננעצה סכין בגבה.
בהמשך מתארת ספיר תיאורים גרפיים על אונס וכריתת איברים. היא סיפקה תמונות של מחבואה ופצעיה. גורמים במשטרה אימתו את עדותה ופרסמו סרטון שלה, כשפניה מטושטשות, המספר על חלק ממה שראתה.
יורה קרול, מאסטח בן 22, אמר שהוא הסתתר באותו מקום, וניתן לראות אותו באחת התמונות של ספיר. הוא וספיר היו חלק מקבוצת חברים שנפגשו במסיבה. קרול סיפר שהוא בקושי הרים את ראשו כדי להסתכל על הכביש, אבל גם הוא תיאר שראה אישה נאנסת ונרצחת.
מאז אותו יום, סיפרה ספיר, היא נאבקת בפריחה כואבת שהתפשטה הגופה, והיא בקושי מצליחה לישון. מתעוררת בלילה, הלב פועם, מכוסה בזיעה.
ינון ריבלין, חבר מצוות ההפקה של פסטיבל הנובה שאיבד שני אחים בטבח, סיפר כי לאחר שהסתתר מהרוצחים, הוא יצא מתעלה ועשה את דרכו למתחם החניה. סמוך לכביש המהיר, מצא גופה של צעירה, על בטנה. ריבלין תיאר איך גופה היה מרוסק בברוטאליות, כשהיא ללא מכנסיים או תחתונים וחלקה התחתון היה פגוע מפגיעות סכינים.
תגליות דומות התגלו בשני קיבוצים, בארי וכפר עזה. שמונה חובשים מתנדבים ושני חיילים אמרו ל"טיימס" כי לפחות בשישה בתים שונים הם נתקלו בסך הכל לפחות ב-24 גופות של נשים ונערות לבדן, עירומות או עירומות למחצה, כשגופן מרוסק וחלקן עדיין קשורות בחבל.
שרי מנדס, אדריכלית שזומנה כחיילת מילואים כדי לסייע בהכנת גופות חיילות לקבורה בבסיס שורה, אמרה שראתה ארבע גופות של נשים עם סימני אלימות מינית, כולל כמה עם "הרבה דם באזורי האגן". סרן מעיין, רופאת שיניים שעבדה גם בבסיס שורה במרכז זיהוי החללים, אמרה כי ראתה לפחות 10 גופות של תצפיתניות ששירתו בבסיסים בעוטף עזה עם סימני אלימות מינית. בנוסף, תיארה סרן מעיין איך באכזריות האזורים התחתונים בגופן של החיילות נפגע באופן קשה.