אבל כבד נפל על היישוב עותניאל בדרום הר חברון לאחר היוודעו נפילתו של סג"מ פדיה מרק בן ה-22, לוחם חטיבת גבעתי, שנפל בקרבות מול מחבלי חמאס ברצועת עזה. פדיה שכל את אביו מיכאל (מיכי) מרק בפיגוע ירי בשנת 2016 בכביש 60 עת שנסע ברכבו יחד עם שני ילדיו, פדיה ותהילה, שנפצעו אף הם בפיגוע.
שלוש שנים מאוחר יותר, הטרגדיה היכתה שוב במשפחה כשאחיו של פדיה, שלומי, נהרג בתאונת אופנוע בכביש 6 בעת שהיה בדרכו לעבודתו במשרד הביטחון. איבריו נתרמו והצילו חמישה אנשים. על אף השבר והאובדן הקשה, פדיה לא ויתר והלך בדרכו של אחיו, שהיה בעצמו לוחם ומ"פ בגבעתי, ולפני כשנה אף סיים את מסלול ההכשרה כלוחם וכמ"כ בחטיבה.
האבל היכה גם במלחמה הנוכחית במשפחה. ביום מתקפת הטרור הרצחנית של חמאס ב-7 באוקטובר נפל בן דודו של פדיה, אלחנן קלמנזון בן ה-47 מעתניאל. קלמנזון שמע על הטבח בעוטף עזה ונסע יחד עם אחיו ואחיין נוסף להילחם מול מחבלי חמאס בקיבוץ בארי. אלחנן נפל בקרב לאחר שחיסל עשרות מחבלים.
אורית מרק אטינגר, אחותו של פדיה, ספדה לו: "פדושק, אחי האהוב הקטן אבל הגדול. גבר בין 5 בנות, אחיות מעריצות. שרד את הפיגוע. סיירת גבעתי כי זה פדיה, נלחם להיות קצין ונפל בקרב בגבורה יחד עם חייליו בעזה. והלב, מה איתו? אבא, שלומי, אלחנן - כולם מקבלים שם את פניו פדושקה. ואנחנו? נותרנו ריקים וחסרים. כבר אין בי מילים. 'ארץ אל תכסי דמך'".
אורית שיתפה בתמונה האחרונה של אחיה פדיה, ערב שבת, רגע לפני הכניסה לעזה. וכן במכתב ששלח למשפחה ובו כתב, "אנחנו חזקים, עם ישראל חזק, צה''ל חזק, אני שומר עליכם ואיתכם בלב. אנחנו הולכים למחוק אותם. נשוב בקרוב בעזרת השם, עם ישראל חי".
"אתמול הייתי בצאלים, מבחינתי זה המקום האחרון שפדיה היה בו. זה כל כך אופייני לו. פדיה כל החיים חיכה להיות 'הלוחם', דיבר על הצבא, את שלומי, אחי הבכור (שנהרג בתאונת אופנוע ב-2019. ש.ה) הוא העריץ, הוא היה אליל מבחינתו", סיפרה אורית, "הוא אהב לטייל בארץ. בכל הטיולים המשפחתיים היינו כולם ביחד, קופצים למים, מסתכלים בסרטונים בסטורי - אם פדיה יקפוץ או לא יקפוץ, ובסרטון אחד שהעליתי הוא לוקח את מירה על הכתפייים בים באשקלון וסוחב אותה, עם הקפוצ'ון והגופיה של סיירת גבעתי - וכזה הוא היה, אדם של ארץ ישראל ואהבה ומשפחה מעל הכל".
מעבר לכל מה שהוא היה גיבור אחרי הפיגוע ואחרי כל מה שהוא עבר - פדיה היה אח טוב ואוהב, וכאילו הוא אחי הקטן, אבל נתן לנו מקום מאוד בטוח - עם החוסן שלו. והוא היה מחבק ונותן תחושה של 'פדושקה כאן ואפשר להרגע'".
