מתקפת הטרור הרצחנית של חמאס על יישובי עוטף עזה תפסה את סמ"ר בר קקון מוכן יחסית, חלק מכוח תגובה מקצועי וערוך, וגם אחד הראשונים להגיע ממשית לשטח. באופן טבעי, העדות שלו משובצת סיפורי גבורה ומעשים הירואיים שכל אחד מהם הוא בסיס למיתולוגיה צה"לית בימי שגרה. במקביל, היא ממחישה היטב עד כמה כל אלה התרחשו באיחור. עד כמה ראשוני הלוחמים שהגיעו לשטח היו גם עוצרי הסחף, סחף הדם.
"תפסנו קו, וקמנו בשש וחצי להתרחשויות. קפצנו לכלים וירדנו", סיפר בריאיון ל-103FM, "על הכביש היו רק אמבולנסים דוהרים לכיוון העוטף, וכל האזור התמלא בעשן. עברנו כמה מחסומים, וראינו הרבה חיילים והרבה כוחות, אבל אני זוכר בעיקר את חוסר הוודאות".
קקון, לוחם בגדוד שקד של גבעתי, היה חלק מצוות של תשעה לוחמים שאסף בדרך חובש מאולתר ואת קצין הביטחון של קיבוץ רעים, בדרכו למה שהוגדר בשלב הזה כמסיבת ענק שהופקרה, ללא חיילים ועם הרבה מחבלים ובני ערובה.
"התחלנו לסרוק את היער, לא עוברים 50-60 מטרים ונתקלנו בחוליית מחבלים. מסתערים, הורגים אותם. היה להם סרטים ירוקים, מפות, קשרים, ווסטים, רואים שהם באו להילחם, מאורגנים עם הרבה תחמושת", שיחזר, "המשכנו לסרוק, נתקלים בעוד מחבלים, עושים להם חיפוי ואיגוף, משאירים כוח שייתן להם רתק ומחסלים אותם - ואז מגיעים לגדרות, לפאתי המסיבה".
המראה היה דרמטי. "עד השלב הזה חיסלנו שתי חוליות, ארבעה-חמישה מחבלים בכל אחת מהן, אבל מה שהלך במסיבה היה משהו אחר. היא הופקרה. הרבה מחבלים מסתובבים חמושים ועדיין טובחים באזרחים שלנו. רואים אותם בעיניים, עשרות, מאות. התפלאתי שהיינו הכוח הראשון, אבל החלטנו לא לחכות לתגבור. הפלנו את הגדרות ונכנסנו".
הכוח, בהובלת מפקד הגדוד, ספג מכת אש מסיבית, אבל הצליח להתקדם. "לאט-לאט כבשנו שטח במתחם המסיבה, וכל הזמן ראינו סביבנו מאות גופות זרוקות על הרצפה. קיבלנו גם מידע מודיעיני שיש בני ערובה שמסתתרים במכולות צהובות, בפחים, בשירותים כימיים ובבמות, אז צעקנו 'צה"ל' כדי שיידעו שהגענו, ופצועים רבים החלו לצאת לעברנו - מתחת לקראוונים, מתוך פחים מעוצבים וממותגים של קוקה קולה שהיו שם".
הצוות ריכז את הנפגעים, הקים אוהל טיפול ונקודת איסוף, והמשיך להילחם. "קיבלנו מודיעין על אנשים בתוך איזו מכולה צהובה. פתחתי אותה רק כדי לראות בפנים עשרות אנשים עם פצעי ירי קשים, אבל גם אזרחים חיים שמתחבאים לידם", סיפר. הכוחות החלו להצטרף. טנק נכנס, "קודקודים שעוזרים לנו בלחימה בלי ווסט ובלי כלום, רק עם הנשק האישי שלהם, וכל הזמן אנחנו רואים מראות לא פשוטים - קברי אחים בתוך שירותים כימיים, מאות גופות על הרצפה. מראות חרדתיים. משהו קטסטרופה".
בשלב הזה, תיאר, מתחם המסיבה טוהר ממחבלים, אבל צוותו של קקון מחליט להמשיך. "יצאנו כדי לחסל עוד מחבלים, וישר הגיע לעברנו אופנוע עם שני מחבלים - אחד עם RPG ואחד עם קלצ'ניקוב. חיסלנו גם אותם".
הכוח חוזה באזרחים לא חמושים מעזה שרצים כדי לבזוז, ואוזק אותם. "הם אמרו לנו בעברית שהם באו 'רק' לבזוז, לא לפגוע. כל הכיסים שלהם היו מלאים בטלפונים ובכסף שנלקח מאנשי המסיבה", סיפר, "אבל קולות הירי מסביב המשיכו, אז החלטנו להמשיך הלאה".
מחוץ למוצב כיסופים, ומתוך הכלי המבצעי שבו שהו, חוזה הצוות בגופות לוחמים מוטלות ברחבת הכניסה. "היו הרבה כוחות וכאוס גדול, ולא מובן עדיין למה אנשים לא נכנסים להילחם, אבל אנחנו החלטנו להיכנס אחד אחרי השני. הכלי הראשון חטף נ"ט ואנחנו פשוט הסתערנו על המחבלים".
לא רחוק משם, הכוח מזהה טנק נטוש ומשתלט עליו, תוך כדי המשך ההסתערות. "זיהינו בקו הבתים הראשון של הקיבוץ כמות רצינית של מחבלים. פתחנו באש וזרקנו רימונים", אבל אחד מהם התפוצץ ממש לידי, ופצע אותי". שטח חשוף יחסית בין הבתים הוביל לפגיעה נוספת בקקון, והוא תפס מחסה וחיכה לפינוי.
"הם מחבלים רציניים שיודעים מה הם עושים והם באו מוכנים ועם כוונה", תיאר בריאיון, "אבל הם לא לוחמים ברמה של הלוחמים שלנו. מאוד רדודים בלוחמת הפרט, למשל. ברוב ההיתקלויות ידינו הייתה על העליונה".
סייעה בהכנת הכתבה: שני רומנו, 103fm