"אני זוכרת את הכניסה שלנו לעיר, אמרתי לאמא 'אמא הולכים לאנוס אותי', עד עכשיו אני לא מבינה שהייתי שם, מרגיש לי שזה סיפור של מישהו אחר" אמרה הבוקר אגם גולדשטיין בראיון לאילנה דיין בגלי צה"ל. "לא האמנו שכל הטירוף הזה קורה. היינו בטוחים שוויתרו עלינו". אגם, בת ה-17 נחטפה עם אמה ושני אחיה הקטנים, גל וטל, בבוקר ה-7 באוקטובר מביתם שבכפר עזה. אביה נדב ואחותה הגדולה ים נרצחו. אגם, אמה ואחיה שוחררו בפעימה השלישית של עסקת החטופים לאחר כ-50 יום בשבי.
אגם מספרת שהיו מנותקים מהעולם החיצוני לחלוטין, אך יכלו מידי פעם להקשיב לרדיו: "ידענו שלים לא היה סיכוי, אבל הייתה לנו תקווה שנחזור ואבא יחכה לנו, שנראה אותו על כיסא גלגלים. מה ששמענו ברדיו ניפץ לנו את התקווה הזאת, שמענו את מה שהיינו צריכים לשמוע. אני ואמא דיברנו על הכל בשבי, גם מול האחים הקטנים שלי, טל וגל. תמיד אמרנו שהם עברו דברים שלא לגילם, אבל מה שקרה שם זה לא לגיל של אף אחד. אז גם השיחות היו בהתאם, לא היה אפשר למנוע או לדבר בצד, הם היו שותפים להכל".
על הרובד הנוסף שנוצר בקשר עם אמה מספרת אגם, "השבת הזאת חווינו תחושות, אנחנו לא יודעות לדבר אותן לעצמנו, פשוט רק הגוף מרגיש. זה הלם מוחלט לא משנה מה אני אגיד - לא נבין. פשוט היינו מסתכלות אחת על השנייה ומבינות, מבינות שכנראה אף פעם לא יהיו מילים, שתמיד יהיו רק תחושות, המילים קטנות מידי לעומת מה שהגוף מרגיש. אני לא יודעת אם אי פעם נבין שבאמת היינו בשבי. אבל הרגע הזה, שבו אמרתי לאמא שהולכים לעשות לי משהו, זה הרגע שהבנתי שבאמת לקחו אותי מהבית ואני פה".
אגם המשיכה לספר על הלילות בשבי ועל הקושי שהם מביאים איתם, "הכי פחדתי בלילות, עם כל הקושי שבדבר, הכי פחדתי מההפצצות של חיל האוויר שנערכו כל לילה. בהתחלה הפחד מהשובים שלי היה הפחד הכי גדול, כי למלחמה והפצצות לקח זמן להגיע. היו כמה פעמים שחלמתי על ים ואבא. חלמתי עליהם חיים, חלמתי עליהם מדברים, צוחקים, זהו. פשוט בחיים. פה אני בכלל לא חולמת".
"אני כנראה בחיים לא אדע עד כמה השבי שינה אותי. איבדתי תחושת ביטחון, זה הכניס בי הרבה פחד, הרבה דאגה, הרבה בלבול, חוסר אונים. כשהיינו תחת הפצצות אמרתי לעצמי - מה אני לא אגיע ליום הולדת 18? לפחות עד 18 תנו לי. אני איבדתי את הביטחון ברמה הכי גבוהה וגם פיתחתי אדישות לזה. המעברים בין יד ליד ממקום למקום היו מאוד קשים, כל מעבר שאלתי אם עכשיו הם הולכים לרצוח אותנו. הערך לחיים השתנה".