הסיפור של רס"ל יוסי אמזלג, מפקד צוות ביס"מ נגב, מזכיר יותר סרט דמיוני. תחת אש כבדה הוא מצא את עצמו לבד בתוך הבית של רחל אדרי מאופקים, נפצע מרימון שנזרק אליו ובעודו פצוע וחזהו מלא ברסיסים הוא מצליח לחסל את אחד המחבלים.
באותה שבת שחורה של 7 באוקטובר, יוסי היה בביתו ביום חופש. הוא שמע את האזעקות ואמר לעצמו שזה עוד מטח רקטות שיחלוף. "בשעה 07:20 אני מקבל הקלטה בקבוצת המפקדים ממפקד צוות שמתגורר באופקים כי הוא מנהל ירי עם מחבלים והוא זקוק לעזרה", סיפר אמזלג. "במיידי אני מקפיץ את הצוות שלי ליחידה להתארגן על ציוד לחימה ונשקים ארוכים ולצאת לכיוון לחלץ את המפקד".
תוך זמן קצר יוסי והצוות מגיעים מבאר שבע לאופקים. בדרך הוא כבר מתחיל להבין את גודל האירוע. אחרי האזנה לקשר אני מבין כי האירוע מתנהל ברחוב החיטה 1 (הבית של רחל - י"י). כאשר הגעתי למקום אני מבחין בכוח של יחידת יואב כבר על הבית של רחל, אך בשלב זה אין ירי", הוא משחזר. "כאשר אני חובר אל הכוח של יחידת יואב, אני מבחין בבלש מתחנת רהט שוכב על הכביש כשהוא הרוג כאשר לידו מחסנית של קלצ'ניקוב. זה נתן לנו אינדיקציה נגד מי אנחנו עומדים להילחם".
יוסי חובר בזירה לקצין המשטרה אייל גרמאי וביחד הם מתחילים לנהל את האירוע. אחרי כמה דקות של שקט מחליט יוסי לפרוץ לתוך הבית. הלוחמים שלו שוברים את חלון הסלון ומשם מיד נפתחת לעברם אש כבדה מההמחבלים מתוך הסלון. יוסי מכניס את קנה האקדח לתוך כיוון החדר ומבחין במחבל עולה במדרגות. "אני פותח לעברו באש ופוגע בו. אני ואייל מחליטים להיכנס לתוך הבית ובעצם להעביר את הלחימה אליהם. אייל נכנס לתוך המטבח וכאשר אני בא להיכנס אחריו אנחנו חוטפים צרורות של ירי מכיוון הסלון והמטבח. הלוחמים מושכים אותי לאחור ואת אייל".
יוסי מחליט לאגף את המחבלים מצידו השני של הבית. הוא, אייל ושוטר נוסף נכנסים לתוך הבית ומיד המחבלים יורים עליהם. אייל ושוטר נוסף נפגעים ומפונים מהבית, יוסי נשאר לבד מול המחבלים. בכל אותם רגעים יוסי חוטף אש כבדה ומחזיר, יורה כדורים ומוצא מחסה מאחורי מקרר. המחבלים מתקרבים אליו ואז הוא שומע פיצוץ חזק שמרעיד אותו. "נכנסתי למצב של ערפול והנשק משתחרר לי מיד שמאל ואז אני מבחין בכך שאני פצוע והיד שלי שותתת דם", הוא נזכר.
יוסי מבחין במחבלים שיורים עליו מטווח קצר בעוד שכדורים נחסמים על ידי המקרר שמגן עליו. הוא מבין שהוא לבד בקרב הזה. אחרי חילופי אש קצרים, יוסי מטפל בעצמו. הוא קושר לעצמו חסם עורקים ומעביר דיווח למפקד שלו שהוא פצוע, מנהל קרב ירי עם המחבלים וזקוק לחילוץ. "בשלב הזה, כשאני שוכב פצוע במטבחון, אני כל הזמן הזה מחכה לרימון שייכנס לתוך החדר. הייתי בטוח שאני לא יוצא חי מהבית של רחל. החלטתי שאם ייכנס לי רימון לחדר, אני לא יוצא מפה חי. אני מעדיף למות ככה מרימון ולא מהירי של המחבלים השפלים שיהיה להם את התענוג לומר שהם הרגו אותי בקרב יריות".
אבל אמזלג לא מתייאש. "אני לא מת ללא קרב והחלטתי שאני נלחם עד טיפת הדם האחרונה שלי", הוא מספר. בעודו עם פציעות בידיים ובחזה, שומע אמזלג פיצוץ של רימון מהצד השני של הבית. "אני יורה על המחבלים כדי לא לאפשר להם לירות עליי או לזרוק רימון ואז אני שומע פיצוץ מהצד השני של הבית ומבין שהלחימה כנראה עברה צד. אז אני מחליט שזה הזמן לחלץ לאחור. אני מחליף מחסנית עם יד אחת, יורה לעבר החלונות ומחלץ לאחור. אני מצליח לצאת מהגינה לעבר החומה החיצונית של הבית".
בשלב הזה ביקש אמזלג מהכוחות בחוץ לתת מכת אש. הוא הצליח לרוץ ולחבור לכוח ומשם פונה לבית החולים סורוקה בבאר שבע. לאחר אשפוז של כמה ימים בבית החולים, בשל רסיסים שחדרו לחזה שלו ולידיים, הוא שוחרר.