הצוותים הרפואיים בבתי החולים ברחבי הארץ, שמקבלים בימים האחרונים את הישראלים והאזרחים הזרים ששוחררו משבי חמאס במסגרת עסקת החטופים, החלו לספר על המצבים המורכבים אליהם נדרשים בטיפול.
בית החולים אסף הרופא טיפל עד כה ב-17 אזרחים זרים, בהם 16 תאילנדים שעדיין מאושפזים ופיליפיני ששוחרר. רונית זידנשטיין, מנהלת המחלקה שהוקמה באסף הרופא, סיפרה לוואלה! על הטיפול בחטופים. "מדובר על מפגש עם אנשים ששהו בשבי ושחזרו מסוג של תופת. הם סבלו סבל רב. אנשים ששהו תקופה ארוכה לא במקומם הטבעי, עם תנאים לא תנאים. תזונה לא נאותה, מעט אור יום, מבודדים, לא פגשו את החברים שלהם. כרגע הם חוזרים ורואים אור יום".
"המפגש היה מאוד מרגש. חרב עליהם עולמם, הם לא היו קשורים לכל הסכסוך הזה. הם חזרו אלינו והמשפחות שלהם לא נמצאות כאן. היינו אמורים להיות משפחה שתגבה אותם ותעטוף אותם", אמרה.
לדבריה, מרבית השבים חוו ירידה משמעותית במשקל. "התזונה הייתה מאוד חסרה", הסבירה מנהלת המחלקה, "הם ירדו בין עשרה ל-15 קילוגרם. בתוך 50 ימים זה המון. הם הגיעו אלינו בשעות הלילה והתרגלו לאט לאט לאור, ברוב המקרים לא היה צריך לערב רופא עיניים. אחד הדברים המשמעותיים הוא תסמונת ההזנה מחדש, היינו עם צוות משמעותי של תזונאיות. אנחנו עובדים עם מתורגמנים שעוזרים לתקשורת בינינו".
בבית החולים לילדים דנה-דואק באיכילוב עדכנו היום על מצב תשעת הילדים ושתי האימהות ששוחררו אמש משבי החמאס. "הילדים עברו הערכה ראשונית, והיה צריך לנטר את כמות המזון שהם חוזרים לאכול", אמרה פרופסור רונית לוביצקי, מנהלת מחלקת הילדים. "אחת הילדות הקטנות שירדה מהמסוק ביקשה מאיתנו אמפנדס", סיפרה, "בין 04:00-05:00 שני ילדים רצו יוגורט עם גרנולה וענבים".
פרופ' לוביצקי המשיכה, "הדבר הכי חשוב באירוע הוא המעטפת הרגשית, גם של עובדים סוציאלים וגם של פסיכולוגים למי שצריך, כדי לאפשר התחלה של חזרה למערכת חיים נורמלית, לאט לאט ובהדרגה. זאת התוכנית הרפואית, תזונתית, רגשית. כשהמצב יאפשר נשחרר אותם עם המשך צמוד של תמיכה בקהילה".
נטלי קרדי, אחות אחראית במחלקה לרפואה דחופה, ירון אמסלם, אחראי מחלקה כירורגית ב', ורוני הלוי, אחות אחראית פנימית ו' באסף הרופא, אמרו לוואלה! כי חלק מהחטופים חזרו עם חבלות ושברים, כשלא ברור אם זה נגרמו בתהליך הלקיחה בשבי או במהלך השבי. לדבריהם, חלקם סובלים מצפצופים באוזניים בעקבות רעשי המלחמה, ונזקקו לטיפול לעיניים בעקבות המחסור באור בשבי והאבק במנהרות. הבעיות מהן הם סובלים יצריכו המשך מעקב בתאילנד.
"התחלנו לתכנן את הכנת המקום לחזרת פדויי השבי מבעוד מועד, לפני שלושה שבועות. לא ידענו איך ומתי זה יקרה. באותו יום בדרך עודכנו שנקבל את העובדים הזרים", סיפרו. "היינו צריכים להתאים את עצמנו מכל מיני בחינות, כמו להתאים את השפה. אז הכנו שילוט על הדלת ותגי השם שלהם היו בתאילנדית. תרגלנו סימולציות של המפגש הראשוני הזה. הופתענו לטובה. חששנו שלא ישתפו פעולה, שיחששו, בכל זאת, הם חוו טראומה, אבל הם שיתפו איתנו פעולה באופן מלא".
עוד אמרו כי "הם היו נראים רזים, בסוג של הלם ראשוני, אבל נפתחו, סיפרו, דיברו. התמקדנו בתת-תזונה, ובצד הנפשי. שניים מהם היו 50 יום בלי משקפיים. זה חוסר אונים גדול. כולם ישר רצו להתקלח. הערכנו שהיו במקומות בלי תנאים בסיסיים. שמנו להם בחדרים דברים מפנקים שירגישו בית. הביאו להם בגדים חדשים, נעליים. הייתה אישה שהגיעה דאגנו להתאמות, הבאנו לה לק ג'ל. כל הדברים שלהם נהרסו ונעלמו. חלק באו בלי כלום".
"בכל רגע שהם יכולים עכשיו הם ביחד כקבוצה, וכשמגיעים חדשים הוותיקים מקבלים אותם ונמצאים איתם. הגיעו אלינו גם זוג שנמצאים בחדר ביחד. חלק דיווחו שהיה יותר אוכל וחלק פחות", הוסיפו.
"בלילה הראשון הם לא ישנו כל הלילה. היו מאוד נרגשים. למחלקה יש חצר פנימית עם צמחייה ואור. הם ישבו כל הלילה הראשון בחוץ, שאלתי למה הם לא ישנים והם אמרו שהם מחכים לראות את הזריחה ואת אור השמש. אחד מהם אמר '50 יום לא ראיתי זריחה, אני יושב פה עד שאני אראה את הזריחה'. כל פעם הצביע על השמש זזה, יוצאת עוד קצת ועוד קצת. זה היה אחד הדברים המרגשים בחיי. הם רצו לנשום רגע אוויר אחרי כל הימים האלה. הם הקימו לעצמם בית תפילה עם נר ריחני, שטיח ופסל. הם קיבלו מענה רפואי מכל הבחינות".