האסון הכבד שפקד את גדוד 13 בגולני בהיתקלות שלשום בבוקר (שלישי) בלב ש'גאעיה, בו נפל מפקד הגדוד סא"ל תומר גרינברג יחד עם כמה מלוחמיו, נוסף לשורת קרבות היסטוריים בהם השתתפה "החטיבה מספר אחת". מקרבות 1973, דרך מלחמת לבנון הראשונה, הבופור, בינת ג'בל ועד הפעם הקודמת שנכנסו להילחם בשכונה הצפופה, מעוז החמאס ברצועת עזה שהפך לסמל, וגבה קורבנות רבים. אתמול, התוצאות היו קשות מאוד.
בסך הכל, 44 לוחמים מגדוד 13 נפלו מבוקר ה-7 באוקטובר. הגדוד היה אמור להתפרק עם אבידות בסדר גודל כזה, אבל נכון לכתיבת שורות אלה, הוא ממשיך בלחימה ללא מעצורים. שורת מפקדי עבר בגדוד 13, ניסו להסביר בשיחה עם וואלה! מה הופך אותו לכל כך מיוחד - ואיך, למרות המכות הקשות שניתחות עליו פעם אחר פעם - הוא חוזר ונבנה מחדש.
"לכל אחד מהלוחמים בגדוד יש דנ"א ייחודי, ככה מגדלים אותם פה", מספר אל"ם במיל' קובי מרום, מומחה לביטחון לאומי ומפקד הגדוד לשעבר, "יש רוח של נחישות ועקשנות, של חתירה למטרה ובעיקר - של ביחד". מרום מציין במפורש את רוח המפקד שנפל, שהחזיקה את הלוחמים במכה הקשה בבוקר הקרב הראשון, והוא עצמו, שהפך לסמל לאומי, גם השרה את התחושה הזו ברוח לוחמיו: "תומר היה גיבור ומפקד מיוחד - ממש לא מובן מאליו. לא בכדי הוא הפך לסמל".
בסרטון מרגש שהופץ אחרי השבת השחורה, אסף גרינברג את שארית הגדוד ובנאום מדויק החדיר בהם מוטיבציה להמשך המלחמה: "חבר'ה, גדוד 13 גיבורים - אבל זו רק ההתחלה, יש לנו לילות של הגנה ומבצע לתמרן. תראו מה זה, הנבואה שהגשימה את עצמה - דור יום הכיפורים, אחד לאחד. עוד 10 שנים יהיה מג"ד לגדוד 13, אתם כבר תהיו הורים. הוא יקפיץ את הגדוד ביום כיפור ויספר עליכם. הוא יראה את התמונות של ההרוגים שלנו. אז כנראה שאתם לא מפונקים ולא דור האייפון - גאה בכל אחד ממי שעומד פה, אבל זו רק ההתחלה".
במילים, שהפכו למצמררות עם מותו - הוא מקדש את שרשרת הלוחמים שעל גבם מושתת דנ"א היחידה. "אחרי התוצאות הקשות של הקרב הראשון, כשהם נתקלו בעצמם במחבלים ולא הצליחו להגיע לקיבוצים - רבים מהם הרגישו זעם, תסכול, אבל בעיקר - בעיקר נחישות לתקן. האירועים גרמו לרצון עז יותר להיכנס פנימה ולתת את מה שיש. זה מחזיק יחידה ביום שאחרי אסון", מספר המג"ד לשעבר.
אולם, כעת מפקד היחידה, הסמל עליו נשענו רבים מהלוחמים, נפל בקרב בעצמו - מג"ד 13 לשעבר, צביקה ברקאי, שהוביל את הגדוד כסגן וכמפקד בקרבות רבים מנסה לתאר את תחושות הלוחמים בזמנים האלו: "הם נחושים לבצע ולהשלים את המשימה וכמה שיותר טוב - גם לזכרם של אלו שנפלו בדרך אל היעד".
"אולי זה דבר חיובי", הוא מניח, "הם לא קולטים את גודל האסון שחוו וממשיכים מבלי להתעסק בשכול. הכאב הגדול יגיע בהפסקת האש - הם יחזרו אחורה ויקלטו את מה שקרה". בשונה ממלחמות קודמות, בהן כשגדוד חטף מכה קשה בביירות או במלחמת לבנון השנייה - החזירו אותו אחורה והביאו גדודים אחרים להילחם עד 'שיחלים'" - כאן, לטענתו של ברקאי, אין צורך: "הסיפור של השבעה באוקטובר יצר מצב של אפס חילוקי דעות על מטרת המלחמה. אנשים מוכנים להקריב הכל כי הם מבינים שאי אפשר לחזור מבלי להשיג את המטרות. זו האמונה בצדקת הדרך שמניעה את הלוחמים ומייתרת את הצורך בהפוגה".
כשיחזרו הביתה הם יתחילו לקלוט את גודל האסון שפקד את הגדוד והחטיבה - 75 לוחמי גולני שנפלו מתחילת המלחמה, כאמור - מתוכם 44 לוחמי גדוד 13. חברים, פקודים ומפקדים רבים שהלכו איתם לאורך הדרך, ואינם.
מה צריך לעשות מכאן? "שדרת הפיקוד נפגעה כאן בצורה יוצאת דופן. מג"ד ושני מפקדי פלוגות. יש צורך למלא שורות כמה שיותר מהר ולשקם את האמון בפקודים. כמה שיותר מהר", מסביר ברקאי. ואכן, כבר הבוקר נכנס לנעליו של גרינברג מג"ד חדש-ישן, שפיקד על הגדוד לפניו והוקפץ ללחימה מתפקיד בפיקוד הצפון. בהמשך, ברקאי מניח, שייכנסו גם מפקדי פלוגות: "הדבר הנכון לעשות הוא להביא מפקדי פלוגות מנוסים מהעבר, שמכירים את הלוחמים וסיימו את התפקיד לא מזמן".
בהמשך, ימלאו שורות בטירונים שסיימו הכשרה, בלוחמים חדשים שישקמו את הכוח הלוחם של היחידה. "כבר היום יש ממלא מקום, אני רואה שהם ממשיכים להילחם עכשיו. מי ששואל את השאלות על העתיד הם דווקא מי שלא נמצאים בחזית. הציבור בבית מודאג מאוד ונותר ללא ממענה - אבל צריך להבין שהמוטיבציה שם בלתי נתפסת. יש כאן חבורה צעירה, מיומנת, נחושה מאי פעם - דווקא הלוחמים של תומר הם אלו שימשיכו וצריכים להיות אלו שיובילו את הלחימה", קובע אל"ם מרום.