ברגע חסר תקדים בהיסטוריה היהודית, יותר מ-30 כלי תקשורת יהודיים חוצי יבשות, עדות וזרמים דתיים, התאחדו וכתבו מכתב פתוח, עוצמתי ומרגש על המצב הנוכחי הקשה בישראל ועל השפעתו על יהדות העולם - בזמן שההפגנות נגד ישראל יוצאת משליטה, וההתקפות האנטישמיות גואות.
הפרויקט נערך ביוזמת ה-Jewish News בלונדון בשיתוף עם ה-Jerusalem Post. הוא פורסם בידי יותר מ-30 כלי תקשורת בשבע מדינות.
האנטישמיות היא כמו וירוס המתפתח עם הזמן. הווירוס המדובר כיוון את עצמו בעידן המודרני במיוחד למדינת הלאום היהודית. כך כתב בחוכמה אך לפני שני עשורים, הרב הראשי לבריטניה לשעבר, לורד ג'ונתן זקס ז"ל.
זקס תיאר בצורה הראויה ביותר את הדעות הקדומות נגד העם היהודי כממאירות, עם שורשים עמוקים הגדלים ללא הרף מתחת לפני השטח של החברה המודרנית. עבור רבים מאיתנו בקהילות היהודיות בעולם, דבריו של האיש הגדול הזה לא היו רק המציאות שאותה חיינו, אלא גם תזכורת חדה למה שאירע בהיסטוריה שלנו כעם. אלא שלצערנו, עד לאחרונה, ההיקף והעוצמה של זן השנאה הארסי הזה נתקלו באופן טרגי בזלזול.
הצורך באמצעי אבטחה מתוחכמים בבתי ספר יהודיים ובבתי הכנסת כבר הפך מזמן לדבר שבשגרה. לאחרונה מחלחלת ההבנה: רמות השנאה והאדישות לעצם קיומנו כה עמוקות, עד שהדבר גורם לנו ולמשפחותינו לזעזוע הרסני.
העזנו לקוות שהרעה החולה הזו היא נחלת העבר, אבל טעינו.
כיום, ברגע חסר תקדים בהיסטוריה היהודית, אנו מתאחדים כאמצעי תקשורת יהודיים וישראליים מרחבי העולם, עם מסר שהוא רלוונטי לכל מיקום גיאוגרפי או שיוך עדתי. כתבנו יחד מאמר זה, על נושא שמעולם לא דמיינו כדחוף.
אירועי השבועות האחרונים עלו אפילו על התיאור העגום שהציע הרב זקס לפני אי אלו שנים. הרי חלק מאלה המפיצים שנאה כלפינו, מסווים את דעותיהם הקדומות תחת ההגדרה "אנטי-ישראליים". אך אחרי השבת השחורה ההיא, אותם שונאים כבר לא רואים צורך לטשטש את כוונתם האמיתית.
השנאה הישנה מרימה ראש
היינו עדים בחודש האחרון לשנאה טהורה כלפי יהודים במאות ערים ברחבי העולם.
ברפובליקת דאגסטן - המוני פורעים נהרו לעבר מטוס על מסלול המראה, כדי לבדוק את הדרכונים של הנוסעים, בחיפוש אחר יהודים.
בסידני שבאוסטרליה - כשהרשויות האירו את בית האופרה המפורסם בצבעי כחול-לבן, המוני מפגינים צעקו שיש להשליך "את היהודים לתאי הגזים".
בליון שבצרפת - אישה נדקרה בביתה, וצלב קרס, סמל הנאצים, רוסס על דלת הכניסה.
בלונדון - שפכו אלמונים דליים של דבק אדום נוזלי על דלתות בית הספר היהודי ועל דלתות ספריית השואה הרשמית.
בברלין - כתובות גרפיטי של מגיני דוד רוססו על אלפי בתים של יהודים, מאורע מטריד המזכיר סצנות דומות שאירעו בערים רבות בגרמניה לפני 90 שנה.
בקמפוס אמריקאי - סטודנטים קראו בגלוי לרצח עם של כל היהודים, ובירכו את "הקדושים" שטבחו ילדים יהודים במיטותיהם ב-7 באוקטובר.
זו לא קריאה לשתי מדינות שחיות זו לצד זו בשלום. זו לא התנגדות לגיטימית לבנימין נתניהו ולממשלתו.
איך יכולנו להיות כל-כך עיוורים לווירוס הממאיר הזה בקרבנו?
ועדיין, כל מה שהתרחש עד כה רחוק מאוד מהחששות ומהפחדים הכי גדולים שלנו. הדאגות החמורות ביותר שלנו נעוצות במה שעשוי להיות עתידנו כאן.
בינתיים, חלק ממנהיגי העולם פועלים כמעודדים תופעות אלה. נשיא קולומביה גוסטבו פטרו אמר: "אם הייתי חי בגרמניה של 1933, הייתי נלחם בצד של העם היהודי, ולו הייתי חי בפלסטין ב-1948, הייתי נלחם עם הצד הפלסטיני".
נשיא טורקיה רג'פ טאיפ ארדואן אמר: "חמאס אינו ארגון טרור".
מזכ"ל האו"ם אנטוניו גוטרש אמר שהטבח ב-7 באוקטובר "לא התרחש בחלל ריק".
