כבר שבועיים שהנפש של כולנו נעה כמטוטלת מהמקומות הנמוכים ביותר שקיימים, מקומות של אובדן,שכול, ואכזריות אין קץ, לבין תקווה, התפעמות והתרגשות למראה שטף הנתינה הבלתי ייאמן שהאסון הזה העיר בנו, בכולנו, ולא משנה בכלל שרק חצי שנה לפני כן היינו מוכנים להרבית אחד לשני בכבישים בגלל פוליטיקה.
אנחנו נעים בין אבל ובכי על אובדנן של מאות משפחות, לבין בכי של התרגשות למשמע סיפורי הגבורה ההירואיים ביותר שאפשר לדמיין, ולצידם מאות אקטים של טוב לב בדמות יוזמות ותרומות למען תושבי העוטף ולמען החיילים הגיבורים שלנו שנותנים את נפשם עבור המדינה.
אנחנו הנשק הסודי - יוזמות מרגשות וסיפורים אישיים על הכוח האזרחי
אלירן טרבלסי והאחים שלו, קובי ודרור שייכים לעוד אחת מהמשפחות הישראליות המדהימות שבשבת שעברה עזבו את כל עיסוקיהן והתגייסו למאמץ המלחמתי של העורף. זה התחיל מעמדת קפה ומים לחיילים שעוברים בצובת שובה בדרכם דרומה. בדומה לרגע שבו מחושך גדול השחר מתחיל להפציע, ממש בנקודה האחרונה לפני צומת התופת, צצה נקודת הרענון "שובה אחים", שכבר שבועיים מאירה את דרכם של החיילים.
טרבלסי, 40, מרמת גן, בעלים של חברת נדל"ן בכלל, דיבר בשבת, ה-7 לאוקטובר עם אח שלו, קובי - שגר בקרבת מקום לאירועים, במושב שובה, וברגע שהבינו שקורה משהו, הקימו בכניסה למושב מעין חמ"ל פצועים. קובי היה שם כל היום ודאג ללוגיסטיקה, חשמל, מקפיד להיות להם למענה.
"למחרת קובי רואה שמגיעים המון חיילים לאיזור" ממשיך אלירן לפרט את השתלשלות העניינים "אז הוא דאג שתהיה שם פינת קפה, כי זו הנקודה האחרונה לפני צומת בארי, שהחיילים יכלים לעצור בה להתרענן.
האחים החליטו שהביקוש דורש הרחבה של העמדה ותוך ימים ספורים הפכו אותה ל"וואן סטופ שופ" בשם "שובה אחים", כי כמו שאלירן אומר "הכי חשוב שהם יחזרו הביתה בשלום".
מה יש שם עכשיו?
"אז ככה. ביום שני הגעתי לעמדה עם ציוד לחיילים, חולצות, תחתונים, דיאודורנטים, דברים בסיסיים שכולם צריכים. זה התחיל בקטן ולאט לאט שכללנו את זה, כי הדרישה גדלה וגדלה ועדיין גדלה. האח שלישי שלנו דרור דאג שיביאו מנות אוכל, ועד עכשיו הוא בעצם מנצח על סיפור המזון, וגם אמא שלי באה כל ערב לבשל סיר ענק של אוכל. זה תפח כל כך, שאנחנו מוציאים בסביבות 2000 מנות ביום."
השולחן הקטן עם הקפה הפך להיות אוהל אפסנאות עצום שמכיל מלאי של חולצות תחתונים גרביים טואלטיקה, משחות נעליים, פנסים, שתייה קרה וחמה כל הזמן, וכמובן אוכל סביב השעון, ומתוקים, כמובן, כדי לדלל מעט את הכאב המר.
בנוסף, השתלטו הטרבלסים על הבלגן שנולתר בשטחי הכינוס אחרי שכל העולם הביא לשם בגדים, ציוד ואוכל: "אנשים הביאו כמויות של 'קרטונים ופשוט שמו אותם בשטחי הכינוס, ואחרי יומיים החיילים כבר הלכו משם ונשארו מלא ארגזים והכל התחיל להירטב ולצבור אבק. אז לקחנו את זה, מיינו את זה, ואנחנו מספקים את זה לחיילים לפי דרישה".
אז כל המשפחה בעצם מתחזקת את העמדה?
"כן, והיא פתוחה תמיד- עשרים וארבע שבע, בכל שעה. האנשים של זק"א שעוברים אצלנו תמיד אומרים לנו שאנחנו נקודת האור שלהם. יש לנו מתנדבים קבועים שעוזרים - רמי וריקי ממושב שובה, כל האחים שלי, אריאל ואשתו יפעת - זוג מורים שנמצאים סביב השעון בעמדה, ואנחנו עושים משמרות גם בשבתות. זה המילואים שלנו".
איך עוזרים לכם לעזור?
"עד עכשיו שילמנו את כל מה שהיה צריך, ואנשים תרמו את מה שהם יכלו - אבל אנחנו נשמח לעוד עזרה כד שנוכל להמשיך בכל הכוח. לא כסף בהכרח - אם מישהו, או חברה כלשהי, יחליטו לתרום ביגוד וציוד, או משטחים של 'מנה חמה', או דאודורנטים - מוצרים שעפים פה, זה יהיה מעולה. כל עזרה חשובה."
איך מגיעים אליכם?
פשוט באים.
לתרומות:
ביט: 0584855555
חשבון ע"ש אלירן טרבלסי, בנק פועלים 12, סניף 773, חשבון 144589