ד"ר חן קוגל, ראש המכון לרפואה משפטית, כבר ראה כבר ממצאים קשים וכואבים בשנות עבודתו, אבל בשבועיים האחרונים, מאז הטבח הנורא בעוטף עזה הוא לראשונה בכה במהלך העבודה. "ראיתי אלפי רציחות בחיים. את האכזריות והמפלצתית הזאת לא ראיתי ולא שיערתי שזה יכול להיות", הוא סיפר בכאב, "מי שרואה את המראות הקשים ונחשף במלא העוצמה והכמות - זה ייחרט בנפש לו לתמיד".
לכל העדכונים על המלחמה
רגעי הקושי של ד"ר קוגל מורגשים כשהוא צריך לתאר את אירועי הרצח לנתיחת הגופות: "אני חושב על חוסר האונים שלהם ונקרע לגמרי. בנתיחה רואים שירו בהם מטווח אפס, לחלקם ירו ברגליים כך שהם לא יכלו לצאת או לברוח והם מתו מאיבוד דם. הם קשרו אותם ופשוט הוציאו להורג. פתאום אתה מרים את הראש מהעבודה, אתה חושב על הסיטואציה שלהם וממש חש מה שהיה שם, לא רק מנתח את הגופה שמולי. זה קשה מאוד".
"אתמול הביאו שק אחד כאילו זו גופה אחת, אבל מצאנו שם שרידים של חמישה אנשים", מתאר קוגל בכאב, "הקושי לזהות הוא נורא. לפעמים כל מה שנשאר זה אפר ושק עצמות". במכון לרפואה משפטית לא מתייאשים ומנסים לאתר את כל הנעדרים ולזהות את כל הגופות: "עשינו צילום רנטגן לכל הגופות וביקשנו מכל בתי החולים לאתר אצלם צילום דומה - אולי כך נזהה. בנוסף ביקשנו ביופסיה או אפילו משטח גרון שאולי הנעדר עשה אצלם וכך נגלה מי הוא. זו עבודת נמלים אבל זה המאמץ המלחמתי שלנו במערכה הזו".
הקושי הוא לא רק הזוועות שהמחבלים ביצעו בגופות, אלא גם בכמויות הבלתי נתפסות של מספר הנרצחים: "במחנה שורה יש המון מכליות וזה נראה כמו נמל, אבל זה לא נמל - זה גופות". במתחם אחר יש את גופות המחבלים, במכון דגמו גם אותם: "בחיפוש אחרי נעדרים חשבנו שכדאי לבדוק גם שם, בזכות DNA מיוחד שיש ליהודים מצאו עוד שתי גופות בתוך חדר מלא גופות מחבלים".
לד"ר קוגל יש מסר למשפחות הנעדרים: "אנחנו עושים הכל כדי לאתר אותם, לפעמים אפילו מאצבע אחת שנשארה. אני לא יודע אם נצליח להגיע לכולם, אבל יש פה מתנדבים ורופאים מחו"ל שבאו לעזור לנו כדי שנביא את כולם לקבורה מכובדת". יש לציין שיש עוד עשרות גופות שטרם זוהו וספק אם יזוהו בעקבות מעשי הטבח המזעזעים של מחבלי החמאס.