מאז מתקפת הטרור ב-7 באוקטובר, אזור עוטף עזה התרוקן. יישובים הממוקמים עד ארבעה קילומטרים מגבול רצועת עזה פונו ללא הגבלת זמן בהתאם להנחיות קבינט המלחמה של הממשלה, ורוב תושבי האזור נמצאים במלונות באילת, ים המלח ובמרכז הארץ. אחרי האסון הכבד שפקד את משפחותיהם, שכניהם וחבריהם, יש ביניהם כאלה שהחליטו שלא לחזור - אלא אם כן ישתנה משהו מהותי ביחסי הכוחות.
"אנחנו לא נחזור אם חמאס יהיה על הגדרות", אומר מעיין שניאור, תושב נתיב העשרה. "אנחנו רוצים עמדות צה"ל בתוך היישוב ולא עמדות חמאס שמתצפתות אלינו. אנחנו חוזרים רק אם אין מחבלים של החמאס".
יוגב, תושב אחד הקיבוצים באזור, מבהיר שזו לא אמירה ריקה. "לא מדובר בסיסמה, אלא בתחושה של רבים מתושבי העוטף שלא מסוגלים לחשוב על אפשרות לחזור הביתה אם בצד השני יש אפילו מחבל אחד של חמאס. לא משנה כמה זמן זה ייקח ואיזה מחיר זה יגבה מהצד השני. המסר צריך להיות חד וברור: זה או אנחנו או הם".
גם חיים קוזניץ, תושב זיקים, לא מוכן להמשיך לחיות כך. "זה או אנחנו או הם. אנחנו לא רוצים לשמוע יותר צבע אדום, חשש מחדירות וממ"דים. אני מצפה שצה"ל יחסל את האחרון שבהם בלי לקחת שבויים. זה או שיהיה כך או שלא נחזור לעוטף. אם יהיו מחבלים בעזה - לא נחזור".