לא, זה לא קרה, מר גוטרש. נדרשו עשרות שנים של אינדוקטרינציה, שנים של גידול של טרוריסטים וההתייחסות אליהם כאל גיבורים, כאל דרך בטוחה לתהילה ולעיתים קרובות לעושר. בנוסף, מדובר בעשרות שנות נוכחות של ארגון טרור שמטרתו המרכזית היא למחוק את ישראל, ואת כל יהודי העולם, מעל פני האדמה.
שלא יהיה לכם כל מקום לספק: קריאות "מהנהר (הירדן) ועד הים (התיכון), פלסטין תשוחרר", לא משאירות ולו סנטימטר אחד עבור מדינת ישראל, בראות עיניהם.
מדוע רבים כל כך מבקשים להכחיש את מה שקיים באמנה של חמאס עצמו?
כיצד כל כך הרבה אנשים ממשיכים לשתוק כאשר אזרחי העולם חוגגים את מעשיהם של המחבלים, שביצעו את הטבח החמור ביותר נגד יהודים מאז השואה? כיצד הם מבינים שזו ההזדמנות לפתוח בחזית שנייה, גלובלית, המכוונת ליהודים בקמפוסים, במקומות העבודה, ברחובות הערים או אפילו בבתים?
"ברור שלא כל מי שצועד תחת דגל פלסטין מפנטז על מותנו או על הרס המדינה היהודית היחידה בעולם," הם כתבו, והוסיפו: "אבל בבקשה, נסו להבין שבין שזה אדם אחד, בין שאלו 100 בני אדם ובין שאלו 10,000 בני אדם מהדהדים קריאות שנאה כלפינו - ההשפעה מצמררת ועמוקה ביותר.
לא קל לדבר בשם יהודים במדינה אחת או אחרת, ואנחנו גם לא מתיימרים לעשות זאת. כעיתונאים, אנו מדווחים, חושבים ומגיבים על האירועים המתרחשים. אבל רמת הפחד בקרב קוראינו לא דומה לשום דבר בזיכרון שלנו. יש תחושה כאילו שני המשולשים שווי-צלעות, המשולבים ויוצרים את מגן הדוד האהוב שלנו, מייצגים מטרה בעלת שש קצוות.
האיזון הלא קדוש
האיום הזה מוגבר בידי העובדה שיהיו כאלה שיפסלו כל מילה במכתב זה, כאילו הוא נכתב בחוסר תום לב; או על ידי השימוש שלנו לכאורה בכוח ובתקשורת, קונספירציה אנטישמית ידועה, שנמצאת בעיקר במוחותיהם המעוותים של אלו המאמינים בה. יהיו גם יהודים שיגידו לכם שהמאמר הזה לא מדבר בשמם. לפני שאנשי התקשורת אחרים ירגישו צורך להשמיע קולות אחרים המייצגים את יהודי העולם, בניסיון "לאזן" - אנא, בידקו שהם באמת מייצגים יותר מאשר קומץ בני אדם. חלק מאותם יהודים מעדיפים לעמוד לצד המשטר האיראני, שרוב העולם המוסלמי כל-כך מתעב, מאשר להשמיע קול לצד רוב העם היהודי.
עם זאת, אל תטעו בכך שהחשש מהאנטישמיות הגואה פוגע בנחישות שלנו להילחם למען בטחוננו האישי, כאזרחים הראויים לתמיכה ולהגנה בארצותינו. אל תטילו ספק בסולידריות שלנו כעם, המונה רק 16 מיליון בני אדם. למעשה, מעולם לא היינו כל כך נחושים, כל כך נמרצים, כל כך מאוחדים וכל כך גאים, כפי שניתן לראות בעלייה העצומה במכירות של מוצרים עם מגן דוד. התגובות המדהימה של יהודי העולם - בקיום עצרות, בתמיכה בארגוני צדקה ובקרבות ברשתות החברתיות - יישארו מקור לגאווה כל עוד התמונות הנוראיות מקיבוץ בארי ימשיכו להדהד בראשינו.
האחדות הזו היא כמו אור בקצה המנהרה. אנו עדים לתמיכה הדדית, פומבית ופרטית, של החברים האמיתיים של עמנו בכל הקהילות היהודיות. לעולם לא נשכח זאת ואת תמיכתם.
הלב היהודי הקולקטיבי שלנו מדמם עבור משפחותיהם של אלו שאיבדו קרובי משפחה בזוועות חמאס, ועבור אלה העומדים בפני המתנה מייסרת לחדשות על בני משפחותיהם החטופים, ובהם נשים וילדים. בין שבאופן ישיר, ובין שלא, רבים מהקוראים שלנו קשורים לאותם ישראלים חפים מפשע. הלב שלנו מדמם גם על החפים מפשע שנהרגו בעזה, כתוצאה מהמלחמה המיותרת לחלוטין שבה פתח ארגון חמאס.
במהלך הימים הכואבים והבלתי נסבלים שלפנינו, אנחנו - כספקי חדשות ליהודים, בין שהם חילונים ובין שדתיים, בין שהם מבקרים תדיר את המדיניות הישראלית ובין שלא; בין שמדובר ביהודים שרואים את ישראל כדבר מרכזי בזהות שלהם, ובין שמדובר בכאלה שמתקרבים למורשתם דווקא סביב משברים מסוג אלה - אנחנו מבקשים מכם: קיראו לעולם להקשיב למצוקה שלנו, ולהתייחס אלינו כפי שהייתם רוצים שיתייחסו אליכם.
מה כבר ביקשנו?