מעט מאוד אנשים נשארו בעוטף עזה אחרי מתקפת הטרור ב-7 באוקטובר. יישובים הממוקמים עד ארבעה קילומטרים מגבול רצועת עזה פונו ללא הגבלת זמן בהתאם להנחיות קבינט המלחמה של הממשלה, ורוב תושבי האזור כבר נמצאים במלונות באילת, ים המלח ובמרכז הארץ. ואולם, יש גם כאלה שבחרו להישאר.
המיעוט שנשאר לא מתכוון לעזוב כרגע. אחד מהם הוא מיכה שמילוביץ, חבר כיתת הכוננות של נתיב העשרה, אחד המושבים שנפגעו באופן אכזרי במיוחד במתקפת הטרור. "יש לנו, לכיתת הכוננות, משימה לחפור את הקברים של תושבי המושב שנרצחו, ואף אחד לא יעשה את זה אם לא אנחנו", הוא מספר. "משפחות הנרצחים שמגיעות ללוויה צריכות לראות פנים מוכרות ואהובות שיחבקו אותן ברגע הזה" .
גם בתיה קטר, תושבת שדרות, החליטה להישאר בעיר עד שאחרון התושבים יפונה וילדיה יחזרו מהמלחמה. "אני לא עוזבת את שדרות עד שתיגמר המלחמה, הבנים שלי מגויסים. הרבה משפחות פה איבדו את יקיריהם ואני עוזרת להם אחרי השבעה ובמהלכה מול גופי המדינה והעירייה", היא אומרת. "לא נשארו כמעט אנשים בשדרות, ואני פה לסייע לתושבים", הוסיפה בתיה.
רוסלאן, אף הוא תושב שדרות, נשאר גם כן בעיר המופגזת - ולא מתכוון להתפנות. "אני לא רוצה לעזוב את הבית שלי בשדרות. אני לא רוצה לתת למחבלים פרס", הוא אומר. "אני נשאר פה בעיר שלי. לא זז משדרות. הבנות נמצאות באשדוד אני ואשתי נשארים כאן".
1,300 בני אדם נרצחו ו-4,000 נפצעו בפלישת אנשי חמאס וג'יהאד אסלאמי לישראל ובימי הלחימה שבאו אחריה. אלפי מחבלים חדרו מהרצועה לשטח ישראל במתקפה משולבת וטבחו באזרחים וחיילים בשורה ארוכה של יישובים ובסיסים בדרום הארץ, ובכמה מקומות נחשפו מעשי זוועה ואלימות מזעזעת כלפי הקורבנות. בין היתר, המחבלים רצחו יותר מ-250 בליינים בפסטיבל מוזיקה שנערך ברעים, הציתו בתים בכמה קיבוצים בעוטף עזה על יושביהם, והוציאו להורג אנשים מבוגרים, נשים וילדים. בנוסף, יותר מ-200 משפחות עודכנו כי יקיריהן נחטפו לעזה.