מאות השתתפו היום (ראשון) בהלווייתה של סמלת רוני אשל, תצפיתנית שנפלה ב-7 באוקטובר. אשל, בת 19 מצור יצחק, נחשבה נעדרת עד יום חמישי, אז התבשרה משפחתה שגופתה זוהתה. תושבי האזור ליוו אותה בדרכה האחרונה עם שביל דגלי ישראל מהיישוב ועד לבית העלמין הצבאי בכפר סבא. אשל נפלה במתקפת הפתע של חמאס על הבסיס בנחל עוז, לצד 15 תצפיתניות נוספות. היא הייתה בתם הבכורה של אייל ושרון אשל והותירה אחריה אחות ואח.
"היא התגייסה בלב שלם ומאהבה. כמו כולם תכננה תוכניות", ספד לה אביה אייל. "מה תעשה אחרי ואיפה להיות, הפסיכומטרי, הלימודים והטיול הגדול. בבוקר אחד הכול נעצר. אין יותר עתיד, רק עבר. גל של שנאה שטף הכול. הכאב והצער החליפו את התקווה. הדמעות זולגות ללא הפסקה. אנחנו בחלום בלהות שממנו לא מתעוררים. אבל בתוך הסיוט אנחנו מתחייבים להוציא את האמת לאור ולהראות את המחדלים. נילחם שכולם יידעו מה הוביל לאסון הזה וגרר את המדינה לתקופה של שיגעון. רונקי שלנו, נוחי עכשיו. נדאג לתקן את המצב. זו חובתנו".
האב המשיך בהספדו: "35 יום נלחמנו כמו אריה ולביאה, לא עצמנו עין, לא נחנו לרגע. רונקי סליחה. נכשלתי בלהחזיר אותך הביתה. כשכולם ילכו נישאר אנחנו לבד, ניכנס כולנו לחדרך שכולו מריח ממך. סליחה שלא שאלתי לרשותך אבל התכרבלתי בשמיכה שלך כי הייתי חייב לנשום אותך, כי פחדתי שייגמר הריח. כולנו כאן עבורכן, הבנות הגיבורות מנחל עוז, ההירואיות, שהתריעו הרבה לפני. אוי מחיר הפחד. 'אבא אל תעשה לי פדיחות', אמרת כי חששת שלא ייתנו לך לצאת הביתה. כשלתי בתפקידי לשמור עלייך".
האם שרון ספדה לאחר מכן. "הפכת אותי לאימא גאה. הפכת לאישה עצמאית, נחושה, חזקה, שלא מפחדת ללכת עם האמת שלה. לוחמת הצדק שלי. ניהלת את העניינים בבית, מפייסת בין אלון ויעל. לא הקשיבו לכן כשהתרעתן והזהרתן מהאויב המר האורב מעבר לגדר. באותו בוקר התקשרתי אלייך בלי סוף. ב-09:27 כתבת לי 'אימא אני בסדר, לא לדאוג לי'. עניתי שאני אוהבת אותך. אני מאמינה שחשבת שאת בטוחה, שהצבא יבוא להציל אותך ואת חברות שלך. אבל הצבא לא הגיע. הפקירו אתכן בפעם השנייה", אמרה בבכי. "הנחמדה היחידה שלי היא שהספקתי להגיד לך שאני אוהבת אותך ולקחת את המילים והאהבה שלי איתך. היית האחות הכי טובה בעולם. עכשיו אני צריכה להיפרד ממך, אני לא יודעת איך עושים את זה, אני לא מבינה איך יכול להיות שלא אוכל לחבק ולנשק אותך". רן דנקר שר בהלוויה את השיר הללויה. "כשגילינו שאני בהריון, השיר הזה התנגן ברקע. מאז זה היה השיר שלה. מעגל החיים נפתח עם השיר הזה ועכשיו אני שולחה אותה לדרכה איתו".
האחות יעל ספדה: "כל החודש הזה קיווינו לשמוע בשורה אחת טובה ויצא ההפך. אף פעם לא דמיינתי שזו תהיה הפעם נאחרונה שאראה אותך. כל פעם שהיית חוזרת מהבסיס שאלת אם אני רוצה ללכת לקנות ארטיק, 'יאללה, עליי'. הכי אהבנו לנסוע באוטו עם השירים. אולי תחזרי ונעשה עוד סיבוב אחד. אני אשלם עלייך. הצחוק המתגלגל שלך נשמע מקילומטרים. כל סופ"ש שהיית יוצאת מהבסיס סיפרת על האירועים שקרו. היית כל כך גאה. סיפרתי בגאווה שאחותי תצפיתנית בנחל עוז, עזה. בטיולים לחו"ל אבא אמר 'לא צריך וייז, יש את רוני, זוכרת הכול'. היית מתעצבנת שאני נוגעת לך בדברים. רק תחזרי ואני מבטיחה שאני לא אגע בכלום. מי יהיה לצדי כשאחגוג 18, כשאתגייס. אני מבטיחה שתאגייס לשמור עלייך, על אבא ואימא, לא אתן לאף אחד לשכוח מי היית".
אחיה אלון ספד גם הוא: "אני לא מאמין שאיבדתי אותך. הלב שלי לא מסכים לעכל. אני מקריא בדמעות, בידיעה שלא נתראה יותר. לא בא לי. אני רוצה רק חיבוק אחרון. אני אוהב אותך, תמיד תהיי אצלי בלב. נוחי על משכבך בשלום".