זהו סיפור גבורתם של משה ואליעד אוחיון, אב ובנו, שנרצחו בשבת השחורה בזמן שניסו לסייע לאזרחים באופקים. הם יצאו מהמקלט כדי לעצור מחבלים ולמנוע מהם לפגוע בתושבי העיר.
בשבת של שמחת תורה התארחו בביתם של משה ואשתו שרית ילדים חולי סרטן ובעלי מוגבלויות, שבנם אליעד מתנדב כבר שנים בעמותות שמסייעות להם. כחלק ממסורת שאימצו מדי שנה הם אירחו ארבעים ילדים ואת המלווים שלהם במספר בתים של תושבים באופקים - וגם בביתם.
כשהחלו האזעקות הם הכניסו את הילדים לממ"ד ומשה מיד חשב על השכנים שאין להם בכלל ממ"דים. הוא אמר לשכן שיבוא איתו לעירייה להביא מפתח למקלט - בזמן שיש אזעקות בחוץ. אליעד בנו אמר לאביו שהוא יבוא איתו - אולם שניות לפני שהם יצאו לדרך משה שמע קולות ירי ברחוב וזנח את ההחלטה להביא מפתח. הוא ואליעד רצו אל המקלט השכונתי, פרצו אותו והכניסו את השכנים.
"הם הבינו שיש מחבל באזור ומיהרו לפתוח את המקלט בשכונה, כדי שלאנשים יהיה מקום להתגונן. הם הצליחו לפרוץ את המקלט הסמוך והכניסו לשם את השכנים", משחזרת אודליה אוחיון, אחותו של משה.
בשלב הזה משה שומע את הירי גם מתוך המקלט ומיד חושב על תושבי העיר. הוא רוצה לצאת מהמקלט עם האקדח שלו. "אחת השכנות סיפרה לנו שניסתה להניע אותו מלעשות זאת ושלא יעזוב את המקלט", אך כמו כל חייו משה מחליט שהעזרה לאחרים חשובה יותר. למרות קולות הירי הוא ואליעד בנו יוצאים מהמקלט כדי לסייע. הם נוסעים עם הרכב לרחוב סמוך ושם רואים מחבל שדורך את הנשק, מכוון אותו על בחור צעיר ועומד לירות בו. למחבל היה מעצור בנשק ובזמן שהוא ניסה לתפעל אותו משה הקדים אותו, יורה עם האקדח האישי שלו ומחסל את המחבל.
לאחר חיסול המחבל הגיע אחד נוסף ולפי עדויות השכנים משה ירה גם לעברו. משה ואליעד יורדים מהרכב ומסתתרים בחצר בית ומשם מנהלים קרב יריות. הם רואים מחבלים רבים על הגגות שפשוט צולפים על כל מי שנמצא באזור ומשה מנהל מולם קרב עם אקדח אחד. "מצאנו תרמילים של רובים ונצרות של רימונים שנזרקו ככל הנראה לעבר משה ואליעד - שבסופו של דבר הרגו אותם. לפי איך שמצאו את הגופות אנחנו מבינים שהם ניסו לצאת מהחצר. משה חטף כדור בראש והשכנים שמעו את אליעד צועק 'אבא נפצע'".
נראה שאליעד ניסה לטפל באביו תחת אש ובזמן שהמחבלים יורים לעברו. אליעד נהרג בזמן שהוא מנסה לטפל באביו.
כל הזמן הזה בני משפחת אוחיון שנמצאים בממ"ד לא יודעים שמשה ואליעד נרצחו ואמיתי, בנו הבכור של משה, יצא גם הוא עם האקדח שלו אל השכונה כדי לעזור אף הוא במלחמה עם המחבלים.
משה אוחיון שימש עד נופלו כמנכ"ל מיזם 929 ופעל להנגשת לימודי התנ"ך. הוא היה מהפעילים החברתיים הבולטים של העיר אופקים, שבה התגורר עם משפחתו בשני העשורים האחרונים. "אחי וגיסתי החליטו לפני 20 שנה לעזוב את ירושלים כחלק מהגרעין התורני והוא הקים תוכניות לקידום נוער באופקים ועמותות לקידום האוכלוסייה. בחודשים האחרונים כל הפעילות שלו הייתה סביב ההידברות בין חלקי האוכלוסייה", סיפרה אודליה, "הוא התנדב כל חייו למען אחרים שזקוקים לסיוע. תמיד שם את האחר לפני עצמו. רק לפני מספר חודשים התקשר אליעד אל אמיתי ומבקש ממנו להגיע אליו כי הוא צריך לקנות רכב. אמיתי אמר שיש לו מבחן באוניברסיטה, אבל אליעד מתעקש ואומר לו 'מצאתי רכב סטיישן. אמיתי שאל - למה את צריך רכב כזה? אתה בחור צעיר. למה אתה צריך רכב סטיישן? ואליעד מסביר - ככה יהיה לי מקום לארבעה ילדים עם כיסאות גלגלים. זה אליעד שלנו. הכל שמחה ונתינה אין סופית כל הזמן".
"במהלך השבעה אחד השוטרים אמר לנו - אתם צריכים להיות זקופי קומה וגאים על המעשים של משה והבנים", אמרה אודליה.
אליעד היה בן 23 במותו ומשה היה בן 52 והותיר אחריו הורים, רעיה וארבעה ילדים.
בשבועות האחרונים הוקם על שמו של משה ובנו אליעד מיזם "שחר" - קרן מענקים ליוזמות חברתיות במצב חירום שהקים מכון שחרית יחד עם ה-Fund for New Leadership מארה"ב. הקרן מעניקה סיוע חד פעמי, המיועד לטובת תמיכה ביוזמות ופעולות הנותנות מענה מיידי לצורך חיוני לשיקומה של החברה הישראלית, על שלל הקהילות הקימות בה. ניתן להגיש בקשה לתמיכה דרך האתר -https://shaharisrael.co.il