קיבוץ כפר עזה ספג מכה קשה באירועי הטרור של 7 באוקטובר. מתוך 950 תושביו, 63 נרצחו, 19 נחטפו, בהם חמישה שעודם בשבי, ושניים נהרגו על ידי כוחות צה"ל במהלך ניסיון חילוץ עצמי. בין התושבים, כ-250 ילדים, שנתונים כעת, שלושה חודשים לאחר הטבח האכזרי, למציאות בה טרם ברור מתי ישובו לביתם.
"מקיבוץ פורח ומשגשג, עם רשימת המתנה להיקלט אצלנו, הפכנו לפליטים, שכולים, פגועים וחסרים בחלק מהקהילה שעדיין שבוי בעזה", אמרה מנהלת הקהילה אפרת שרעבי, שהבהירה: "היכולת שלנו להשתקם תלויה במידה רבה בהחזרת כל חברינו הביתה. הכוח של הקהילה שלנו הוא הביחד. אנו עובדים היום קשה מאוד על איסוף השברים, תוך סימון חץ ברור לכיוון המטרה: חוזרים הביתה, לכפר עזה. אך הדרך לשם מפותלת מאוד", טענה.
עוד סיפרה אפרת על אובדן האמון והביטחון, וחשיבות החזרתם החטופים גם בהקשר זה. "ב-7 באוקטובר אירע דבר מחריד ששום דבר לא הכין אותנו אליו. עמו, בא השבר ואובדן הביטחון שלנו במדינה. האמון והברית שבין מדינה לאזרחיה הופרו. כדי שנוכל לחזור ונצליח להשתקם, המדינה צריכה להבטיח את הביטחון בצורה ברורה ומובהקת ולבנות את האמון מחדש. החזרת כל החטופים הביתה, הוא הצעד הראשון וההכרחי בדרך חזרה".
תושבי הקיבוץ פונו למלון קיבוץ שפיים, וכן לשני מלונות נוספים לצעירי היישוב ולוותיקים בתל אביב. כמו כן, כמחצית מהאוכלוסיים מצאה פתרונות דיור עצמאיים בישובים הסמוכים לשפיים, סמוך לקהילתם, ובפיזור אף רחב יותר. בהמשך, עד שיושב השקט והקיבוץ ישוקם, מיועדים התושבים להתפנות זמנית לקיבוץ רוחמה.
ביום שאחרי, כך מספרת אפרת, כפר עזה יהיה מקום הרבה יותר טוב לגור בו, עם דשאים מוריקים, צחוק ילדים וקהילה רב דורית, משגשגת, שחיה בביטחון ובאיכות חיים. "בדרך לשם על המדינה להבטיח ולהשקיע כל שנדרש על מנת לטפל בפצעים, לתמוך בצרכים וללוות יד ביד את השיקום, בהכלה ונדיבות".
בגזרת עסקי הקיבוץ, שעצרו את פעילותם עם פרוץ המלחמה, חל שינוי וחלק מהם כבר חזרו לתעסוקה. בהם, מפעל "כפרית" המייצר תוספים לתעשיית הפלסטיק, רפת ר"ן, ו"חשמלית" כפר עזה שמספקת שירותים ליישובי הסביבה והחלה בחזרה מדורגת לעבודה.
כמו כן, בשבוע שעבר הושלמו עבודות שיקום הנזקים במטע האבוקדו, וכן הסתיימה זריעת חיטה. "כשבליבנו מהדהד המשפט 'הזורעים בדמעה ברינה יקצורו'", סיפרו התושבים. אולם, התשתיות נפגעו, הביטחון צנח, והשכול מהדהד. שביב של אור נראה באופק, אך יש עדיין דרך ארוכה עד לשיקום הקיבוץ ואנשיו.