שש וחצי בבוקר, יום שבת, 7 באוקטובר. רס"ר משה מימון, בלש בתחנת דימונה, עבד במסיבת הטבע בקיבוץ רעים כשוטר בשכר. אז החל הירי הרקטי המסיבי מרצועת עזה. רס"ר מימון, יחד עם עוד 8 שוטרים, משכיבים את החוגגים על הרצפה. "הורינו לכבות את המוזיקה וצעקנו להם לשכב", משחזר מימון שחשב שמדובר רק בירי רקטי אבל עד מהרה התמונה החלה להשתנות.
כמה דקות חולפות ואחד הצעירים מגיע לשוטרים ומספר להם כי דודו נפגע מירי של אדם שהיה על טנדר מחוץ למסיבה. "לא היינו בטוחים שמדובר באותו רגע במחבלים. אולי זה אירוע פלילי", סיפר הבלש. עוברת דקה נוספת והשוטרים מבינים שהמחבלים נמצאים בכל מקום ויורים לכל עבר.
הרגעים הראשונים אחרי הירי הרקטי באזור המסיבה ברעים
"שלפנו אקדחים והתחלנו לרוץ לכיוון המקום שבו דווח על מחבלים. זיהינו אישה פצועה כשאחד המבלים מטפל בה והחלנו סריקות באיתור מחבלים", אומר מימון. "אז התחיל ירי מרחוק לכיוון כל מה שזז. תשעה שוטרים ירדו לקו מחסה והשיבו אש מאחורי הרכבים. היו המון אזרחים. צעקנו להם לשכב ולהתחבא. פשוט ירו משני הצדדים על הכביש והרכבים סופגים אש כבדה מירי מקלעים שלא מפסיק".
באותו רגע מבין מימון כי ישנם מחבלים רבים ודאגתו שלו ושל שאר השוטרים כרגע נתונה למאות המבלים שלידו. הם התחילו לאסוף צעירים וניסו להביא אותם למקום מרחוק. "כל הזמן נמשך ירי מקלעים כבד לעברנו. התחלנו צעידה תוך כדי שאנחנו אוספים עודו ועוד אזרחים שהתחבאו", הוא משחזר.
לבסוף, כ-300 ממשתתפי המסיבה היו תחת אבטחתם של תשעת השוטרים. אז מחייג מימון למוקד 100 ומדווח כי הוא מחליט ללכת לכיוון מושב פטיש הממוקם כ-12 ק"מ ממיקום המסיבה. המוקדנית מעדכנת אותו כי ישנם מחסומים ויש צמתים רבים שגם נחשבים מסוכנים. אחרי כ-3 שעות מגיעים השוטרים יחד עם מאות הניצולים למושב פטיש וכך ניצלו חייהם.