המוסדות האקדמיים הציגו אתמול (ראשון) מתווה לפתיחת שנת הלימודים בשתי פעימות, אחת סדירה ואחת למילואימניקים, בניסיון להיענות לדרישותיהם ולבקשת הצבא. אולם משרתי המילואים דוחים את ההתהדרות בהקלות. "הכול הבטחות שווא", קובעת אביב אסטרוק בת ה-24, סטודנטית במכללת אפקה ולוחמת מילואים בפלח"צ, בשיחה עם וואלה!. עבורה, ועבור רבים אחרים, הפתרון פשוט לא מספיק טוב, וכעת הם מאיימים בהחרפת המאבק.
לפי המתווה שנקבע לאחר שיחות ממושכות עם צה"ל, השנה תיפתח ב-31 בדצמבר, יותר מחודשיים לאחר המועד המקורי. יהיה זה הסוף לדחיות חוזרות ונשנות, חמש במספר. תחילה ל-22 באוקטובר, אז ל-5 בנובמבר, בהמשך 3 בדצמבר ועוד דחייה ל-24 בדצמבר. ככל שנמשכה הלחימה ונדחה השחרור הרחב של כוחות מילואים, הקץ לדחיות התרחק, עד שראשי האוניברסיטאות החליטו כי לא ניתן יהיה לקיים סמסטר אם יחול עיכוב עוסף.
הפתרון שנמצא הוא "פעימה" נוספת לפתיחת השנה שתכלול מרתון השלמת חומר. בוועד ראשי האוניברסיטאות ובוועד ראשי המכללות המתוקצבות מסרבים לנקוב בתאריך, לאחר שלא קיבלו התחייבות מצד קצין המילואים הראשי לשחרור הכוחות עד לתאריך שהציעו - 21 בינואר. בפועל, באוניברסיטאות בן גוריון, העברית ותל אביב כבר עדכנו את הסטודנטים כי זה יהיה המועד לשבוע ה"חזרה לכשירות" האינטנסיבי. ישוחררו בזמן או לא, את זה כבר יגלו בהמשך.
"מילואימניקים שיוצאים עכשיו מפעילות מבצעית של שלושה חודשים למרתון מזורז של השלמות זה מטורף, הזוי, על גבול החולני", זעמה אסטרוק. "זה מוכיח כמה המוסדות לא הבינו את הסיטואציה. הם לא מדברים עם הלוחמים בשטח ולא מבינים את המצב שהם נמצאים בו. יש הרבה שפגועים נפשית, איך הם יעשו את זה?. מקבלי ההחלטות חושבים שיודעים מה טוב בשבילנו. מילואימניק צריך ליווי אישי ושיעזרו לו להשתלב בהדרגה עם תמיכה נפשית, עם בניית מערכת השלמות אישית".
המוסדות מבטיחים ללוות את הסטודנטים השבים מהלחימה, אבל המילואימניקים ספקנים. אסטרוק, ממקימי עמוד האינסטגרם ל"מאבק הסטודנטים במדים", מספרת כי היא מקבלת אלפי פניות ביום ממילואימניקים מודאגים מכל המוסדות. "הם אומרים 'אנחנו מתגייסים למענכם' וכל מיני הבטחות שנשמעות טוב. בפועל אומרים שאין מספיק חונכים, שנמצא פתרונות בעצמנו. אנחנו תופסים קווים ובסוף מוצאים את עצמנו דואגים לעצמנו. אנחנו דור שעובר דבר נוראי, אי אפשר להפיל עלינו גם את זה. יהיה לזה מחיר כבד. אחוזי נכשלים גבוהים, נשירות מהלימודים. אנשים יבינו שלהתגייס למילואים לא שווה להם. שמי שמתגייס נדפק. אנחנו אמורים להיות המלכים של המדינה הזאת, זה שבכלל אני מנהלת את השיח הזה זה הזוי".
חלקם עייפו מהמאבק, התייאשו מלעסוק בכעסים בזמן הלחימה, ומבינים שאין תקווה לסמסטר של ממש כל עוד הם שם. סתיו שחר, סטודנט בן 27 באוניברסיטת תל אביב, משרת במילואים בפלוגה שצורפה לפני כמה שנים לגדוד 13 של גולני, בו שירת גם בסדיר. לאחרונה קיבל את ההחלטה הקשה להפסיק את שירותו בעזה, בינתיים, לטובת הלימודים. שחר מתכוון להמשיך למחות, הוא מבטיח, רק מרחוק.
