מאות חברי קיבוץ בארי ליוו היום (רביעי) נפרדו היום מאילה וליאל חצרוני. הלוויתה של אילה התקיימה יחד עם טקס פרידה מליאל, שגופה עדיין לא זוהתה ולכן בחרה המשפחה לקבור את חפציה. "עובדת הירצחה של ליאל ברורה, המשפחה בחרה לקבור את חפציה יחד עם הלוויתה של אילה, שהגנה עליה ברגעיה האחרונים".
ההלוויה וטקס הפרידה התקיימו כשלושה שבועות לאחר הלוויתם המשותפת של אחיה התאום של ליאל, ינאי חצרוני, וסבא של ליאל, אביה חצרוני, שנרצחו גם הם בטבח של ה-7 באוקטובר.
המשפחה סיפרה כי בגיל צעיר, אימה של ליאל נפגעה ולא יכלה עוד לגדל את שני ילדיה, ועל כן, הדודה אילה הייתה זו שגידלה את ליאל וינאי. "האימא של ליאל וינאי הספיקה לטפל בהם כמה שעות ולאחר מכן, עקב הדרדרות רפואית, היא כבר לא יכולה לטפל בהם. אילה הייתה דודה בתפקיד אימא. אביה היה גם סבא ו וגם אבא", סיפרה המשפחה.
"ליאל גדלה מוקפת אהבה", סיפרו בני המשפחה, "היתה הייתה גם בוגרת וגם ילדותית. היא הייתה חזקה וקשוחה, היו לה פחדים שהיא התמודדה איתם באומץ ובכנות". בני המשפחה הוסיפו ושיתפו על האהבה הגדולה בין ליאל לדודתה. "אילה גוננה על ליאל, וליאל שמרה על אילה", אמרו. הם הוסיפו כי ללאיל היה קשר קרוב ומיוחד גם עם אחיה התאום ינאי, ועם אייל בת דודתה.
"היא הייתה חברותית ורגישה לזולת, למבוגרים וילדים כאחד. ליאל פרחה מחוץ לכיתה. בני הכיתה מתארים ילדה מקסימה שאהבה להשתולל עם חברות", הם שיתפו,"היא הייתה שטותניקית עם לב טהור ותמים. ילדה עם צחוק גדול שיודעת לעודד ברגעים קשים, ושהחברים יהיו שמחים. היו לה חלומות מכל מיני סוגים, היא התלבטה אם להיות קוסמטיקאית או קונדיטורית. השנה היא הייתה אמורה להתחיל שנת בר מצווה. היא כבר לא תחגוג בת מצווה".
בטקס הפרידה, קברו בני המשפחה את חצפיה האישיים של ליאל וספדו לה: "לא נמצא כלום. חלקיק קטן, משהו. אנחנו נאחזים בחיוכים של ליאלי וינאי. יש משהו בדנ"א המשפחתי שלנו שאולי, ובגלל, ולמרות הכל, נמשיך לאהוב חזק ולחבק כל שעתיים. עוד מעט יירד גשם ושום דבר לא יהיה כשהיה. אבל הכלניות תפרחנה עד קו האופק. עד לאן שהשמיים נגמרים".