בבית העלמין בשריגים ליוו היום (חמישי) מאות בני אדם את הבמאי יהב וינר בשעתו האחרונה. וינר, תושב כפר עזה, נרצח בביתו בטבח מחבלי חמאס ביישוב בעודו מגן על אשתו שי-לי עטרי ובתם התינוקת.
אלמנתו, שי-לי עטרי ספדה לו: "תותי שלי. אני יודעת שאתה מדבר איתי בתוך הלב שלי. בתוך הראש. אני רק מבקשת שלא תפסיק. שזה תכנס לאדמה, לארון, לא אומר שהנוכחות שלך בתוכי לא תפסק. זוכר ששכבנו על מזרון מטונף בניסן נתיב. ידעתי שלעולם לא אפרד ממך. לא אניח לך. גם אם תפרד ממני אלף פעמים. אני יודעת שהתאהבת בי מהרגע הראשון. אז לנצח יש לי הוכחה שלא אני התחלתי איתך, ואני יודעת היום שלעולם לא היית מרפה. אני עצובה כל כך".
עטרי סיפרה על רגעיו האחרונים של יהב, וכיצד הציל את חייה ואת חיי ביתם במותו. "אני רק זוכרת שהחזקת בשבילנו את הדלת, יכולת לברוח מהחלון אבל כל כל אהבת אותי שחסמת אותם גם בדלת האקורדיון", סיפרה, "שמעתי שניסית לחסום אותם עם העגלה של שיה. איך חשבת לעצור 70 מחבלים עם הדלת והעגלה?!? אבל תמיד היית אופטימי. גם אחרי שגערתי בך".
"אני הכי אתגעגע לגוף שלך. לשקע הצוואר השמנוני לשערות הידיים וריח הזעה. אני רוצה לעשות איתך שנ"צ מאמי, אני מתגעגעת לגוף שלך. כמה שורף לי הגוף. אל תעלם לי במחשבות. גם אחרי שתכנס לאדמה, לארון, אני יודעת שאם האדמה לא היתה חשובה לא היית נרצח", ספדה עטרי, "רק מי שחי בקיבוץ ידע כמה הוא היה גם עדן. הייתי כל כך מאושרת. מאמי כל כך אהבת אותי. כל כך רצית ילדים איתי, שיהיו פרי אהבה שלנו, וזה הרגיש לי שלא אכפת לך אם הסרט שלך לא יגיע לשטיח אדום. אבל אם לא נצליח להכנס להריון אתה תשנא את החיים".
לאחר מכן, סיפרה עטרי על הבת המשותפת שלהם: "ואז שיה הגיעה, והיא כל כך דומה לך, לא הצלחנו להביא ביחד שלושה ילדים שיתאימו לרכב פרייבט, ושנטוס כל שנה לחו"ל. אבל אני מבטיחה, אני אהיה אמא הכי טובה שיש. אני אצרח. אני אכאב. אני אשרוף את המדינה אם לא ידאגו לכל החברים שלנו. אני עכשיו בתחתית של התהום אבל יש לזה סוף, וזה אומר שלא תצטרך להציל אותי מאמי, אני מבטיחה לך שבשביל שיה אני אקום מהר. אז תנוח יפה שלי, תשן שנה ארוכה, ואתה יכול להמשיך לדבר איתי, שיה תדע שאבא שלה גיבור".
בקול שבור ורועד, התייחסה שי-לי לתקיפה המינית שעברה, וחשפה בשנה שעברה. "אחרי שהגשנו תלונה במשטרה על תקיפה מינית ועל מה שעברתי יום אחד הגעתי הביתה. אחרי העימות עם האנס קנית לי פסתנר. אחרי שבוע גם נקלטתי, הקול שלי מת לאחר האונס, אני לא יכולה לשיר לך היום, למרות שאני יודעת שזה מה שהיית רוצה, אבל המוזיקה מתה בתוכי. אבל אני אעשה לך קינה", אמרה שי לי וחתמה את ההספדה בשירת קינה במילה "אמא".
אילנה צוק, נציגת הקיבוץ ספדה גם היא: "אחננו מלווים את יהב בדרכו אחרונה. יהב שלנו. יחד איתך אנחנו טומנים חסד ואהבה שיצרת, כמה קסם היה בך. אנחנו גאים בך. התפארנו בהישגים הקולנועים שלך. נוח על משכבך בשלום"
לאחר מותו של יהב וינר, ניסתה עטרי למצוא את גופתו בכדי לשאוב ממנה זרע. עטרי סיפרה כי הסיבה שהיא ובן זוגה עברו יחד לקיבוץ היא כדי להביא ילדים לעולם, וכי היא רוצה, לאחר מותו, להביא ממנו ילד נוסף. אולם, הגופה נמצאה מאוחר מדי, והזרע כבר לא היה שמיש."איבדתי את היכולת לממש את צוואתו של יהב, רק כתוצאה משפע המחדלים של מדינת ישראל, שעדיין לא סיימנו לכמת אפילו", מסרה.
עטרי האשימה את המדינה וטענה כי "הפקירה" את גופתו של יהב. "היינו צריכים לעבור שבעה מדורי גיהינום בשביל לגלות שלא הצלחנו. ישנם אינספור לקחים ללמוד ולקחת מזה, כי אנחנו (ומשפחות רבות אחרות) לא היינו צריכים לגלות שאין שום תשתית או בסיס תקין לסיוע מהמדינה, בלשון המעטה", אמרה.