חודש לאחר אסון הנמ"ר בו נפלו 11 לוחמי גבעתי, חזר אתמול (חמישי) דניאל מזביץ', הניצול היחידי מאותה התקרית, אל אותו נמ"ר חרוך. בתמונה אחת שאומרת הכל, ניצב מזביץ' לבדו בנמ"ר, שהיה פעם ביתו שלו ושל 11 לוחמים נוספים שכיום כבר אינם. "אני לא יודע איך דווקא אני נשארתי, הרוב אומרים שזה נס. אני יודע שנשארתי כדי להנציח אותם".
"איך נאמר, תמונה אחת - אלף מילים", כתב מזביץ' בפוסט באינסגרם. "למי שלא מכיר אותי, אני דניאל, הניצול/השורד (תקראו לזה איך שתרצו) היחיד מאסון הנמר, אותו אסון שאירע ב-31 לאוקטובר, ביום החמישי שלנו לכניסה, ובו נהרגו 11 מתוך 12 לוחמים גיבורים שהיו באותו נמר, ונשארתי רק אני.
מה שאתם רואים בתמונה זה הנמר שלי, או לפחות מה שנשאר ממנו אחרי האסון", פתח דניאל את דבריו.
מזביץ' תיאר כי צילם את התמונה כחודש לאחר אותו האסון. זאת, לאחר ששבועיים מתוך אותו הזמן היה מורדם ומונשם במצב אנוש. "אותם חבר'ה שעובדים על הנמ"ר שלי נענו לבקשתי, שביקשתי ביום בו התעוררתי, שביום שבו אצליח סוף סוף לחזור לעמוד על הרגליים, יתנו לי להגיע ולראות את הכלי", סיפר דניאל, "אותו כלי ששימש לי לבית כמעט חודש בשטחי כינוס, אותו כלי שישנתי בו יותר משישנתי בבית שלי בשנה האחרונה, אותו כלי שדאגתי לו יותר משדאגתי לעצמי וטיפלתי בו יום יום כאילו היה הילד שלי, כדי שיחזיר לי וישמור עליי באותה מידה בשדה הקרב, והנה הוא שמר עליי".
דניאל הוסיף וסיפר שידע שבמלחמה חבריו לכוח צפוים להיפגע, וכמה מהם אף לההרג. "אבל זה לא הזיז לנו כי מול העיניים שלנו הייתה מטרה יותר נעלה מהכל והיא לשמור על הבית שלנו, על הארץ שלנו שאין לנו אחרת ממנה, ועל המשפחות שלנו, שיוכלו לחזור לחיות בשלום ובאין פחד", הוא סיפר
"אבל את זה? את זה לא דמיינו בחיים, גם לא בסיוטים הכי גרועים שלנו, שככה 11 לוחמים, גיבורים, אגדות ואנשים זהב אחד אחד, ילכו לנו במכה אחת, באותו כלי, באותה שנייה", המשיך דניאל וכתב.
"אני לא יודע איך דווקא אני נשארתי, הרוב אומרים שזה נס, והם כנראה צודקים, אבל דבר אחד אני יודע וזו הסיבה ללמה נשארתי, והיא להנציח את אותם", כתב מזביץ', "11 אריות, שהיו לי לבית ומשפחה שנייה לאורך כל הדרך, חלקם היו שם איתי עוד מהיום הראשון בצבא, ועברו איתי כל כך הרבה, ואלו שהכרתי בהמשך, הצליחו להיחרט אצלי בלב ובנשמה, כל אחד בדרך שלו, ואני רוצה שכולם ידעו מי ומה הם היו, מלאכים אחד אחד".
מזביץ' המשיך את דבריו וכתב: "אחים יקרים שלי, חברים שלי, משפחה שלי.היתה לי הזכות והעונג להכיר כל אחד ואחד מכם, ולחוות איתכם את הרגעים האחרונים שלכם, שגם בהם צחקתם, כמו שרק אתם יודעים, כמו שלא צחקתם בחיים שלכם".
בסוף המכתב, כתב דניאל את שמותיהם של 11 מחבריו שאיבד באותו האסון. ליאור סימינוביץ, עידו עובדיה, פדיה מרק, רועי דאוי, עדי דנן, עדי לאון, שי ארווס, הלל סולומון, ארז מישלובסקי, איתי יהודה, רועי סרגוסטי. דניאל חתם את דבריו במילים: "בלב ובנשמה, רובאית צבר".