"היה עלם חמודות מתחת ללוחם המפחיד הזה"
גם האח יהושע מרק שיחזר: "ביום ראשון, אחרי מה שנקרא השבת השחורה, אלחנן בן דוד שלנו הגדול, שהיה אח לכל דבר ועניין, נפל בקרב בבארי. הודיעו לכל המשפחה ופדיה היה באמצע הלחימה בכפר עזה, היה קשה להגיע אליו ולהחזיר אותו - בן דוד שלך נהרג וההיסטוריה המשפחתית ידועה ואנחנו היינו בלך מחשבה של - אנחנו מעריכים את מאמציך אבל כאילו זהו. אתה חוזר הביתה,להיות בשבעה. להיות איתנו. אבל לפדיה לא היה לרגע צל של ספק שהוא כמפקד נשאר עם החיילים שלו. והוא נשאר בלחימה בכפר עזה. לא עזר כמה שכנענו אותו וכמה דיברנו. היה לו ברור שהוא חייל, מפקד, וזה התפקיד שלו. והוא לא היה מפקד וחייל מאז שהוא התגייס לצה"ל, אלא מאז שהוא ילד בגיל 7, ילד פצפון. אני זוכר את עצמי בתור אח גדול מסתכל עליו באמצע הלילה אני רואה את פדיה עושה שכיבות שמיכה בסלון. מה אתה עושה? 'אני מתאמן, אני אהיה בסיירת מיוחדת, אני אעשה משהו משמעותי' הוא עונה לי. זה מצייר איזה דמות של גיבור ואיש מלחמה הוא היה. אבל כמו שאמא אמרה - היה עלם חמודות מתחת ללוחם המפחיד הזה, או מעליו, זה היה גוש של לב וחמידות שלא תתואר. חשוב לזכור שכל חייל, כל גיבור - בסוף הוא אח וילד קטן שיש הרבה שאוהבים ושהוא חשוב להם ושהוא חלק בלתי נפרד מהם".
"פדיה נלחם מאהבה ולא משנאה"
אחותו של פדיה, שירה מרק, הקריאה את המכתב ששלח להם פדיה רגע לפני הכניסה לעזה: "אני מרגישה שהגבורה בקרב הסופי היא מדהימה, אבל אני ראיתי את פדיה כגיבור יום יום, מאז הפיגוע הנורא ההוא, שאבא שלי נרצח בו ואמא נפגעה, ואחר כך המוות הכל כך קשה של שלומי, שפדיה היה מחובר אליו... הוא היה גיבור, כי הוא הצליח לחיות חיים מלאי משמעות, מלאי חוסן, מלאי עוצמה, ומלאי בחירות. אני מרגישה שלמרות המוות השלישי במשפחה שלנו, אנחנו לא מפסידים, יש פה ניצחון, כי פדיה נלחם מאהבה ולא משנאה, והמלחמה של כולנו היא לא רק בחזית בעזה, היא של כל העם הזה. היא מלחמה על האהבה, על לחיות חיים מלאי משמעות, מלאי רוח. ואני מרגישה שזה משהו שלמדתי מפדיה לא רק בשדה הקרב אלא ביום יום. כל יום שהוא חי בשקט והעוצמה שלו. מאחלת לכולנו ללמוד את זה ממנו. זה לא מלחמה בין צבאות אלא מלחמה בין האור לחושך".
שירה סיכמה ואמרה: "היום נזכרתי בשיר:
'בין האפל לנסתר
בעולמנו המר
אומרים שיש עוד תקווה
קוראים לזה אהבה
ומחכים לבואה.
יש בי אהבה
והיא תתעורר ותיגע
יש בי אהבה
והיא תנצח'.
אני חושבת שזה מה שעוזר לנו כמשפחה וזה מה שפדיה הביא".
במועצה האזורית הר חברון ספדו לפדיה. "אנו משתתפים בצערה הכבד של משפחת מרק, שלצערנו הרב - השכול לא זר לה", נכתב בהודעת המועצה. "בשנים האחרונות פדיה היה בן בית אצל משפחתו של אליהו בן עמי הי"ד שנרצח בשנת 2000 ואישתו דאגה לפדיה כמו לבנה".