חן יהלום היה דמות מוכרת בתחרויות הטריאתלון ואיש הברזל. אתמול בבוקר (יום שבת) יצא לאימון אופניים ונפצע אנוש מפגיעת רכב פרטי בכביש 44 סמוך למחלף חולון. צוות מד"א פינה אותו לבית החולים וולפסון בחולון, שם נאלצו הצוותים הרפואיים לקבוע את מותו. רוכב נוסף שנסע עמו נפצע באורח בינוני.
פראמדיק מד"א נמרוד ליכט סיפר כי "מדובר בתאונת דרכים קשה מאוד. שני רוכבי האופניים שנפגעו מהרכב שכבו בסמוך לאופניים המרוסקים כשאחד מהם מחוסר הכרה והשני בהכרה מלאה. ביצענו בדיקות רפואיות ומיד התחלנו בטיפול רפואי, פינינו את שני הפצועים בדחיפות לבית החולים בניידות טיפול נמרץ תוך כדי ביצוע פעולות החייאה בפצוע שנפגע באורח אנוש. נהג הרכב שהיה מעורב בתאונה לא נפגע ולא נזקק לטיפול רפואי".
מאיגוד הטריאתלון נמסר: "אבלים על לכתו בטרם עת של חן יהלום, שמצא את מותו בתאונת דרכים בעת אימון אופניים. יהלום, ספורטאי מחונן ואיש ברזל הותיר אחריו עשרות חברים ושותפים לדרך המומים וכואבים בעולם הטריאתלון הישראלי. אנו משתתפים בצערה הכבד של אלמנתו אור ומשפחת יהלום על מותו של חן, יהי זכרו ברוך".
"כבר מתגעגע אליך ודיברנו רק לפני 16 שעות"
חברו של חן לאימונים, גל תיכון, כתב: "יש לנו כל כך הרבה חן יהלום בשנים האחרונות, ואין לנו מספיק. ולא יהיה יותר. יש את הרגע שאני גאה בו מכל, שהיה לי הכבוד ליהנות ולצפות מהצד, עם הכובע השמוט, החיוך העקום, והקלילות שבה הנץ וגנץ (אור ועדי) מגיעים יומיים לפני, ו'מה אתם אתם עושים סיפור מהקונה הזה שלכם, איש ברזל, שמים שני ג'לים בכיס ונסתדר'.
"ויש את שני המקרים שאין שבוע שאני לא מזכיר בתדריך כלשהו, על ההוא שלא נתן לאחרים להציב לו סטנדרטים, ופרש באירוע שהיה בכיס כי הוא היה מאוכזב מעצמו, וחזר וסגר את הסיפור כמו שהוא חושב שצריך לסגור. והאימון המשותף האחרון, שבו הזמנתי את חן ויניב לרוץ באצטדיון, לא כי הם צריכים, כי בא לי לראות אותם ואת דביר מתאמנים, כלבי הרוח. ככה בא לי לעמוד וליהנות מחבורה של מקצוענים. ככה בלי סיבה מיוחדת אחרת.
"מעבר לכל הביצועים וההישגים, חן החבר. גראן פונדו כשלירון יש פנצ'ר, וכולם ממשיכים קדימה. כמעט כולם. מלבד אחד שנישאר לעזור לחבר שלו וגישר איתו במחיר של התפרקות מפוארת. כלב הרוח הקליל והמדלג, שקשר שרוכים והלך לוודא שחבר שלו מגשים חלום במרתון טבריה. חן יהלום, ילד חייכן, ילד מוכשר, ילד שלמרות הנתונים הטבעיים שלו עבד יותר קשה מכולם, ודאג להיות הכי טוב שאפשר בעבודה, והכי טוב שאפשר במשפחה, והכי טוב שאפשר בגדוד. כבר מתגעגע אליך ודיברנו רק לפני 16 שעות".
