המצלמה שהתקין אייל ברעד במרפסת ביתו שבקיבוץ ניר עוז, חשפה בפניו את הזוועות שהתרחשו מסביב לביתו בזמן אמת, כשהוא מסתגר בממ"ד עם משפחתו. "התחלתי לשמוע ירי, ששונה אפילו ממה שאנחנו מכירים", חוזר ברעד לבוקר ההוא - ומספר שזמן קצר לאחד שנעל את הממ"ד, התחיל לשמוע משכניו לקיבוץ על חדירת המחבלים. "יש מחבלים ששורפים לי את הבית", נכתב באחת מקבוצות הוואטסאפ בהן ברעד חבר. חבריו התריעו בפניו שהמחבלים נצפו ליד המרפאה הסמוכה לביתו.
ברגעים האלו, ברעד מחליט להתחבר לרצף השידור החי מהמצלמה שהתקין במרפסת ביתו, לטענתו, על מנת להתריע מפני נהיגה מסוכנת: "סמוך לביתי יש שביל שאסור בנסיעה, ולפעמים יש רכבים שנוסעים דרכו, אז התקנתי מצלמות כדי לדווח לקיבוץ". בבוקר ההוא, אייל ראה באותו השביל טנדר וממנו יורדים כשבעה מחבלי חמאס. ילדיו של ברעד, שעד אז ישנו בממ"ד, התעוררו וביקשו לצאת החוצה. "אם נצא, האנשים הרעים יהרגו אותנו". התריע בפני ילדיו ברעד, שכבר ראה כמות משמעותית של מחבלים סביב ביתו. "ראיתי אישה מעזה שנכנסה לקיבוץ, ואומרת למחבל חמוש איפה יש בית עם אנשים, כדי שיפגע בהם". אז, אייל ראה את המחבלים עולים למרפסת ביתו.
"יש לי בת שנמצאת על הרצף האוטיסטי, היא לא הבינה את האירוע והחלה לצעוק. חששנו שהמחבלים ישמעו אותנו, ובהתחלה שמתי יד על הפה שלה", למרות הסיכון הגדול, ברעד החליט להוריד את ידו מפיה של ביתו על מנת שלא לגרום לה נזק: "אמרתי לעצמי שאני לא אוכל לחיות אם הבת שלי תיפגע ממני".
זמן קצר לאחר מכן, ברעד צפה במחבלי חמאס שנסעו על אופנוע חוטפים את שכנתו: "הם שלפו אותה, העלו אותה על האופנוע והמשיכו. ישר שלחתי למישהו את התיעוד כדי שאם יקרה לי משהו, לפחות יבינו מה עלה בגורלה".
ברעד נשוי לטל, שהוריה, אורנה וגדעון, גרים גם הם בקיבוץ. באותו הבוקר, הם לא ענו להודעות ששלח להם ברעד. השתיקה נשברה כשאורנה, חמותו, ביקשה ממנו לספר לאישתו שאביה גדעון נורה על ידי מחבלים. "טל ראתה בהודעות של הקיבוץ שאימא שלה זועקת לעזרה", מספר ברעד על הרגעים מורטי העצבים. בהמשך, יקבלו בני משפחת ברעד את הבשורה המרה כי גדעון נרצח.
ברעד צופה במחבלים מציתים את ביתו הסמוך של שכניו, ואז - כשהבית ממול עולה בלהבות, הפסקת חשמל קוטעת את שידור המצלמה. "אנחנו מריחים עשן נכנס לבית. התחלתי לבדוק כל כמה דקות אם דלת הממ"ד מתחילה להתחמם, אך היא נותרה קרה". למזלה של משפחת ברעם, המחבלים בזזו כמה חפצים ממרפסת ביתם - והמשיכו הלאה.
לקראת 13:00, הרעשים והצעקות מבחוץ שככו, והילדים שוב נרדמו. בשעה הזו, הזוג ברעם מקבל את החדשות המרות על אביה של טל: "הוציאו את חמותי מהממ"ד שבו שהתה, ואז אנחנו מגלים שחמי, גדעון, נרצח. הוא פשוט דימם למוות בידיים של אישתו. במשך שעות שאף לא בא לעזור", מעיד ברעד.
ארבע וחצי שעות לאחר מכן, כוחות צה"ל הגיעו לחלץ את משפחת ברעד הנצורה. ברעד רץ לארון בבית, לוקח תרופה לטיפול בבתו הסובלת מאפילפסיה וכמה חפצים נוספים, ומתלווה עם הלוחמים למקלט באזור. "אני רואה חיילים שנכנסים לחלץ משפחות מבתים ויוצאים בידיים ריקות". למקלט הביאו פצועים ופצועות, כולם היו בהלם מוחלט, לדבריו של ברעד. "העבירו אותנו לאחד הגנים בקיבוץ, שלא נשרף, ובראשון בערב פונינו לאילת", מספר אייל, ומתח. המדינה זרקה אותנו לכלבים, האיום הזה לא טופל בצורה יסודית. כל הסבבים לא הביאו לכלום ופשוט לא טיפלו באיום כמו שצריך".