זה סיפור על אומץ, רעות וגבורה של כיתת הכוננות שהצילה את תושבי פרי גן מטבח המוני. בני משולם, רבש"צ היישוב שלומית, שומע בבוקר את האזעקות ומיד לאחריהן מטחי רקטות. הוא מכניס את משפחתו לממ"ד ולאחר מכן יוצא מהבית. בכיתת הכוננות של שלומית ישנם 16 חברים. שלושה מהם נהרגו וארבעה נפצעו בזמן שקפצו לשכנים שלהם מהקיבוץ הסמוך פרי גן.
"הרגשתי תחושת בטן לא טובה", משהו אחר קורה פה", הבין משולם. משולם מדווח בקבוצת הוואטסאפ של כיתת הכוננות כשהוא יוצא לסריקות. "עוז ששון ובועז בירן מצטרפים אליי לסריקות", הוא מספר. השלוושה מגיעים לבית שהייתה בו נפילה, מבינים שאין נפגעים וממשיכים בסריקות. אחריהן מקבלים השלושה דיווחים בקשר על מחבלים שחדרו לקיבוצים סמוכים ומבצעים טבח בתושבים. בני מקבל עוד דיווח בקשר. "נפצעתי, יש מחבלים בפרי גן", זועק הקול של איש הביטחון מהיישוב הסמוך.
בשלב הזה מתלבט משולם אם לצאת משלומית כי יש לו מחויבות ליישוב שלו וגם מפני החשש שתהיה חדירת מחבלים גם ליישובו. "אני אומר לעוז ובועז שאני יוצא והם אומרים לי 'אנחנו איתך'", הוא אומר בגאווה. באותו הזמן, השלושה מתקשרים לראובן, מפקד הכוננות בשלומית, ומודיעים לו שהוא לוקח את הפיקוד על שלומית. "אנחנו מבינים שיש מחבלים בפרי גן, אבל אין לי תמונות מצב חוץ מירי ופיצוצים שאנחנו שומעים", הוא מספר.
השלושה רואים את אחד התושבים בפרי גן, שמזהיר אותם לבל ייכנסו דרך הרחוב כי יש מחבלים. בני מחליט לאגף את המחבלים דרך המשקים, עוז מזהה מחבלים סביב אחד הבתים והשלושה פותחים באש. "הם מתחילים לירות עלינו. הם זורקים עלינו רימונים ויורים לעברנו אש כבדה", הם מספרים. בועז ועוז נפגעים מהירי הכבד. בני רואה שחבריו נפצעו והוא מגיע לבועז שאומר לו: "קיבלתי כדור בגב. חייבים לפנות אותי. לא נשאר לי הרבה זמן לחיות".
עוז מקבל כדור בירך ובתושיה ממשיך להילחם. "אני מבין שיש לי פצועים קשה וחייב לפנות", אומר בני תוך כדי שהוא וחבריו מדווחים לכיתת הכוננות בשלומית להגיע ולעזור. בני מנסה להגיע לרכב כדי לפנות את חבריו הפצועים, אך אין לו אפשרות עקב מאות הכדורים שהמחבלים יורים לכיוונם. בזמן הזה, שאר חברי כיתת הכוננות של שלומית מגיעים, בהם ראובן שישפורטיש, מיכאל גוטסמן, משה אבקסיס ויהודה רבינוביץ'.
תחת אש כבדה, ראובן ובני מגיעים לרחוב שבו נמצאים המחבלים. הם מזהים שמיכאל נפצע ומשה מגן עליו וצועק להם: "הוא פצוע קשה - חייב לפנות אותו". אבל אי אפשר לחלץ אותו בזמן הזה. "אנחנו מנהלים קרב עם המחבלים בתוך הרחוב כשבמקביל מצטרפים עוד חברי כיתת כוננות - עוז גליק ואביעד כהן קופצים", עולה מהעדות. משולם מבקש סיוע ואומרים לו שהכוחות בדרך ויגיעו לשער. הוא יוצא לעברם ואומר להם: "אם לא נכנסים עכשיו, לא יהיה את מי לחלץ".
בכור סויד נמצא בחג אצל בני משפחתו במושב שובה. כבר בבוקר הוא שולח הודעות לרבש"צ משולם מה מצבם, אך בני לא עונה לו. כשבכור רואה את ההודעות על הקרב הקשה, הוא יוצא לעזור להם. בדרך הוא נתקל במחבלים, מחסל כמה מהם אך נהרג בדרכו לחבריו.
בינתיים בפרי גן, המחבלים ממשיכים בירי וזורקים רימונים. כארבע שעות לאחר פרוץ הקרבות, כוח צבאי מצטרף לחלק מחברי כיתת הכוננות. "משה מחליט להסתער על המחבלים ואני מפנה את מיכאל לתוך הרכב ורואה את עקיבא ממשיך בקרב לאחר שפינה פצוע לאחר שביתי נפגע מרקטה", מספר משולם. עקיבא ובני חוזרים לתוך התופת לאחר פינוי הפצועים. "אני מוצא את בועז ועוז בחיים. עוז שומר על בועז ומטפל בו וממשיך לדווח כל הזמן על המחבלים סביבם. אני מפנה אותם ברכב ויוצא מפרי גן. אני פוגש את עקיבא ושוב מעמיק פצועים לאמבולנס וחוזר חזרה ליישוב". בתי משפחות שהיו בהם מחבלים פונו בזכות הלחימה של חברי כיתת הכוננות של שלומית. "ראינו הרס מטורף בבתים. הם היו שרופים. המחבלים באו לטבוח בפרי גן", אומר משולם.
ראובן שישפורטיש ואביעד כהן, מחברי כיתת הכוננות של שלומית, נפלו בקרב ההירואי. 2 חברים נוספים ביישוב, אוריאל ביבי ובכור סויד, נפלו גם הם. "הם באו להילחם במחבלים והצילו תושבים רבים - ונהרגו", ספד משולם.