"היית הלב שלנו ואפילו לא ניסית להיות"
חבר נוסף, ירון ליטן, כתב: "איך מספידים אח צעיר, איך מספידים ילד בן 30 וקצת? מה אומרים שייסלק את הכאב, שיעלים את הדמעות ויעשה קצת סדר בראש למה ואיך הכל קרה? אני מרגיש שאני לא כאן, שזה לא קורה, אי שם על כביש 44, ליד מקווה ישראל, מקום שם הסבל מתחיל.
"אני זוכר ממך רק שמחה ורק טוב. תמיד היית שם כשהייתי צריך אותך ותמיד ידעתי שיש על מי להישען. אני לא עונה על כל השאלות הקשות של הלמה ושאין צדק, בסוף זה לא יוביל לשום מקום. מסתכל בתמונות וזוכר את החוויות המדהימות שהיו ואת החוויות האלו, הזכרונות והרגעים, אני רוצה לשתף. חמש שנים שאנחנו מכירים, שנים דחוסות באירועים מטורפים, חוויות שיצרנו, בתחרויות, באימונים ובשעות הרבות בהם הזענו ביחד. אני משער שרק כשמגיעים לנקודות קיצון מבינים ומעריכים מהי חברות, או מיהו חבר.
"אני חושב שאין לי במצטבר אפילו שעה אחת רצינית איתך, הרצינות לא העזה לגעת בנו, רוב זמן האיכות שלנו היה על האופניים, כשכאב הישבן או כשאכלנו בננות, בעיקר בטיפוסים, שם כולם סובלים, אבל אנחנו בחרנו לצחוק. בעיקר עליי - כי אתה ופתאל אהבתם לעקוץ אותי במאה מטרים האחרונים, גם אהבתם לצחוק עליי בריצה שם תמיד ברחתם לי. אבל בפיצות היה קרב צמוד ותכלס די פירקתי אתכם עם אלכוהול, או בווגאס, ילדים שאתם.
"אתה זוכר, שפעם מישהו חשב שאני אבא שלך? זה כל כך הצחיק אותך ושנה שלמה הזכרת לי את זה, ולא הפסקת לצחוק שאני זקן. ניסיתי לצחוק עליך בחזרה, לקרוא לך "חן השמן" כי אתה עף ברוח, ולהגיד לך שהשפם שלך מגוחך, ושהבת שלי קוראת לך 'חן הצרפתי' בגללו. אבל בסוף סתם יצאתי זקן ונראה לי שניצחת בצחוקיאדה הזו שלנו.
"רכבנו ממטולה לאילת, טיפסנו לאוורסט, עשינו את כל הפיקים הקשים בארץ, פשוט כי רצינו ובעיקר כדי לאכול פלטה מלבי בסיום, או איזה חטיף אנרגיה, שמישהו יגיד שאנשי ברזל לא יודעים לכייף. תפרנו בקלילות את הישראמן, עשינו איש ברזל בהמבורג, בטקסס ובהוואי. אבל הכי נהננו בווגאס ועוד בקורונה, שם לא ספרנו אף אחד ועפנו על החיים במוסטנג כתומה וישנו באותה מיטה כמעט שבועיים רצוף.
"אתה היית הלב שלנו ואפילו לא ניסית להיות: שקט, צנוע, אבל מחבר את כולם, מצחיק ברגעים הכי קשים, מפרגן, מסתלבט, לא נפגע מכלום ולא פוגע באף אחד. אין אנשים כמוך וגם לא יהיו, נשארנו פה במפולת בלתי נגמרת, נופלים ומתרסקים. ואתה צוחק עלינו ונשאר צעיר לנצח.
"אני מחבק במילים האלו את אור ואת המשפחות שלכם, יודע כמה אהבת אותם וחשוב שגם הם יידעו את זה. יודע שהיו לך עוד המון תוכניות ומטרות ושעכשיו נשארים ממך רק זכרונות. רציתי להגיד לכם שזכיתם בחן ויצרתם יהלום, הוא היה יהלום כל כך נדיר וגדול - כואב לי, כואב לנו כל כך. תודה על מה שהיית ועל מה שתמיד תיהיה בשבילי".