"אני עכשיו לא חוזר ללחימה בשביל שאוכל להמשיך בתואר. החבר'ה מבינים. אבל אני שנלחמתי איתם כתף אל כתף, שאיבדתי איתם חברים ביחד, צריך להיות עם התחושות שלי כשאני לא שם", הוא משתף. "יש עוד כמוני והם ילכו ויתאספו. אני לא מאחל לאף אחד לעמוד בבחירה הזאת בין לנטוש את החברים ללנטוש את עצמך. האוניברסיטה צריכה להבין את המקום הזה".
"אני לא מבקש דברים בחינם כי הלכתי למילואים", הוא מבהיר, "אבל אני אלך ליום הראשון של הלימודים, ומה עם חברים שלי, שלך תדע מתי יצאו, וישר משם למרתון? זה מראה כמה שר החינוך והשאר מנותקים. לקרוא לזה פתרון זה מצחיק. מי שמוכן ורוצה לשבת איתי ושאספר לו מה היה בשבועות האחרונים בשג'אעיה, ולהסביר לי איך חוזרים ללימודים - קדימה".
שחר מספר כי לא שמע מהאוניברסיטה אישית מאז שגויס. "לא עשו איתי שיחה על מה קורה, איך אני, אם הכול בסדר. ראש החוג והדיקן יכולים לשבת עם בן אדם חמש דקות ולהגיד טוב שחזרת. מה שעושים זה סימון וי. קח שתי נקודות זכות, קצת כסף, ותסתדר", הוסיף. "אין הפשלת שרוולים מהצד השני. אין הבנה של הדברים שאנחנו חווים. מיטב המוחות במדינת ישראל יכולים לשבת ולמצוא פתרון יותר טוב משבוע מרתון".
"אנחנו 80 אלף שמוכנים לעשות את הצעד הבא"
השלכות המצב באות לידי ביטוי בניסיון ללמוד תוך כדי הקרבות בקווים השונים. "אחד החיילים תפס אותי באחד הלילות וביקש לעבור איתי על כל החומר שלמד השנה כדי לנסות לזכור, כשאנחנו בתוך נמ"ר בעזה. אנחנו שומרים והוא עושה לי הרצאה. 'אני חייב לתרגל', הוא אמר לי", נזכר שחר. גם אסטרוק חוותה זאת. "דיברתי עם לוחם בכפיר שתופס קווים ביו"ש ואומר שהוא מנסה ללמוד תוך כדי ולא מצליח. גם אני ניסיתי וזה מאוד קשה".
הם אולי היו רוצים שהשנה לא תיפתח עד שיחזרו, אך מבינים את החשיבות בקיומה. כלכלית ומקצועית, אך גם כדי להימנע מעצירת החיים, תמונת ניצחון לחמאס. השאלה היא איך. באקדמיה מדגישים כי המתווה שנבחר הוא הטוב מבין אופציות גרועות, תולדה של מחשבה מעמיקה על טובת הסטודנטים. מנגד, אסטרוק וחבריה סבורים כי לא כלו כל האפשרויות. הם מציינים את הטכניון, שבחר לדחות את השנה בשבועיים נוספים, בהתאם לבקשת צה"ל. כמותו עשו גם מכללת עזריאלי והמכללה האקדמית סמי שמעון, שהרחיקה עד ל-21 בינואר.
המילואימניקים אף בנו מתווה משלהם, הכולל דרישות מפורטות לליווי אישי, חונכויות, תגבורים ועזרה נפשית וכלכלית. "תנו לנו צ'אנס לדבר ולהגיד מה אנחנו צריכים", ביקשה אסטרוק. "תתחייבו למתווים נורמליים. אנחנו מבינים שאי אפשר שהשנה לא תקרה, שזה פוגע בכלכלה ובהיבטים אחרים, אבל שידחו עד קצה היכולת, ובמקביל להיערך לטווח הארוך, כי סבבי המילואים לא ייגמרו בקרוב", הוסיפה. לבסוף היא סיכמה באזהרה: "אנחנו מוכנים למות למען המדינה הזאת. הגיע הזמן שהמדינה תעצור הכול ותחשוב על המילואימניקים. ואם לא - אנחנו 80 אלף מילואימניקים שמוכנים לעשות את הצעד הבא. אם לא יהיה שינוי נחריף את הצעדים שלנו. לא נקבל את זה".