קרן איוס אוחנה איבדה את בנה ניב , לאחר שנורה בשגגה על ידי אש כוחותינו. איוס אוחנה סיפרה היום ל-103FM כי בנה, לוחם בגדודים המעורבים, לא חיכה לצו 8 והתנדב לשרת במילואים, אולם בדרכו לבסיס טעו כוחות צה"ל, חשבו כי הוא מחבל, ופתחו לעברו באש. "כל אחד שמשתתף בצערי, אני לוקחת בשתי ידיים ומחכה שהמשפט הזה יגיע ממי שבעצם פגע בילד שלי, הרג את הילד שלי", מספרת
"אחד ממחדלי המלחמה הזאת, מראשיתה, הוא חוסר התיאום בין המערכות - משטרה, צבא. היעדר כינוס סמכויות אלא ביזור וכאוס מוחלט, שבסופו של דבר גם יצר פניקה בקרב השוטרים, הלוחמים, הציבור", אמרה קרן וסיפרה על האירועים שהובילו למות בנה.
"היה לי את הילד המושלם, שהתעורר בשבת בבוקר למלחמה. הוא היה אצל חמותו באשדוד, שמע את הברדק והחליט שהוא מגייס את עצמו ולא מחכה לצו 8", סיפרה האם, "אני ניסיתי לשמור אותו על אש נמוכה, והצלחתי עד לצאת שבת. בצאת שבת, כלתי קיבלה צו 8, שניהם לוחמים בגדודים המעורבים, הוא כבר העריך שהוא יקבל מיד אחריה. ביום ראשון בבוקר הוא החליט שהוא לא מחכה יותר ושהוא יוצא להתארגנות. הוא דיבר איתי ב- 8:00, ב-9:00, ב-11:00. בכל השיחות הוא ביקש ממני להכין את המדים".
האם הוסיפה ושחזרה את השתלשלות האירועים: "הוא יצא לבית בניצן לארגן את הציוד שהוא צריך, ובמקביל הייתה התרעה חמה על מחבלים באאודי כחולה בכביש 4. התחיל שם מרדף, ניב יצא מהבית שלו בניצן עם מאזדה כחולה, משפחתית, פשוטה, ויצא לכיוון צומת ניצן וכתוצאה מטעות בזיהוי הוא חטף אמל"ח שלם על ידי חמש יחידות לוחמות - צבא, משטרה, ימ"מ, יס"מ, שב"כ. הטעות בזיהוי הזאת עלתה לנו בחיים שלו, בחיים של המשפחה".
"הכלה שלי בראשית היריון, זאת אומרת שהטעות הזאת שמה אותנו במקום של אלמנה ויתום, על לא עוול בכפה", קרן הוסיפה ואמרה, "היה לי הילד הכי טוב שיכול להיות, ואני בטוחה שהוא היה תורם תרומה רבה, ממיטב הבנים, ועוד יישמעו סיפורי גבורה, אבל לצערי הרב, הילד שלי לא יקבל את ההכרה הזאת, על אף שאני אלחם על זה עד טיפת דמי האחרונה".
כעת, שבוע לאחר שקמו בני המשפחה מהשבעה, קרן מספרת כי עדיין לא קיבלה התנצלות רשמית ממוסדות המדינה. "אף אחד לא דפק בדלת, אף אחד לא עשה צעד קדימה ואמר 'סליחה'. אף אחד לא לקח אחריות", היא אומרת בתסכול וכעס, "אני בעצמי פניתי למח"ש, למשטרה. מה שמדהים זה שניב תיעד, הוא צילם מהטלפון שלו כמה תמונות וחייג ל-100, למשטרה, כנראה להזעיק עזרה. יכול להיות שהוא חשב שאלה מחבלים בכלל, יכול להיות שהוא חשב שהוא הולך להיות חטוף. מהסרטונים ראינו שאנשי הצבא והמשטרה יוצאים מרכבים אזרחיים, סמויים, לבושי מדים, אחרי ששבת שלמה אנחנו רואים מחבלים שלובשים מדי צה"ל ומשתמשים בנשקים שלנו. אני לא יודעת מה עבר לו בראש, אבל המשטרה מסרבת לשחרר לי את השיחה של הילד שלי איתם, ואני במלחמה".
קרן מוסיפה כי כעת היא נלחמת לא רק על הכרה מהמדינה, אלא גם על שמו הטוב של בנה. "זה כל כך חשוב לי. יש לי ילד בבית, בן 18, שאמור היה להתגייס במרץ ליחידה קרבית, טופ של הטופ, לחוד החנית. ביום שישי התבשרנו שמקדימים לו את הגיוס לדצמבר, אנחנו רק נקום מה־30 ואפילו לא הגיעה קצינת נפגעים. הילד שבבית שלי הוא היחיד שנשאר לי, הוא הבן היחיד שלי עכשיו", אמרה.
"אני עורכת דין, ובשורה התחתונה הכי בא לי להגיד לך שאני אתבע אותם, את כולם ביחד וכל אחד לחוד", אמרה האם, "פעלו שם חמש יחידות לוחמות, שלוש יחידות משטרה, שתי יחידות של צה"ל. על כל הדבר הזה אמון השב"כ. המידע הוא מודיעיני, והטעות בזיהוי היא של הראשון שאמר 'שוט'. ברגע שהייתה הירייה הראשונה, כולם כבר ירו. אם אני רק אתן לכם להקשיב לכמות האמל"ח שפורקה שם, אנחנו קיבלנו את הרכב, הוא נראה כמו מסננת פסטה. על הגוף של הילד שלי, בנתיחה, היו 100 כדורים, אז בוא נחשוב מה הלך שם - על בן אחד, על ילד אחד, ואף אחד לא דפק לי בדלת ואמר 'אני לוקח על זה אחריות'. יש טעויות מלחמה, אבל איפה המוטיבציה של הציבור תהיה עוד להיאחז בציפורניים, במקום הזה שאמור לתת לנו ביטחון, איפה?"