אחת ההחלטות הראשונות שקיבל ג'ו ביידן כנשיא ארצות הברית בנוגע למזרח התיכון הייתה הסרת המורדים החות'ים מרשימת ארגוני הטרור. הכנסתם אליה נעשתה בשלהי ממשל טראמפ, והממשל החדש סבר כי היא תקשה על המאמצים להגיע לסיום המלחמה בתימן ותחריף את המשבר ההומניטרי הקשה במדינה.
המלחמה בין החות'ים, בעלי בריתם של איראן, לבין ערב הסעודית והקואליציה האזורית שהובילה נגד המורדים אכן התקרבה לסיומה. וושינגטון וריאד היו מוכנות להכיר דה-פקטו בממשל החות'י בצפון תימן, למורת רוחה של הממשלה הרשמית שנמלטה לעדן שבדרום לפני כעשור.
ואולם, המלחמה בין ישראל לחמאס שפרצה בעקבות הטבח של 7 באוקטובר הוכיחה שוב שהחות'ים הם יותר מבעיה תימנית מקומית. ועל אף שהניסיון לתאר אותם כבובה איראנית ותו לא, האמריקנים הודו בכך שאין ספק שהם לא היו מטילים טרור על הים האדום ללא הסכמה של טהראן.
איראן שומרת לעצמה את מרחב ההכחשה וטוענת שבעלי בריתה באזור, מהחות'ים בתימן ועד חיזבאללה בלבנון, אינם סרים למרותה והם פועלים באופן עצמאי. מעטים מאמינים בכך, אולם נשיא ארצות הברית ג'ו ביידן בחר עד היום, בחלוף חודשיים מפרוץ המלחמה וההתקפות על הכוחות האמריקניים באזור, להסתפק בתגובות מוגבלות למדי.
המיליציות השיעיות בעיראק, שתקפו יותר מ-70 פעמים בסיסים עם כוחות אמריקניים במדינה ובסוריה השכנה, ספגו אבידות בתקיפות האמריקניות האחרונות, אך לא יותר מכך. ולגבי החות'ים, וושינגטון טרם החליטה אם, וכיצד, להגיב גם אחרי שחטפו ספינה בבעלות ישראלית חלקית ותקפו כמה אחרות.
הלחץ על ביידן לנקוט יד קשה יותר כלפי המורדים השיעים, שממשיכים לאיים לפגוע בכל "ספינה ישראלית" שתעבור בים האדום, גבר מאז ההתקפה הנרחבת שלהם ביום ראשון. במשך שעות, הם שיגרו מל"טים חמושים לעבר שלוש ספינות מסחריות. ספינת קרב אמריקנית שהייתה פרוסה באזור יירטה כמה מהם, אך לא יותר כך.
הדילמה של ביידן ברורה. תמיכתו הבלתי-מתפשרת בישראל במלחמתה בעזה עלולה לעלות לו בלא פחות מקדנציה נוספת. אף שיש עוד שנה לבחירות, הסקרים לא מבשרים טובות עבור הנשיא הדמוקרטי.
יריבו הצפוי, הנשיא לשעבר דונלד טראמפ, גבר עליו בכמה מהסקרים האחרונים, חרף העמדתו לדין בארבע פרשות פליליות וניסיונו למנוע את העברת השלטון אחרי הבחירות הקדומות ב-2020.
כמה ממנהיגי הקהילות המוסלמיות במדינות מפתח, שבהן ניצח ביידן את טראמפ בפער קטן, כבר הבהירו שלא יתמכו בו בשל עמדתו הפרו-ישראלית.
לא ברור מה החלופה שלהם, וביידן צפוי לנסות ולהחזירם לשורותיו בשנה הקרובה, אך זהו לכל הפחות תמרור אזהרה עבורו. המדיניות שלו במזרח התיכון מרחיקה ממנו חלקים מהאלקטורט שלו, ואינה מושכת מצביעים אחרים שדווקא רואים בה סימן לחולשה.
הרפובליקנים סבורים כי הנשיא רך מדי וחושש מדי מעימות מול איראן, אך לא רק הם. האתר "פוליטיקו" ציטט גורמי ממשל שהביעו תסכול מהתגובה של ביידן, שלדבריהם ממעיטה בכוונה בחומרת האיום מצד החות'ים כדי שלא להסלים את המתיחות מול טהראן.
"אנשים חושבים שזה עניין ישראלי, ובגלל שהם מפעילים יד קשה בעזה אף אחד לא אומר כלום", אמר אחד הגורמים שצוטט באתר. "העולם צריך לגנות את זה".
וושינגטון הזהירה אחרי ההתקפה האחרונה, החמורה ביותר מסוגה, כי היא תבחן את אפשרויות התגובה שלה יחד עם בעלות בריתה אך לא פירטה מעבר לכך. ארצות הברית וישראל אף מיהרו להרחיק את עצמן מפיצוצים עלומים שאירעו בימים האחרונים בצנעא, שבה שולטים החות'ים, על אף דיווחים סעודיים על פעולה ישראלית.
ישראל, שבזכות הכוחות הימיים הגדולים ששלח ביידן לאזור - בהם שתי נושאות מטוסים - ניצלה ככל הנראה מפתיחתה של חזית נוספת עם חיזבאללה. ואולם, השיבושים שגורמים החות'ים לתנועה הימית למדינה הם איום משמעותי על האינטרסים הכלכליים והביטחוניים שלה - ושל העולם כולו.
ב-1967, כשמצרים של נאצר סגרה את מצרי טיראן, זו הייתה עילה למלחמת ששת הימים. כיום ישראל טרודה מעל הראש במלחמה בעזה, ולבטח לא תוכל לצאת למערכה כזו או אחרת נגד החות'ים - המשגרים בתעוזה רבה מל"טים וטילים לשטחה - ללא סיוע או תמיכה של וושינגטון.
כל עוד ביידן ימשיך להסס, החות'ים ימשיכו לתקוף או לחטוף ספינות הקשורות לישראל או לאנשי עסקים ישראלים. גם אם יחזיר אותם לרשימת ארגוני הטרור, אחד הצעדים המידיים שנשקלים בימים האחרונים, הם לא יירתעו ממהלך שהוא סמלי ברובו.
הם הזהירו כי ימשיכו לתקוף כל עוד המלחמה בעזה נמשכת, ולכן נדרשת פעולה משמעותית נגד הכוחות הרואים בעצמם חלק מ"ציר ההתנגדות" והפכו ליותר מצרה אזורית.