לפני קצת יותר משבועיים, סרן במיל' הילה, סטודנטית בטכניון, ובעלה הקצין כפיר, התעסקו בעיקר בדבר אחד - החתונה שמתקרבת ובאה, ועמה התרגשות גדולה. אלא שבשבת השחורה בשבעה באוקטובר הם התעוררו לקול אזעקות ונחרדו לגלות על האסון הכבד שפקד את מדינת ישראל, ביום הקשה בתולדותיה. המחשבות על חתונה נדחקו הצדה כשכפיר הוזעק ליחידתו והילה, קצינת שלישות במילואים, קיבלה צו 8 ומיהרה ליחידתה.
"בשבוע הראשון של המלחמה לא היה ברור אם נעשה את החתונה. כשהבנו את גודל האסון וראינו גם שהמלחמה לא תיגמר בקרוב, דחינו את החתונה", מספרת הילה, שמשרתת כקצינת שלישות בגדוד 121 "מגן הארץ" של חטיבה 8 (חטיבת הזקן). "ואז במקרה סיפרתי לסמג"דים של הגדוד שהייתה אמורה להיות לי חתונה, והם אמרו לי 'בואי נעשה אירוע שלנו'. לא ממש היה ברור לנו מה יהיה, אבל בסוף החלטנו ללכת עם זה עד הסוף".
ואיך גדוד לוחם שהוצב בגבול לבנון מארגן תוך ימים חתונה מאפס? כמעט בלי להזיז אצבע. ככה זה כשיש אזרחים שהפכו ללב הפועם שמניע את הצבא. אורלי עזרא, בעלת צימרים באזור, וניר קלינר, יועץ אסטרטגי מהמרכז, כבר סייעו רבות לגדוד. כשהם קיבלו טלפון מסא"ל גדי מלמד, סגן מפקד הגדוד, הקסם קרה. "זה היה פשוט מדהים, היקבים בצפון רבו ביניהם אצל מי תהיה החתונה", הוא משחזר. "העליתי רשימת דרישות, גם לוגיסטיות וגם מבצעיות, והדבר היחיד ששמעתי היה 'אוקיי', בלי שנייה של היסוס".
וכך, כעבור ימים ספורים, מצאו עצמם הילה וכפיר בדרך ליקב בצפון, ביום המיוחד בחייהם. אף זוג לא שוכח את חתונתו, אבל חתונות שאף אורח לא שוכח - אין הרבה. הכול היה שם: להקה, זמר, קייטרינג, צלם - כולם הגיעו בהתנדבות מלאה. "אזרחים שלא מכירים אותי בכלל תרמו כל אחד בדרכו וזה היה מדהים לראות איך כולם מאוחדים", מספרת הילה.
הכניסה ליקב הפסטורלי אובטחה במחלקת נגמ"שים, וזוג הקצינים נכנס לחופה בכיפה של האמר מבצעי, עם בלונים כחולים לבנים ודגל ישראל גדול. בצל הדי פיצוצים שנשמעו מדי פעם ומול הנוף המדהים באזור, חיילי המילואים החזיקו את החופה ורב הגדוד חיתן את השניים. לרגע אחד קצר היה אפשר לשכוח שרבים מהנוכחים עטו שכפ"צים ושלוחמים אחרים בגדוד שלא יכלו להגיע מסכנים את חייהם באותם רגעים ממש כדי למנוע מחיזבאללה לתקוף את יישובי הצפון, ומנסים שלא להיחשף לטילי הנ"ט של האויב.
"אמנם לא הכרתי הרבה מהנוכחים, אבל כל האנשים שם נכנסו לי ללב, במיוחד המתנדבים שהגיעו מכל מיני מקומות בארץ. אין מילים לתאר כמה שהאירוע היה מדהים", מתאר כפיר, ומסביר את ההחלטה לקיים את האירוע למרות התנאים הקשים. "אני חושב שזה היה הדבר הנכון. דחינו את האירוע, אבל לא את השמחה. אנשים שמחו מאוד, החיוכים על הפנים שלהם היו טבעיים. אני באמת מאמין שבגלל דברים כאלה לא צריך לדחות את השמחות, אי אפשר לתת לאויבים שלנו לראות שהם משבשים את החיים שלנו עד כדי כך".
"אנחנו מתחתנים על אפם ועל חמתם של אויבנו כדי לא לתת להם את הניצחון הזה לשבש לנו את החיים לחלוטין", הוא מוסיף. "אנחנו עדיין נשמח ועדיין נבנה בית בישראל. למרות כל המצב ולמרות שרוצים לפגוע בנו. זו התשובה שלנו אליהם. אנחנו עדיין פה - ואנחנו נישאר פה".