חטופות ששוחררו ומשפחות של חטופים יצאו הערב (שלישי) נסערות מהישיבה עם קבינט המלחמה. למרות המחלוקות במפגש, ראש הממשלה בנימין נתניהו הבהיר למשפחות כי מטרת העל היא החזרת החטופים. בהקלטות שיצאו מהישיבה הדרמטית ניתן לשמוע את העדויות הקשות של החטופות ששוחררו, וכן את הכעס הרב שהופנה כלפי מקבלי ההחלטות.
חטופה ששוחררה: "חשבתי שאני הולכת למות" | האזינו
חטופה ששוחררה: "אין לכם מושג מה קורה בעזה" | האזינו
"פחדנו שלא חמאס, אלא ישראל תהרוג אותנו"
אחת החטופות קראה לשחרור החטופים, וטענה: "הם לא ישרדו את ההפגזות של צהל". עוד הוסיפה: "חיכינו בממ"ד כמה שעות שהצבא יגיע - והוא לא הגיע. הייתי שם ואני יודעת כמה קשה כל יום. אני רואה שמפגיזים שם, אין לכם מושג איפה השבויים. הייתי בבית כשהיו הפצצות מסביב. אני מכירה משפחה שהפגז נפל בבית שלהם והם ניצלו בנס. ישבנו במנהרות ונורא פחדנו שלא חמאס, אלא ישראל תהרוג אותנו. כולם צריכים לחזור הביתה. כל יום קריטי. התנאים שמחזיקים את הגברים יותר קשים, אני יודעת מבפנים".
"התחושה שהייתה שם בלוחמה הפסיכולוגית היא שאף אחד לא עושה למעננו דבר, שאין לכם מושג מה קורה שם", סיפרה אחרת. "הוברחנו פצועים. הם במנהרות - ואתם מדברים על לשטוף אותן במי ים. אתם שמים פוליטיקה מעל השבת החטופים. בעלי הרביץ לעצמו מרוב שהיה להם קשה - ואתם רק חושבים על למוטט את חמאס. ראיתי חטוף מת לידי".
חטופה ששוחררה: "החטופים לא ישרדו את ההפגזות של צה"ל" | האזינו
"נוגעים בבנות, וכולם יודעים את זה"
חטופה נוספת ששוחררה שיתפה: "לא ישנתי ולא אכלתי. עברתי מלא מקומות, חשבתי שאני הולכת להתפוצץ כל שנייה. עומד מולי חמאסניק, שיכול להיות נכד, ומאיים עליי בכל דרך אפשרית. אנחנו יושבים ופתאום נופל ארון עלינו מההדף. נוגעים בבנות וכולם יודעים את זה. היה לנו נוהל שאף אחד לא זז בלי שמישהו שומר עליו. נגמרו התרופות, היו לנו תרופות לא נכונות. אמרו לנו שאין ישראל. האמנו שישראל הפקירה אותנו, זה מה שנתנו לנו להאמין. סבלתי שם דקה דקה, חשבתי שאני הולכת למות. כבר אמרתי רק תירו בי. נשבענו אחד לשני שנהיה חזקים. אתם חייבים להוציא את כולם. 24 שעות לא נתנו לנו כלום. כשביקשנו מים עשו עם הידיים כאילו לא מבינים. הייתי מיובשת 51 יום. עברתי סיוט".
נתניהו: "אם תיווצר אפשרות להביא את כולם במכה אחת, אתם חושבים שמישהו לא יסכים לזה?"
רה"מ בנימין נתניהו אמר בישיבה: "שמעתי את ההשפלה, הסבל, העינויים, האונס. זה דבר שמטלטל את העולם כולו. חשוב שאנחנו נשמע. אתם צודקים. יש מפעל ענק שאוסף ומנסה להגיע אליהם, לכל אחד ואחת. אבל יש הבדל בלשמוע אתכן. אנחנו מתכוונים למה שאנחנו אומרים".
אחרי שהמשפחות קטעו אותו בצעקות, המשיך: "העליתם פה שני דברים: מרומז בדברים שלכם היא ההנחה שהייתה או שיש אפשרות להביא את כולם במכה אחת. הדבר הזה לא היה קיים. עד שלא התחלנו בתמרון הקרקעי לא היה שום דבר, כלום, נאדה. אפס. הקטארים דיברו, אחרים דיברו. רק כשהתחלנו את התמרון נוצר הלחץ שהתחיל להפעיל את אותותיו על חמאס והדבר יצר אפשרות להוציא. מי שעצר את המתווה זה הצד השני, לא אנחנו. זה לא קשקוש אלא עובדות. אני מכבד אתכם יותר מדי, שמעתי אתכם. המחיר שרוצים הוא לא רק האסירים. אם תיווצר אפשרות להביא את כולם במכה אחת, אתם חושבים שמישהו לא יסכים לזה? לא הייתה אפשרות".
חטופה ששוחררה הגיבה לדבריו: "לא היה לי יום בשבי שלא חשבנו לעצמנו מעניין מה היה קורה אם הילד של מישהו מכם היה שם. אם זה היה ילד שלכם תוך יום אחד הייתם מחזירים".
גלנט: "היינו יכולים לחכות גם עשור, ללא הפעלת כוח שום דבר לא היה זז"
גם שר הביטחון יואב גלנט התייחס לזעקה לשחרור החטופים, וטען כי "מה שעלה כאפשרות, כאילו ריאלית, שאנחנו נחכה בקו הגבול וניתן להם את כל מה שהם רוצים תמורת כל החטופים - לצערי זאת מלחמה פסיכולוגית של החמאס, זה לא דבר אמיתי. הם לא רוצים את זה, הם רוצים לשחק ברגשות שלכם, הם רוצים שיווצר המצב שנוצר כאן שאחד הולך נגד השני וכולם הולכים נגד הקבינט ולהפך".
"הדבר הזה הוא המטרה של חמאס", הוסיף. "הם רוצים להסביר שיש כאלה שיקבלו ויש כאלה שלא יקבלו, הם רוצים להסביר שלממשלה יש שער אחד ולכם להפך, הם בונים על זה שנהיה מפוצלים. והשיטה היא פשוטה, כביכול אם נעשה איזשהי פעולה זה יסכן את החטופים - ואם לא - אז הוא יתן את הכל. היינו יכולים לחכות עשר שנים. בלי הפעלת כוח, שום דבר לא היה זז".
"אנשים חיים שם על זמן שאול, בתנאים בלתי אפשריים"
חברה של חטופה ששוחררה הקריאה בשמה: "ראש הממשלה, חברי הקבינט. במהלך השבי שהיתי עם קבוצת אנשים שרובם מבוגרים. המבוגר בהם בן 86. היינו במנהרות בתנאים קשים עד בלתי אפשריים. מתחת לאדמה עם מחסור בחמצן. לפעמים חשמל, ימים שלמים בחושך. תנאים סניטריים גרועים שגורמים לבעיות עיכול. יש שם אנשים שחיים על זמן שאול, בקושי מתפקדים. כל היום שוכבים על מזרון. זקוקים למשקפיים או מכשיר שמיעה שנלקחו מהם. מתקשים לראות או לשמוע. בלי אור, משקפיים, הם חשופים לנפילות ופציעות. בנוסף למצב הפיזי עזבתי אותם במצב נפשי ירוד מאוד. הם על סף לאבד תקווה. הרגשנו מופקרים פעמיים - בשבת, כשלא הגנו עלינו, ופעם שנייה בכל יום שלא משחררים אותנו. לא האמנו שנהיה שם כל כך הרבה זמן. כל יום שעובר הוא רולטה בחיים שלהם".